בטקס פרסי אופיר לשנת 2020, הדרמה "הנה אנחנו" של הבמאי ניר ברגמן ("כנפיים שבורות") גרפה פרסים בכמה מהקטגוריות החשובות ביותר – הבימוי, התסריט, השחקן הראשי ושחקן המשנה, אך הקורונה אילצה את מפיקיה לחכות בסבלנות לשעת הכושר הנכונה להפצתה. כעת, באיחור של שנתיים, היא מגיעה סוף־סוף וכיף לספר שהציפייה לגמרי השתלמה.
אהרון (שי אביבי) מקדיש את חייו לטיפול בבנו האוטיסט אורי (נועם אימבר). אבל אורי הגיע לגיל שבו הדבר הכי נכון עבורו הוא לעבור לגור במסגרת המתאימה לצרכיו. בדרכם לשם, אהרון מרגיש שאורי עוד אינו מוכן לפרידה ובניגוד להבטחתו לגרושתו תמרה, אמו של אורי, השניים יוצאים למסע ברחבי הארץ – מסע שישנה את חייהם ויביא את אהרון להכיר טוב יותר את בנו ואת עצמו.
אנו מכירים לא מעט סרטים העוסקים בדינמיקה שבין אדם עם צרכים מיוחדים לבן המשפחה המטפל בו, כולל נציגים מהקולנוע הישראלי של השנים האחרונות כמו "את לי לילה" ו"חתונה מנייר" המצוינים ו"שרוכים" הגנרי יותר. אלא שהפעם, נקודת המוצא של תסריטה היפה של דנה אידיסיס ("על הספקטרום"), שמבוסס על מערכת היחסים שבין אביה לאחיה, נותנת טוויסט לקונספט ובמקום להתמקד בהתמודדות עם האתגרים הלא פשוטים של מערכת היחסים הזאת, הוא בוחר לעסוק בהליך הפרידה. וכך, אנו פוגשים את אהרון ואורי בנקודה לכאורה אידיאלית, כשנדמה כי הקשר והחיבור העמוקים שביניהם יוכלו להימשך לנצח אם רק העולם החיצוני לא יפריע. ברגמן משתמש היטב בפתיחה הזו כדי לרתום אותנו מיד לצידו של אהרון, אלא שככל שמסעם מתקדם וגם אנו זוכים להכיר את אורי וצרכיו, אנו מבינים שהצדק למעשה נמצא עם תמרה – אורי אכן זקוק כעת למסגרת שיכולה להעניק לו דברים שאהרון כבר לא מסוגל וכל שנותר הוא לחכות שגם אהרון יפנים זאת ויוכל לשחרר את בנו. אבל במקביל, בונה הסרט רובד נוסף של משמעות – המפגשים והמאורעות שעוברים השניים בכל תחנה בדרכם, מקלפים שכבה אחר שכבה מעברו של אהרון וחושפים את כל שהקריב עבור בנו. לא תוכלו להישאר אדישים לאהבה הזאת, והיא מלבה את אש הקונפליקט הפנימי האדיר שבו נתון אהרון. לאחר "שבוע ויום" ו"געגוע" המעולים, זהו כבר הסרט השלישי ברציפות שבו שי אביבי מגלם את דמות האב. אלא שאי אפשר להאשים את המלהקת בחוסר מקוריות – אביבי הנהדר מושלם בתפקיד, מרגש ומעורר הזדהות והוא ליבו הפועם של הסרט.
עם זאת, את האתגר המורכב יותר נושא נועם אימבר, שנכנס אל שדה המוקשים עמוס המניירות של גילום אדם עם מוגבלות ומצליח לצאת ממנו עם הופעה אמינה וכובשת לגמרי. המשחק של שניהם, יחד עם התסריט הכן והחכם והבימוי הרגיש, חוברים ליצירת אחד הסרטים הישראליים הטובים של העת האחרונה. לא בכדי חיכו מפיקי הסרט שנתיים על המדוכה ולא נכנעו לאפשרויות הסטרימינג, הם ידעו שאת הפנינה שבידם הקהל צריך לפגוש בקולנוע. אז עשו לעצמכם טובה – רוצו לראות את הסרט המרגש, המשעשע והכל כך אנושי הזה.
הנה אנחנו ישראל 2020, במאי: ניר ברגמן, 94 ד'
