דורה החוקרת בג'ונגל של הטוויטר הישראלי

"מה יש לך לעשות בטוויטר כל היום?" היא שאלה שאני נשאלת לעיתים קרובות. לטוויטר יצא שם רע, ובמידה מסוימת של צדק. היא נחשבת לרשת חברתית מנוכרת וחסרת רחמים, שאליה מתנקזים בעיקר פוליטיקאים, עיתונאים או אנשים ששונאים את עצמם – ולעיתים קרובות את הזולת.

ויש עוד סיבה למוניטין המפוקפק: תופעת ה"פייק" (פרופיל בדוי) שייחודית  לה. לעיתים, מדובר בצייצנים שמתחזים לאנשים אחרים כדי לעשות פרודיה על המקור, לפעמים בכאלו שפשוט מעדיפים להישאר בזהות מומצאת במקום שבו זה נחשב לגיטימי. אבל על עובדה אחת אין מחלוקת: בחסות הפייק הם יכולים לומר מה שבא להם, איך שבא להם, בלי שתהיה לזה שום השפעה על החיים האמיתיים שלהם. במקרי הקיצון הם יכולים להיות גיבורי מקלדת אכזריים, וברגע שהרימו את הראש מהמסך – להפוך לדובוני אכפת לי מתוקים.

אז למה אני בכל זאת בטוויטר? הרבה סיבות. הרבה דברים טובים קורים שם, הרבה אנשים טובים נמצאים שם. לדוגמה, צייצנית פייק שאני רוצה להכיר, והיא בדיוק ההפך מכל מה שאמרתי בפסקה הקודמת. היא שייכת לסוג הצייצנים שבחרו להשתמש באנונימיות בצורה אחרת, מעניינת יותר, עם פרסונה אופיינית וייחודית.

"טוויטר זה מקום מדהים, בעיקר כי כולם נמצאים בו. את יכולה לצייץ משהו ולגלות אחרי כמה שעות שעיתונאי מוכר מאוד שיתף את הציוץ שלך או ששר בממשלה הגיב לך. באיזה עוד מקום קורים דברים כאלה?"

קוראים לה "דורה החוקרת". אין לי מושג מיהי באמת, אבל זה כל היופי. בחייה הפרטיים היא מי שהיא – וכשהיא דורה החוקרת מהטוויטר היא משהו אחר: בועט, ססגוני, משוגע, חד, מצחיק. תופעה חד־פעמית שהלוואי שלא תיגמר לעולם.

אם תיכנסו למשתמש שלה תמצאו בקלות שרשור שחוזר על עצמו בכל פעם – רק בשינויים קלים. הראשון התחיל לפני פחות משנה, כשגיבורו הנבחר היה מר "מטא" בכבודו ובעצמו, מארק צוקרברג. תחת הכותרת "מארק צוקרברג כאמצעי תקשורת שאבד עליו הכלח", היא הצמידה תמונות שונות של מייסד פייסבוק עם מדיות שונות ומיושנות. למשל: תמונה של צוקרברג בחולצה אפורה ומבט עייף, לצד תמונה של יונת דואר אפרורית. תמונה שלו עם חליפה כחולה ועניבה שחורה, לצד תמונה בצבעים זהים של טלפון ציבורי משנות התשעים. הדמיון היה מדהים והתגובות השתוללו – יותר מאלפיים לייקים (במונחים של טוויטר מדובר במספר עצום) ומאה שיתופים. ציוץ ויראלי.

ריהאנה ואני

אז צוקרברג היה יריית הפתיחה, ובהמשך נוספו לארסנל שלה שרשורים על שחקנים, אנשי תקשורת, פוליטיקאים וסלבס אחרים שעמדו במוקד סדר היום. מאביב גפן בתור דג, דרך גל גדות כחנוכייה ועד הדוגמה האקטואלית של ולדימיר זלנסקי כמצודה באוקראינה, שרשור שבו היא גאה במיוחד.

לפני כשבועיים, אחרי שעשתה שרשור מפיל לסת על אתי כרייף – האייטם הלוהט ביותר של אותם ימים – בתור מריה הקדושה, עשיתי מעשה וביקשתי לראיין אותה. ריאיון מסוג קצת אחר, דרך טוויטר, בלי לחשוף את מי שעומד או עומדת מאחורי הפייק, ועדיין – דמות חדה, משעשעת ומרתקת. שאלתי אותה מתי ואיך נולד החשבון של דורה החוקרת.

"הוא התחיל בתור דאחקה. לא הכרתי את טוויטר והחלטתי לפני שאקפוץ למים שכדאי לחקור קצת את המדיום הזה. אבל אז, בתזמון מושלם, נתניהו אמר שצריך לחקור את החוקרים, והדבר הראשון שעבר לי בראש היה 'מעניין איך דורה החוקרת הייתה מגיבה לזה'.

"לזכותי ייאמר, שהייתי אחרי כמה מאות שעות של צפייה בפרקים של דורה החוקרת, לא משנה למה. גם די הזדהיתי עם הדמות: ילדה סקרנית שצריכה להתמודד עם אתגרים ממש גדולים, כמו לסדר צבים בשורה כדי לחצות נהר גועש, ועושה את הכול עם חיוך, תוך כדי שהיא מלמדת שפות. לגמרי דמות מופת בעיניי. אז פתחתי חשבון בשם דורה החוקרת וכתבתי 'גם לי תפרו תיק'. אף אחד לא פיברט ולדעתי גם אף אחד לא ראה את זה".

‏כמה זמן את בטוויטר?

"נכנסתי לטוויטר לפני שנתיים ונשביתי בקסמו לגמרי. זה מקום מדהים, בעיקר כי כולם נמצאים בו. את יכולה לצייץ משהו ולגלות אחרי כמה שעות שעיתונאי מוכר מאוד שיתף את הציוץ שלך או ששר בממשלה הגיב לך. באיזה עוד מקום קורים דברים כאלה? הדבר היחיד שמבדיל בינך לבין ריהאנה זה מספר העוקבים.

"טוויטר ישראל הוא גם קצת כמו קבוצת תמיכה, וזה הדבר הכי כיפי שיש. לפני שבוע נדבקתי, באיחור אופנתי, בקורונה. הדבר הראשון שעשיתי היה כמובן לצייץ תמונה של בדיקת האנטיגן החיובית שלי. בתוך שעה קיבלתי מאות תגובות עידוד ואיחולי רפואה שלמה, מהמון צייצנים וצייצניות שרובם לא יודעים עליי כמעט שום דבר ומכירים אותי רק מהציוצים שלי. זה אחד הדברים שהכי עודדו אותי בבידוד. יש משהו מקסים יותר מזה?"‏

מה בעצם הקשר לדמות של דורה?

"למרות שזה חשבון פייק, אני רוצה לציין שאני בנאדם אמיתי לגמרי. אני לא חושפת הרבה מהחיים הפרטיים שלי, אבל כל מה שאני כותבת על עצמי זה עובדות אמיתיות לגמרי. למשל, אני באמת חוקרת. אני אפילו מתפרנסת מזה. וכמו דורה, גם אני משתדלת להסתכל על העולם תמיד עם חיוך".

"אני רוצה לציין שאני בנאדם אמיתי לגמרי. אני לא חושפת הרבה מהחיים הפרטיים שלי, אבל כל מה שאני כותבת על עצמי זה עובדות אמיתיות לגמרי. למשל, אני באמת חוקרת. אני אפילו מתפרנסת מזה. וכמו דורה, גם אני משתדלת להסתכל על העולם תמיד עם חיוך"

 מתכון להצלחה

אני שואלת אותה אם בזכות ההצלחה בטוויטר היא הייתה רוצה להגיע גם למדיות נוספות. "השרשורים שלי עובדים הכי טוב בפלטפורמה הזאת", היא מסבירה, "כי פה אם מעלים שתי תמונות ביחד האפליקציה שמה אותן זו לצד זו, מה שאוטומטית מזמין השוואה ביניהן. אני חושבת שזה סוג של אמנות חדשה, למרות שאם יום אחד טוויטר יעדכנו את האפילקציה וישנו את האופן שבו התמונות מוצגות, כל היצירות האלה ירדו לטמיון".‏

למה את נשארת פייק בעצם?

"אחרי שהתחלתי לצייץ בתור דורה נוספו לי עוד ועוד עוקבים ואנשים הזדהו עם הדמות שלי בטוויטר, אז אני חושבת שיש לה היום זכות קיום מלאה בפני עצמה. יש מדד שבודק השפעה ברשת ומסתבר שדורה החוקרת היא בין מאה הצייצנים המשפיעים בישראל. זה משמח מאוד, אבל אם לומר את האמת גם קצת מצחיק".‏

מהיכן מגיעים הרעיונות לשרשורים שלך?

"זה משתנה משרשור לשרשור. לפעמים זה מתחיל מתופעה שאני רוצה להתייחס אליה, ואז אני שוברת את הראש איך להעביר את זה בציוץ, ולפעמים הרעיון פשוט קופץ עליי בגלל איזו תמונה שראיתי. למשל שרשור 'גיא לרר בתור מתכון לעוגת טחינה וסילאן'. הוא פשוט לבש חולצה שנראית כמו שקית חלב. אבל הבחירה במתכון עצמו לא הייתה מקרית – הייתי חייבת לבחור משהו עם אווירה ירושלמית. וגם כי הוא מתוק.

"בשרשורים שלי אני משתדלת שההשוואה לא תהיה רק ויזואלית אלא תעבוד בעוד רובד. למשל, כשהתחילו לדבר על הצטרפות לממשלה של מפלגה ערבית לראשונה בתולדות מדינת ישראל, הכנתי שרשור של מנסור עבאס בתור תולדות הציונות. זה גם עבד מצוין מבחינה ויזואלית, אבל גם דיבר ברובד עמוק יותר. בכל מקרה, אני מאוד משתדלת לא להוסיף פרשנות לשרשורים שלי. שכל אחד יבין מה שהוא רוצה".‏

"אני לא פוליטית"

את התמונות היא אוספת מהרשת, והתהליך הזה נמשך זמן רב, אפילו כמה ימים, "אבל לפעמים יש לי מזל וזה נגמר תוך שעה. קורה גם שאני רוצה להגיב מהר לאיזה אירוע, ואז אין ברירה אלא לעשות פשרות".

יש שרשורים שאת גאה בהם במיוחד?

"קצת אחרי שהתחילה המלחמה באוקראינה עשיתי שרשור של נשיא אוקראינה בתור מצודה, כי זה היה הדבר הנכון לעשות. יש גם שרשורים שעשיתי על אנשים שאני אוהבת, כמו יוני רכטר בתור פסנתר מיניאטורי, לכבוד יומולדת 70 שלו, או רבקה מיכאלי בתור תרופת סבתא, שעשיתי אחרי שהיא נדבקה בקורונה. אני ממש מקווה שמישהו הראה להם את זה ושזה גרם להם לחייך.

"מבחינה ויזואלית – שרשור עמר בר־לב בתור מלך הלילה מ'משחקי הכס', כי הם באמת מאוד דומים. אני גם אוהבת את השרשור 'מאיה ורטהיימר בתור מקומות לאכול בניו־יורק' – זה השרשור שלקח לי הכי הרבה זמן להכין, בין השאר כי לא הייתי בניו־יורק כבר המון זמן".

ואיך התגובות?

"‏קורה שמישהו שמופיע בשרשור שלי רואה את השרשור ושולח לי תגובה בפרטי. קיבלתי הודעות מפרגנות מאנשים ונשים שאני כל כך מעריכה בעולם האמיתי, שממש בא לי לשבור פייק. אבל אני לא אעשה את זה.

"עשיתי פעם שרשור על אנשים מפורסמים, ומישהו די מפורסם, שלא הופיע בשרשור, שלח לי הודעה פרטית עם השאלה 'ומה איתי?'. פתאום קלטתי, שלהופיע בשרשור שלי זה סוג של סמל סטטוס, גם אם רק בתוך קהילת הטוויטר. מיד הוספתי אותו, כמובן".‏

"בשרשורים שלי אני משתדלת שההשוואה לא תהיה רק ויזואלית. למשל, כשהתחילו לדבר על הצטרפות לממשלה של מפלגה ערבית, הכנתי שרשור של מנסור עבאס בתור תולדות הציונות. זה גם עבד מצוין מבחינה ויזואלית, אבל גם דיבר ברובד עמוק יותר"

וקרה שמישהו לא אהב משהו שעשית?

"ברור, זה טוויטר. תמיד יש מישהו שלא יאהב משהו. תגובות שליליות באמת קיבלתי רק על שרשורים שעסקו בדמויות פוליטיות, וגם זה ממש מעט. העוקבים שלי הם האנשים הכי מקסימים בעולם והם יודעים כמוני, שהומור מנצח הכול".

‏אני מניחה שאת יודעת שהשרשורים שלך הם חתרניים כמו למשל על אתי כרייף או על דרעי לצד תמונות הילד הבוכה. איזו אמירה את רוצה להעביר בציוצים שלך?

"אני לא אדם פוליטי אבל פוליטיקה מסקרנת אותי וגם מאוד מצחיקה אותי. בעיקר הפער בין החשיבות העצמית של מי שעוסקים בה לבין המציאות. אני משתדלת לא לתת הרבה פרשנות לשרשורים שלי ולהשאיר את זה לעוקבים. כשגם בן כספית וגם שמעון ריקלין מפברטים אותו שרשור שלי, אני מרגישה שעשיתי משהו".

‏אחרי אילו דמויות מוכרות בטוויטר את עוקבת?

"כמעט כל כתבי הכנסת והכתבים המדיניים נמצאים ברשימת הנעקבים שלי, כי כמו כולם בטוויטר גם אני אוהבת פוליטיקה. בחוץ הם אנשים נורא רציניים אבל בטוויטר הם הרבה יותר פתוחים וגם הרבה יותר מצחיקים.

"אני אוהבת צייצנים שמבינים על מה הם מדברים, כמו 'רוקמדע' שמביא סיפורים מרתקים מעולמות המדע, או ליעד ורצהייזר, שמפרשנת נושאים משפטיים להדיוטות כמוני. אני גם חולה על דנה ברלב‎ ועל האמנות שלה. אני ממש ממליצה לכם לעקוב.

"יש בטוויטר גם הרבה צייצניות מצחיקות, כמו רות אלבז ‎ שכולם מכירים, אבל גם כמה שפחות מוכרות בחוץ, כמו נועם ‎ג'ינג'ר וניצור, שלפחות אחת מהן גם ג'ינג'ית. יש, אגב, גם צייצנים מצחיקים".

‏מה החלום שלך?

"לא יודעת, שלום עולמי? בעיקר בא לי שאנשים יחשבו לפני שהם מתלהמים. היה איזה אירוע שדמות ציבורית בולטת ניסתה לרכוב על הנושא העדתי וזה נורא הרגיז אותי, כי בתודעה שלי – ואגב גם במשפחה שלי – כולנו מעורבבים. אז במקום להתרגז, הכנתי שרשור של עדן בן־זקן בתור יעקב בודו מהיידישפיל. בתוך שעות השרשור הזה קיבל אלפי פיברוטים וציוצים מחדש. זה מאוד שימח אותי. זה אגב הציוץ הנעוץ שלי עד עכשיו (הציוץ שמופיע באופן קבוע בתחילת העמוד, י"ש)".‏

‏על מה בחיים לא תעשי שרשור?

"עוד לא נתקלתי במשהו כזה. אם הרעיון טוב ומצחיק, הוא ישורשר".