במרץ 2020 הרגישה יונה קפח שהיא סוף־סוף עלתה על הגל שאליו שאפה בשנים האחרונות. היא כבשה יעדים שסימנה לעצמה, להופיע בבמות מרכזיות בסטנדאפ, חלקה ערב נשים עם הרבנית ימימה ואפילו קיבלה ממנה ברכה להצלחה, וב־9.3 כבשה יעד נוסף כשחיממה את המופע של המנטורית שלה, עדי אשכנזי במסגרת "פסטיבל הקומדיה וההומור ע"ש ספי ריבלין". אלא שעוד באותו ערב הודיעו בחדשות כי אובחן החולה המאה בקורונה במדינת ישראל ואין לערוך יותר אירועים בהתקהלות. קפח הייתה בטוחה שתוך חודש היא חוזרת להופיע, אלא שבפועל היא מצאה את עצמה כמו כולנו, בסגר, רחוקה מהבמה. קפח לא זנחה את החלום וניסתה להצחיק את הצופים דרך הרשתות החברתיות, היא הגיעה לעשרות אלפי עוקבים ובשבוע הבא היא תעלה עוד פסגה כשתעלה למופע מלא במסגרת פסטיבל ההומור ע"ש ספי ריבלין בראשון־לציון לצד בכירי הסטנדאפיסטים ובהם רמי ורד, ערן זרחוביץ, נדב אבוקסיס ועוד.
"אם החיים נותנים לך לימונים, תעשה לימונדה. ואם החיים שלך שרופים, תעשה על זה סטנדאפ" הוא המוטו שלה. היא מגדירה את עצמה "בין דיאטות, הכבשה השחורה של המשפחה שמעלה מופע סטנדאפ קורע על משפחה, חברים וסיטואציות מהחיים בהומור אינטליגנטי ובשפה נקייה". ואכן, קפיצה להופעה שלה באשדוד מול אולם מלא מראה שזה אפשרי – בלי גסויות ובלי לרדת על הקהל, היא מצליחה להחזיק מופע של שעה וחצי שבו צוחקים על החיים. "אני מביאה את עצמי. כסטנדאפיסטית, הדבר שהכי חשוב הוא להיות אותנטית. לא אספר סיפור מומצא לגמרי, אני כן מקצינה סיפורים שקרו לי, אבל חשוב לי להישאר נאמנה לעצמי. אני לא באה להתייפייף, אני עולה לבמה בלי איפור, בלי סידור שיער, מה שאת רואה זה מה שאת מקבלת ובסופו של דבר כל אחד מוצא את עצמו בסיפור שלי, זה נוגע באנשים כשאני עולה בלי מסכות".
המחלבה של יונה
קפח בת 33, נולדה בפתח־תקווה כבת זקונים במשפחה תימנית בת ארבעה ילדים. את ההומור שלה היא מייחסת לאביה, איציק, בעל חנות בעיר. "כשהלכתי עם אבא לסידורים או למכולת, הוא תמיד צחק עם הפקידה ועם המוכר, הוא לימד אותי לדבר ולחייך, הבנתי שלא תמיד חייבים להיות כבדים. אבל זה לא רק אבא, כולם אצלנו במשפחה מצחיקים".
"עדי (אשכנזי) לא דחקה אותי הצידה, היא נכנסה לראש שלי, התחילה לדבר בשפה שלי וכל הזמן הרימה לי. היא מלכה. כל משפט שאמרתי היה בעיניה פוטנציאל"
על בני המשפחה היא יורדת לאורך כל המופע. הם דווקא נהנים מהעניין, מפרגנים לה ובאים לעשות שמח בהופעות. "המשפחה מרימה לי כל הזמן, אמא שלי אומרת לי 'אם זה מקדם אותך תצחקי עליי על מה שאת רוצה', לראות את ההכרה משמח גם את המשפחה שלי". עם כזה בית, אין פלא שגם כילדה היא תמיד הייתה המצחיקה וזו שמככבת בהצגות, קודם בבית הספר נר־עציון ולאחר מכן באולפנת ישורון ובשירות הלאומי בקיבוץ טירת־צבי.
לפני שהגיעה לסטנדאפ עבדה בשלל עבודות – בגן ילדים, בחנויות בקניון, בביטחון בנתב"ג ועוד, כשבכל מקום היא אוספת סיפורים ואנשים. כשעבדה בתור מזכירה רפואית, הבינה שאולי היא מפספסת משהו "זו הייתה עבודה בלי חיים, עם רופאים שעובדים עד אחת בלילה, עם לו"ז חודש מראש שאת לא יכולה לשנות או להחליף. למדתי שם שצריך לעבוד בשביל לחיות, ולא לחיות בשביל לעבוד, הייתי בת 26 ואמרתי 'מה נסגר? זה החיים? והתפטרתי בלי שיהיה לי שום דבר ביד'". כדי לכסות את הוצאות המחיה שלה היא התחילה לעבוד במחלבה, אצל הורים של חברתה מהתיכון, "גרתי עם ההורים אבל רציתי שיהיו לי דמי כיס כדי לצאת, כי מי אני בלי לצאת ולבלות? התחלתי לעבוד בחנות המחלבה, למכור, לסדר".
את הריאיון אנחנו מקיימות במחלבת מרקוביץ בנחלים, שקפח גם מתגוררת ממש בסמוך אליה. את שיחתנו קוטעים קולות של פעיית כבשים, קריאות תרנגולים, כמו גם בעלי חיים נוספים שמקיפים את המחלבה, אם תרצו – סוג של ספארי פתח־תקוואי. היא כבר התרגלה לרעש, כולל ליללות התנים בלילות והמטוסים מנתב"ג, וכחצר הביתית שלה המחלבה כמובן מוכרת לקהל עוקביה. לא מזמן פגש אהרון מרקוביץ, הבעלים, מעריץ של קפח ששאל "אה, אתה עובד במחלבה של יונה?"
את אוהבת גבינות?
"למדתי לאהוב, בבית אנחנו אוכלים קוטג' וגבינה צהובה של פשוטי העם, כאן למדתי להיות סקרנית לגבי גבינות. יש לי כימיה עם הלקוחות וצחוקים".
בתור העשרה היא נרשמה ללימודי משחק בבית הספר למשחק של ענת ברזילי. אמה יהודית הייתה זו שדחפה אותה לזה "שזה מעניין, כי בדרך כלל הורים אומרים על משחק 'זה לא מקצוע', אבל אמא שלי אמרה לי שאני צריכה להיות על הבמה. לא חשבתי על זה, באתי נטו ללמוד להעשרה ולכיף. ובאמת זה היה כמו חוג כזה, פעמיים בשבוע, צחוקים וכיף". אחרי שנה החליטה שלא להמשיך בלימודים, אלא שאז התקשרו אליה מבית הספר לעדכן אותה שיש תחרות סטנדאפ נושאת מלגות, ושכדאי שתכין קטע בן שלוש דקות ותתמודד. "באיזה מוצ"ש עמדתי מול החברות מהבית, כולנו עוד עם בגדי שבת, ואחת מהן הביאה לי מטרייה להחזיק בתור רמקול, וככה עמדתי ודיברתי, ובאמת כולם צחקו".
היא זכתה במקום הראשון בתחרות, והמשיכה לשנה השנייה בלימודים שכללו גם לימודי סטנדאפ. במופע הסיום כבר עלתה עם קטע של שבע דקות, והאולם התמלא פרצי צחוק. היא החלה להירשם להופעות בבמות פתוחות של סטנדאפיסטים, ולמרות שנדחתה שוב ושוב, לא ויתרה. בסוף הצליחה להופיע על במה כזו, נדבקה בחיידק והחלה לחפש עוד ועוד אפשרויות.
"זה לא שעל הבמה אני אומרת 'אוקיי, אני לא אדבר גסויות' ואז אני יורדת מהבמה ומתחילה לנבל את הפה. ממש לא"
יופי של מודל
בעודה משתזפת על חוף הים באחת החופשות בחו"ל, קיבלה קפח פנייה בתיבת הדואר הנכנס שלה מבחורה בשם יפית, שהציגה את עצמה כמנהלת אמנים. היא כתבה שהיא עבדה במהלך השנים עם לא מעט קומיקאים ושחקנים ושהיא מחפשת את הדבר הבא שלה, וזיהתה את הפוטנציאל הטמון בקפח. יונה בעצמה בכלל לא חשבה על מנהלת אישית והאמינה שתתפתח לאט־לאט. "חזרתי מלרנקה ביום שישי, וביום ראשון נפגשנו בבית קפה ויצאנו לדרך". יפית עבדה בעבר עם עדי אשכנזי, ובאחת הנסיעות שלהן יחד היא הראתה לאשכנזי את אחד הסרטונים של קפח, כדי לקבל ממנה חוות דעת ואת ברכת הדרך. אשכנזי התלהבה והשתיים החלו לעבוד יחד.
הן התחילו לפתח חומרים ולעשות סרטונים קצרים שבהם אשכנזי שואלת את קפח שאלות על חייה ומצלמת את התשובות במצלמת וידאו. "נפגשנו כל שבוע בבית של עדי. קראנו לזה "מועדון ארוחת הבוקר", אני הבאתי גבינות, יפית הביאה בגטים ועדי הכינה סלט. ישבנו וכתבנו חומרים, בין פגישה לפגישה ניסיתי את הבדיחות כדי לראות מה עובד. לפעמים עדי הייתה באה לראות אותי על הבמה, היא צחקה והתרגשה ובעיקר דייקה אותי כל הזמן. תכלס, לא האמנתי שזה באמת קורה, כשיפית אמרה לי שנתחיל לעבוד יחד, חשבתי שהיא צוחקת עליי. כאילו, עדי אשכנזי, וואו, הלכתי להופעות שלה, הערצתי אותה, מי חלם לשבת אצלה בבית? בדרך כלל כותבים לוקחים לעצמם את הבמה וכותבים מה שנראה להם מצחיק. אבל עדי לא דחקה אותי הצידה, היא נכנסה לראש שלי, התחילה לדבר בשפה שלי וכל הזמן הרימה לי. היא מלכה. כל משפט שאמרתי היה בעיניה פוטנציאל". היום הן שומרות על קשר בעיקר דרך קבוצת הווטסאפ "עדיונה ויפית", שם גם באמצע הלילה אפשר למצוא בדיחות ופאנצ'ים קורעים מצחוק.
חלק גדול מהמופע של קפח מוקדש להתמודדות עם המשקל, "איך שאני נכנסת לחנות של בגדי ים המוכרת מסתכלת עליי, אומרת, חמודה מחטבים זה שם", אבל בתור ילדה לא הפריע לה להיות שמנמונת. במופע היא חוזרת אל דיאטות מיוחדות שניסתה, אבל כששואלים אותה על זה, היא טוענת שכיום היא דווקא שלמה עם עצמה ועם המראה שלה. "בואי נגיד שהמשקל אף פעם לא היה משהו שהפריע לי. זה מגיע מהבית, שם משקל לא היה אישיו. יכלו לעודד אותי לסתום את הפה, לוותר על איזה במבה, אבל במקום זה אמא שלי דאגה לשדר לי 'את מלכת היופי', תיהני ותאכלי. בצעירותי התבאסתי מזה יותר, היו לי רגשי נחיתות. בתיכון כל שנה יצאתי לחופש הגדול קציצה וחזרתי רזה, ואז שוב העליתי הכול. היום אני סבבה עם עצמי, אם זה היה מפריע לי, הייתי עושה שינוי כמו אז, נכנסת לעומק ויורדת בראבק. אני כבר מבינה שנולדתי וכנראה אישאר קציצה ואני יותר מקבלת את עצמי. היום אני עושה יותר ספורט, אבל בשביל הבריאות והיציבה".
יש סיכוי שהפרסום ישנה את הגישה שלך בנושא?
"תמיד אני אומרת שכל מי שמתפרסמת הופכת להיות בסוף רזה וחתיכה. גם מי שהצהירה שהיא שלמה עם עצמה, בסוף מתיישרת לפי הקו הזה. כשראיתי את עצמי בפעם הראשונה בשי שטרן הייתי בשוק, התקשרתי ליפית, ובכיתי לה 'רואים רק סנטרים', קיבלתי כאפה. לדעתי כל מי שרואה את עצמה בטלוויזיה מבחוץ, קשה לה אם היא חושבת שהמראה פחות מחמיא. ובכל זאת לא זה מה שהביא אותי לעשות ספורט, שמתי לב שאחרי שעה וחצי על הבמה אני פשוט בלי אוויר. התחלתי לעשות ספורט כדי לבוא הכי טובה לבמה, עם אנרגיות ופאן. אבל לא אשקר לך, אם יהיה לי מעט יותר כוח רצון, אשמח לרזות קצת".
רוב הסטנאדפיסטים המצליחים בישראל היום הם גברים. קשה להיות סטנדאפיסטית אישה?
"אני לא ממש מתחברת לשיח הזה של גברים לעומת נשים. אני מבחינתי רציתי לעשות סטנדאפ, וידעתי שאם אני ארצה משהו אשיג אותו. אני כן יכולה לומר שבטוקבקים על סטנדאפיסטיות הרבה פעמים יקטלו אותה, או יכתבו דברים כמו 'אין בנות מצחיקות', ואם מישהי מעזה להיות גסה היא חוטפת הרבה יותר מגבר".
כאישה דתייה, קשה להעלות מופע בלי שימוש בגסויות?
"זה לא העולם שלי זו לא השפה שלי, זה לא שעל הבמה אני אומרת 'אוקיי, אני לא אדבר גסויות' ואז אני יורדת מהבמה ומתחילה לנבל את הפה. ממש לא. אגב, אני מאוד נהנית להופיע בפני קהל של נשים, יש משהו באנרגיה של אישה עם נשים שיוצר חיבור מיוחד".
גבר שרוצה, עושה
את תקופת הקורונה היא ניצלה לדיוק החומרים שלה, לתפעול הרשתות החברתיות ולחשיפה לקהלים חדשים. היא שיתפה את העוקבים בחרדות, בבידודים, באוכל ובכל מה שיכול היה להעלות חיוך על פניהם בזמן הקורונה. "לקחתי את העוקבים לימים שלמים של כיף במחלבה, הראיתי להם איך נסעתי ארבע שעות להביא משלוח גבינות וקיבלתי טיפ ארבעה שקלים, הפכתי להיות המרענן הרשמי של הקורונה. קיבלתי המון תגובות מרגשות כמו 'את האור שלנו', וזה עשה לי הרגשה טובה. בשעה שהרבה אמנים קיבלו דיכאון מהתקופה הזאת, אני דווקא לא הרגשתי שהעולם סגר עלי, אולי רק בתחום הדייטים".
"הכול התחיל אצלי מאוחר, כל הנושא של חתונה לא עניין אותי, נהניתי מהחיים, ביליתי, יצאתי, טיילתי הרבה בחו"ל, אמרתי 'אם זה יבוא זה יבוא', אבל זה לא בא"
הקורונה נתנה לקפח תירוץ טוב למה לא לצאת לדייטים ובכלל, היא התחילה לחשוב על דייטים באופן רציני רק בגיל 28, כשגילתה שרוב חברותיה כבר נישאו. "אמרתי לעצמי שאני רוצה לעשות השתדלות, אבל הקורונה… עד שהבנתי שבקצב הזה אני אגיע לגיל 508 רווקה, בזמן שכל החברות מסביבי כבר עם ארבעה ילדים".
חלק לא קטן מהמופע עוסק בחיפוש שלה אחרי זוגיות – מהסיוט של אתרי ההיכרויות ועד לדייטים ההזויים שנחתו עליה, מהגבר שהגיע לדייט בלי ארנק והזמין את כל התפריט ועד לזה שנעלם אחרי הדייט לצמיתות. "אפשר לומר שאני לייט־בלומרית, שיש לי פריחה מאוחרת". היא אומרת בחיוך. "הכול התחיל אצלי מאוחר, כל הנושא של חתונה לא עניין אותי, נהניתי מהחיים, ביליתי, יצאתי, טיילתי הרבה בחו"ל, אמרתי 'אם זה יבוא זה יבוא', אבל זה לא בא".
חברות שלה התחילו להתארס, להתחתן וללדת ילדים, והיא הרגישה שהמציאות סוגרת עליה. "נרשמתי לכל האתרים, משליש גן עדן ועד אתרים לא דתיים, בתקווה שאוכל למצוא שם בחור מסורתי. אבל זו דרך מגעילה להכיר, לא קורה שם כלום, באתרים האלו. התכתבתי עם מלא גברים, הם ביקשו טלפון, ואז התכתבנו בווטסאפ, משם הם הפתיעו אותי עם התכתבויות בפייסבוק או בטיקטוק, אבל הם לא התקשרו ובטח שלא דיברו על מפגש. ניסיתי אני לקדם עניינים, להניע את העסק, להתקשר, לחתור לפגישה, אבל לפעמים שום דבר לא זז. מבאס להיות כל הזמן בצד שמניע. אני וכל החברות הרווקות שלי תמיד אכלנו סרטים, 'אני התקשרתי אליו', 'הוא לא התקשר אליי', 'למה הוא לא התקשר אליי'. כל הזמן התעצבנו על זה עד שאחת החברות הלכה להרצאה של רב שהמסקנה שלו הייתה 'גבר שרוצה, עושה'. זה הפך למוטו שלנו 'גבר שרוצה, עושה. גבר שלא מתקשר ולא עושה, יאללה ביי'". לכל דייט היא יצאה עם ציפייה שהנה, זה קורה, ושוב ושוב נחלה מפח נפש. "קחי למשל את הדייט בחוף הים בראשון־לציון. שידוך שאחי הציע, הוא מהדרום ואני מהמרכז, אז קבענו באמצע הדרך, בראשון. הוא שתה בירה, ואני הזמנתי אבטיח עם בולגרית. כשהגיע החשבון הוא אמר לי 'תקשיבי, זה לא ילך בינינו, את אוכלת לא כשר'. אני חושבת שאני היחידה בעולם שנפסלה בדייט על זה שהיא אכלה אבטיח, והוא עוד זה שהציע ובחר את המקום".
בחודשים האחרונים היא בזוגיות עם ניסו, שכבר מתחיל לקבל נוכחות בהופעותיה, אם כי היא עדיין נזהרת ולא יורדת עליו כמו על שאר בני משפחתה. הם נפגשו בפעם הראשונה כשהיא מלצרה בפיצרייה, והוא זיהה אותה מהרשתות החברתיות, "הוא אמר לי, 'אה, את המצחיקה מהסרטונים בפייסבוק' ובאותו ערב הוסיף אותי כחברה בפייסבוק". אחרי תקופה היא טסה עם אחותה לפיליפינים, וכמיטב המסורת העלתה סרטונים מהטיול. "פתאום קיבלתי מניסו הודעה שהוא גם בפיליפינים, והוא שאל איפה אני. אחותי ישר שמעה את זה ואמרה 'תיזהרי, אם את מצרפת מישהו לטיול אני הורגת אותך'. היינו בעיירה ששוכנת באי פאלוואן, מקום שכוח א־ל שצריך להגיע אליו עם מעבורת, חללית ורחפן, מקום שהאינטרנט שם נופל כל דקה. אמרתי לאחותי 'מה את דואגת? מה הסיכוי שהוא פה?' ואז הוא עונה לי שהוא בפורת' ברטון והוא כבר מגיע". את השבועיים שנותרו הם טיילו ביחד כחבורה, וכשחזרו לארץ כל אחד חזר לחייו, אבל נשמר קשר. רק כעבור תקופה כשניסו טייל במקסיקו ובאחד הערבים התקשר לקפח בשיחת וידאו והיא סיפרה לו שהיא חוזרת מדייט, נפל לו האסימון שאולי יש כאן משהו שהוא מפספס והוא מיהר לחזור לארץ ומאז הם יחד.
מזה תקופה קפח גם משמשת כצלע הקומית בתוכנית "ערב עם שי שטרן", המסך הקטן מביא הזדמנויות חדשות והיא לא מפספסת אף אחת מהן. "פנו אליי דרך האינסטגרם, באתי לאודישן, ולמחרת כבר ידעתי שהתקבלתי. שי הוא פרטנר מפרגן מאוד, כיף לחלוק איתו במה ולהיות חלק מהפאנל בתוכנית איכותית כזאת זה גם סוג של הגשמת חלום, ושי מקסים. אז ברמה המקצועית אני מרגישה שאני באמת כובשת פסגות".
