הקומיקאית המצליחה בארה"ב עושה סטנדאפ כשר אבל מצחיק

לא מזמן הגיעה טליה ריס, סטנדאפיסטית יהודייה מניו־יורק, להופעה מול נשים יהודיות ממוצא איראני. "במהלך ההופעה", היא מספרת "אחת הסבתות בקהל קמה, לקחה את המיקרופון שלי והתחילה לתרגם את ההופעה שלי לפרסית, כשהיא מקבלת יותר צחוקים ממני. בשלב מסוים היא החזירה לי את המיקרופון וביקשה שאדבר לאט, שתוכל להמשיך לתרגם. קומיקאי צריך לפעמים פשוט לזרום עם הערב, וזה הפך לאירוע בלתי נשכח".

והסיפור הזה מסמל אולי את הקריירה המרתקת של טליה ריס, יהודייה אמריקנית אורתודוקסית, נשואה ואם לשתי בנות, שנחשבת לאחת התופעות המרעננות והמצליחות בעולם הסטנדאפ היהודי בארצות־הברית, אחרי שלפני כשבע שנים עזבה משרה מבטיחה כעורכת דין במשרד מצליח. היא נולדה בקווינס להורים ממוצא בוכרי ואשכנזי וגדלה בלונג־איילנד. "מאז שהייתי קטנה אהבתי להצחיק ואפילו נבחרתי למצחיקה של השכבה בבית הספר. בתיכון נתנו לנו, התלמידים, להפיק הופעות סטנדאפ, ובנוסף גילמתי תפקידים קומיים במחזות זמר שהעלינו", נזכרת ריס, "אף אחד במשפחה שלי לא באמת מצחיק, אבל אמא שלי מספרת סיפורים בצורה טובה מאוד ואני חושבת שממנה קיבלתי את החוש הבידורי. כשהיינו קטנות היא הייתה מאוד נוקשה עם אחותי ואיתי, ואני חושבת שזה מה שגרם לי להפוך לליצנית של הכיתה, כל הזמן היו מעיפים אותי החוצה כי דיברתי יותר מדי או אמרתי משהו לא במקום. באופן מוזר, דווקא בכיתה מצאתי סוג של אזור מוגן עבורי, שבו הרגשתי משוחררת".

למרות המשיכה לבמה ולעיסוק באמנות, בסיום התיכון פנתה ריס לכיוון שונה לחלוטין. "ההורים שלי הם יהודים שמרנים ולמרות שהם פרגנו לכישרון שלי, היה להם חשוב שקודם כול אתחתן ואלמד מקצוע, ואם ארצה בהמשך, שאעשה גם דברים אחרים", היא מסבירה. "תמיד אהבתי ללמוד, וברגע שהם הסכימו לכסות את הוצאות הקולג' ויתרתי על הצעה להפוך עוזרת הפקה בסטרדיי נייט לייב (תוכנית בידור מיתולוגית המשודרת במוצאי שבת החל מ־1980 – ד"מ) ונרשמתי לבית ספר למשפטים בישיבה יוניברסיטי. אהבתי את התקופה של הלימודים, בסיומם מצאתי עבודה טובה, הרווחתי הרבה כסף, התחתנתי וקצת שכחתי מה אני באמת רוצה לעשות בחיים".

בתקופת לימודיה בקולג' החלה ריס גם תהליך של חזרה בתשובה. "בתור ילדה עשיתי בת מצווה ועליתי לתורה, אבל לא שמרנו שבת ואת כל המצוות, וברגע שההורים שלי החלו בתהליך של חזרה בתשובה, התהליך החל גם בשבילי", היא נזכרת, "הייתי מגיעה אליהם לביקור ופתאום הייתה סוכה בחצר, בפורים קיבלתי משלוח מנות. מעולם לא עשינו דברים כאלה בעבר ומאוד התחברתי לזה, וגם אהבתי לבלות זמן עם המשפחה הדתית של בעלי". בסיום לימודיה נפרדה ריס מבעלה ועברה לגור לבדה בשכונת האפר איסט סייד בניו־יורק. "זו הייתה תקופה שמאוד נהניתי להיות בה רווקה יהודייה. הלכתי לארוחות שבת, לבית כנסת, העולם הדתי היהודי הפך לעולם החברתי שלי ואהבתי את זה מאוד, למרות שעד היום קשה לי לפעמים עם שמירת השבת, אולי זה כי לא נולדתי למציאות הזו", היא משתפת. "בעקבות החזרה בתשובה עברתי מעולם המועדונים והברים, עם חילונים שמנסים להיות מגניבים ולהיראות טוב, למסיבות קינוחים במוצאי שבת לפנויים ופנויות דתיים, מסיבות שהדרך לפתוח שיחה בהן הייתה לברר אם העוגה פרווה או לא, ממה עשויים הרוגלך ואם הסודה בטעם תות. זה היה הדבר הכי חנוני בעולם, ושנים לאחר מכן, החוויות האלה גם הפכו לחלק מהסטנדאפ שלי".

"עשיתי הופעה מול נשים יהודיות ממוצא איראני, ובמהלך ההופעה אחת הסבתות בקהל קמה, לקחה את המיקרופון שלי והתחילה לתרגם את ההופעה שלי לפרסית, כשהיא מקבלת יותר צחוקים ממני"

קומדיה כשרה

למרות שנהנתה להיות חלק מהקהילה החדשה שלה, בסופו של דבר התחתנה ריס עם עורך דין יהודי דתי מקנדה שהכירה באתר ההיכרויות היהודי JDATE, והוא עבר להתגורר איתה בניו־יורק. "נפגשנו כשעדיין הייתי עורכת דין, ובאחת השיחות בינינו אמרתי לו שעל הנייר אני נשמעת נהדר – עם מקצוע, כסף, דירה, אבל שאני לא בטוחה שזה מה שאעשה כל חיי, ושיש בי רצון לעשות משהו אחר, יצירתי יותר. הוא אמר שלדעתו מישהו משנינו צריך לעשות משהו מעניין יותר בחיים האלה ושאלך על זה, ואז ידעתי שהוא האחד בשבילי".

לזוג נולדו שתי בנות, היום בנות 12 ו־14, ובשלב מסוים, כשהן עוד היו קטנות, חיידק הבמה חזר להציף את ריס והיא החליטה לעשות מעשה. "במרחק עשרים דקות נהיגה מהבית שלי בלונג־איילנד הייתה במה פתוחה מדי לילה. אז הייתי משכיבה את הילדות לישון, מנקה, מסדרת ונוסעת לשם לתרגל את הסטנדאפ שלי", היא נזכרת, "בנוסף, בכל מוצאי שבת הייתי מגיעה למועדון אחר באזור, עומדת בחוץ ומנסה לגרום לאנשים להיכנס פנימה, ובתמורה קיבלתי כמה דקות בהופעה עצמה. ואז שמעתי על מועדון באפר איסט, בשם הקומיק סטריפ (מועדון שבו ג'רי סיינפלד, כריס רוק ורבים אחרים החלו את צעדיהם הראשונים – ד"מ) שאפשר להיבחן בו כדי להופיע. נסעתי לשם ופגשתי את הבעלים, שהתרשם מאוד מהעובדה שאני עורכת דין. הוא ביקש שאשלח לו קטע וידאו שלי מופיעה, ואחרי יום הוא הודיע לי שהתקבלתי. זה היה ב־2015, והופעתי שם ברציפות במשך כמה שנים".

ניו־יורק היא בירת הסטנדאפ העולמית. לאורך כל היום, בכל אחד מרובעי העיר מתנהלות במות פתוחות שעליהן קומיקאים מתחילים מתרגלים את צעדיהם הראשונים בתחום, וכשהלילה יורד מתקיימות בעיר עשרות הופעות, החל מאירועים קטנים בברים או מסעדות, דרך מועדונים שחלקם כבר הפכו לאגדות ועד להופעות ענק של הסטנדאפיסטים המצליחים בעולם. בשלב מסוים עזבה ריס את עבודתה כעורכת דין והתמקדה בפיתוח הקריירה החדשה שלה. "בשנים הראשונות לא סיפרתי לאף אחד מה אני עושה, אפילו לא להורים שלי, חששתי שאם יֵדעו שעזבתי את עולם המשפטים בשביל לעשות סטנד‏אפ יחשבו שהשתגעתי", היא צוחקת, "זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שלא הייתה לי תוכנית, לא ידעתי לאן כל זה הולך ופשוט נהניתי מהרגע וניסיתי לשפר את החומרים שהופעתי איתם. בשלב מסוים התחלתי להפיק מופע שבועי בעיר בימי רביעי, ובאחד הימים סיפרתי למישהו שם את הסיפור שלי. הוא נדהם ממנו וקישר אותי לעיתונאית מהניו־יורק פוסט, שפרסמה איתי ריאיון, וברגע אחד כל הקהילה שלי גילתה מה אני עושה. הגעתי לבית הכנסת וגיליתי שכולם קראו את הכתבה. חששתי מאוד ופחדתי שזה יהיה משפיל, אבל התגובות היו מפרגנות ותומכות וזה היה סוג של הקלה בשבילי". הפרגון שזכתה לו הוביל מהר מאוד להצעות להופיע בקהילה שלה. "התחלתי לקבל הצעות להופעות בבתי כנסת בתשלום מכובד, והבנתי שהגיע הזמן שאכתוב חומרים שמתאימים יותר לעולם היהודי, וזה נתן לי מוטיבציה גדולה", היא נזכרת, "עד אותו הרגע דיברתי במופע שלי על העובדה שאני אמא, בזוגיות, שחיה בניו־יורק, וברגע שהתיישבתי לכתוב על הפן האחר בחיים שלי, המון דברים פשוט נשטפו ממני החוצה. עד אז לא חשבתי לדבר על נושאים שקרובים לחיי כמו מקווה או ראש חודש, ומצאתי שם הרבה מקום להומור".

עולם הסטנדאפ היהודי בארצות־הברית הוא עצום, ורוב ההופעות מוגדרות כ־Kosher Comedy (קומדיה כשרה), כלומר הופעות "נקיות" במאת האחוזים, ללא מילים גסות או דיבור על נושאים שהם טאבו בקהילה. "בגלל שחזרתי בתשובה רק בשנות העשרים לחיי, אני יודעת היטב איזה הומור יעבוד מול איזה קהל, ומה לא יעליב בכל מסגרת שהיא, והאמת שהיום אני נהנית יותר באירועים שהם ממש דתיים, כי שם אני יכולה לעסוק הרבה יותר בהומור פנימי, כזה שרק הקהל הספציפי הזה יבין ושנוכל לצחוק עליו יחד", היא מספרת, "אני טובה מאוד למשל בהופעות מול אנשי חב"ד, ויש לי הופעות שהן רק מול נשים חרדיות. אני אומנם לא מכסה את הראש ולא חיה בדיוק כמוהן, אבל אני יודעת היטב מה עובר עליהן, ויש לי איתן הרבה יותר במשותף מאשר עם מישהי אחרת בשכונה שלי שלא שומרת שבת".

נתקלת בארגונים יהודים דתיים שלא הסכימו או חששו להזמין סטנדאפיסטית?

"ברור לי שיש ארגונים דתיים שלא יקבלו אותי וכבר היו מקרים שנאמר לי שהרב המקומי מבוגר והוא פחות יקבל הופעה כמו שלי. יש מקומות שמזמינים אותי ומוודאים שלא אשיר חלילה, וזה טוב, כי אני לא זמרת. בכל מקרה, ההופעה שלי מאוד נקייה".

עולמות מקבילים

בתור קומיקאית חיה ריס בכמה עולמות מקבילים, כאשר בנוסף לקהילה היהודית היא גם מופיעה באופן קבוע במועדונים נחשבים בניו־יורק, בפלורידה ובקליפורניה. "בשלב הראשון בקריירה, כשהציעו לי הופעה ביום שישי, פשוט אמרתי שאני כבר תפוסה, לא סיפרתי על עניין הדת כי חששתי שלא יציעו לי הופעות במוצאי שבת. עם הזמן קיבלתי ביטחון במי שאני ובמה שאני עושה, והיום אם מישהו לא רוצה לעבוד איתי בגלל שאני דתייה, אין לי בעיה עם זה, ולשמחתי יש לי מספיק עבודה וזה לא פוגע בקריירה שלי", היא מספרת, "ועדיין, לאורך השנים נאלצתי לסרב לכמה אופציות מקצועיות טובות מאוד כי הן התקיימו בליל שבת, ולפעמים זה כואב. הייתה לי אפשרות להופיע בתיאטראות מכובדים, לפתוח הופעות לכמה אמנים גדולים, להתארח בטלוויזיה. לשמחתי אני יכולה לספור רק על יד אחת את ההזדמנויות הבאמת גדולות שפספסתי".

עד כמה שונה ההופעה שלך מול קהל יהודי?

"מאוד שונה. במועדונים אני מדברת על זה שאני יהודייה, ואם יש יותר קהל יהודי באותו ערב, אז אולי אעשה קצת יותר, אבל היום יש לי כבר מספיק חומרים לעבוד איתם, אז אין לי בעיה ללכת לכיוונים אחרים שיעניינו יותר קהל שמגיע להופעה לילית במועדון".

התקינות הפוליטית והשיח בארצות־הברית בנוגע למה מותר או אסור להגיד על הבמה הם אינטנסיביים מאוד, איך את חיה עם המציאות הזו?

"בהתחלה חששתי מכל המאבק המתחדש הזה על מה מותר או אסור לדבר על הבמה, אבל הנושאים שאני מדברת עליהם לא פוגעניים בשום אופן, אז אין לי בעיה עם זה. אני פחות אוהבת שקומיקאי לא יהודי צוחק על יהודים, אבל כשקומיקאי כמו סבסטיאן מנסיקלקו (קומיקאי מצליח ממוצא אמריקני־איטלקי, שנשוי ליהודייה – ד"מ) מספר על חוויית ליל הסדר הראשונה שלו, זה מאוד מצחיק וראוי. בסופו של דבר תלוי איך אומרים את הדברים ואם זה מגיע מאהבה וממקום של כבוד, ויש נושאים רגישים, שלדעתי כדאי שרק קומיקאים ותיקים ומנוסים יעסקו בהם, כי אחרת זה יכול להפוך מביך ורע מהר מאוד".

עד כמה מורכב בשבילך השילוב בין להיות אמא, נשואה ואישה דתייה שמופיעה גם במועדונים בלילות?

"קשה לשלב בין הרצון להיות מסורתי וללכת בתלם, לבין הרצון לעשות משהו יצירתי. בערבים אני משתדלת לצאת להופעות רק אחרי ארוחת הערב, כדי שלא יותר מדי ייפול על בעלי, אבל לפעמים זה פשוט בלתי אפשרי. אני גם יודעת שהוא פחות אוהב שאני יוצאת למועדונים להופעה, אבל מאוד גאה ושמח שאני מופיעה עבור ארגונים יהודיים. בשנים הראשונות שלי בתחום גם הזמנו הרבה יותר אוכל מוכן, אבל גילו לאחרונה אצל אחת הבנות שלי צליאק, אז עכשיו כבר אין לי ברירה ואני מבשלת ואופה. אחרי כמה שנים בתחום, אני שמחה להגיד שמצאתי את האיזון הנכון".

לפני שנתיים נאלצה ריס להתמודד כמו כולנו עם משבר הקורונה, שברגע אחד ביטל את כל ההופעות החיות שתוכננו לה חודשים קדימה. "בשבוע שבו העולם נעצר, עוד לפני שבכלל דיברו על זום ועל הופעות בזום, הרב של השכונה שלי יצר קשר והציע שנעשה משהו כדי לעודד את הקהילה", היא נזכרת, "הסכמתי ללכת על זה ובמשך שבוע לא הפסקתי לכתוב רעיונות חדשים על המציאות החדשה שנכפתה עלינו. בסופו של דבר חבר אלינו עוד בית כנסת וזו הפכה להופעה הכי גדולה שלי עד היום, לאחר ש־600 איש התחברו אליה כשאני מופיעה מהמשרד בבית. זה הכניס אותי מיד לעולם הופעות הזום, שם הופעתי אפילו עבור חברה בישראל. בשלב מסוים עברנו לשלושה חודשים לפלורידה, חוץ מהמשפחה שלי לא ראיתי אף אחד, והייתי אסירת תודה שיש לי אופציה להמשיך ולהופיע".

"יש נושאים רגישים שלדעתי כדאי שרק קומיקאים ותיקים ומנוסים יעסקו בהם, כי אחרת זה יכול להפוך מביך ורע מהר מאוד"

אני בטוח שגם במקרה הזה יש לך סיפור מצחיק.

"האמת שבזום הסיפורים המצחיקים והמוזרים ביותר שקרו לי היו בתור משתתפת באירועים אחרים. הראשון היה באירוע קריאת המגילה, כשעוד אף אחד לא ידע איך לסגור את הסאונד, ושמעתי וראיתי דברים שגרמו לי להרגיש לא טוב ולעזוב. לצערי בתקופה הזו גם השתתפתי כמה פעמים באירועי שבעה בזום, ושם מבחינתי קרו הדברים הכי קיצוניים שחוויתי בממד הזה. היו אנשים שהופיעו לאירועים האלה עם פיג'מה, קיפלו כביסה או צעקו על הילדים שלהם, כשהם שוכחים שכולנו שומעים. לשמחתי אחרי החיסונים חזרנו להופעות חיות, שזו חוויה הרבה יותר מהנה מאשר בזום, ומאז אני עסוקה יותר מתמיד".

ריס, שמתארחת מדי פעם בשידורי פוקס ניוז ועד לתחילת המגפה גם התארחה בקביעות בתחנת הרדיו הפופולרית SIRIUS XM, הגבירה בשנתיים האחרונות את פעילותה ברשתות החברתיות. "כשנכנסנו לסגר פניתי ליועצת בתחום ובעקבות שיחה איתה פתחתי דף מעריצים בפייסבוק, התחלתי לעשות שם שידורים חיים ולצלם מערכונים עם דמויות שונות. זה משך תשומת לב, ומפיקים שלא הכירו אותי קודם החלו להזמין אותי להופעות. במקביל, סרטון שפרסמתי ביוטיוב בנושא זוגיות תפס תאוצה עם חצי מיליון צפיות, ואז המליצו לי לפתוח גם חשבון טיקטוק, ובהתחלה הרגשתי שזה קצת יותר מדי", היא מודה, "באותה תקופה כתבתי הופעה בשם My Super Orthodox Life וצילמתי הופעה בניו־יורק, אז החלטתי שהטיקטוק שלי יהיה יהודי, והתחלתי להעלות קטעים מתוכה שהתקבלו ממש יפה. עכשיו אני רוצה כבר לצלם עוד הופעה ולהמשיך להעלות חומרים".

איזה קומיקאי משמש השראה עבורך?

"אני מאוד אוהבת את ג'ואן ריברס ותמיד סקרנית לדעת מה היה קורה אם היא עדיין הייתה איתנו, כי היא הייתה הכי לא תקינה פוליטית בעולם, אהבה מאוד את דונלד טראמפ, ועד היום אני מנסה לדמיין מה היא הייתה אומרת על מקרים מסוימים. הייתה לה דרך מאוד מקורית לגעת בדברים, ולשם גם אני שואפת – להוסיף לדיון מסוים רעיון או כמה מילים שאף אחד עדיין לא אמר. זה חלק מלהיות סטנדאפיסט, להיות אמיץ להגיד דברים שאנשים חוששים להגיד, בלי להעליב, ולהוסיף משהו מקורי לשיח".

מתי תבואי להופעה אצלנו בארץ?

"אני ממש אשמח, אני רק צריכה למצוא את האפשרות המתאימה. יש לנו קרובי משפחה בארץ, בגיל 16 הייתי חלק מפרויקט חץ וקשת (תוכנית קיץ לקירוב צעירים יהודים מהתפוצות לארץ – ד"מ), ביקרתי עוד פעמיים במשך השנים, ובשנה שעברה בגלל המצב ביטלנו מסע משפחתי ראשון יחד. כבר היו לנו כרטיסי טיסה לטיול מתוכנן של שלושה שבועות, לחגוג את בת המצווה של הבת שלי. אני אוהבת מאוד את ישראל, בחיים לא אשכח את האוכל בעיר העתיקה ביפו, או את המסאז' הכי טוב שקיבלתי בחיים, בים המלח. אני גם אוהבת מאוד את אילת, ולמרות שצוחקים עליי בגלל זה, עברתי שם חוויות נהדרות".

על מה את חולמת?

"שיהיו לי מספיק עוקבים ומעריצים שיאפשרו לי לקבוע את ההופעות במקומות שאני רוצה. אני רוצה לכתוב חומרים חדשים, להמשיך להתפתח, להופיע בכמה שיותר מקומות ובתקווה להעלות יום אחד מופע יחיד בברודווי. כשהייתי ילדה ראיתי את ג'קי מייסון (מגדולי הסטנדאפיסטים היהודיים בארה"ב בכל הזמנים – ד"מ) עושה את זה שם, ופשוט הפנט אותי לראות איש אחד לבד על במה עם מיקרופון, שמצליח להצחיק ולשמח כל כך הרבה אנשים. אם אצליח להגשים את זה, זה יהיה אדיר".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה את?

"זו שאלה שקשה לי לענות עליה, כי רמת האושר שלי משתנה תמידית מיום ליום. היום אני בארבע. אני אסירת תודה ויודעת שחשוב לי להזכיר לעצמי שאני מרגישה טוב, יש לי בעל ובנות נהדרות, בית לגור בו, ואפילו חברים טובים אחרי שנים שלא היו לי. אין לי שליטה על כל מה שיקרה עם הקריירה שלי, אני עושה הכי טוב שאפשר ומודה על זה. אני מציבה לעצמי סטנדרטים גבוהים וכשאני משיגה משהו, מיד מופיע דבר חדש".