מישהו הזמין וולט? הפודקאסט שיפרק את "דיסני" לחתיכות

פורים בפתח, ומה מתאים יותר לקראת חג התחפושות מאשר האזנה להסכת שנשען על עולם סרטי הילדים אבל מתאים בעיקר למבוגרים? לפני שהיה הארי פוטר (תקראו עוד ספרים, למען השם!), היה דיסני. מי שקיבעו בדמיון שלנו איך נראית נסיכה, לקחו סיפורי זוועה מהאחים גרים (שלגיה, סינדרלה), משייקספיר (כן סימבה, זה עליך) או מהמיתולוגיה היוונית (הרקולס) והפכו אותם לסיפורים קלילים וחמודים שבינם לבין המקור יש מעט מאוד במשותף.

זיו הרמלין־שד"ר בן ה־29 לא צפה בסרטי דיסני מעולם, אז הוא עשה את הדבר המתבקש והחליט להשלים צפייה – וגם לעשות על זה פודקאסט. שנתיים אחרי, הוא עדיין לא סיים לצפות בכל סרטי דיסני – וההסכת "דיסני־פורמציה" ממשיך. בכל פרק הוא מדבר עם אורח מתחלף על הסרט, והאורחים הם חברים שלו, בעלי הכשרה בספרות, תסריטאות וכתיבה.

להסכת שלושה חסרונות מרכזיים: הראשון הוא אחידות הרמה בין הפרקים. לא כל הפרקים מעניינים באותה המידה, וכוללים יותר מדי פתיחת סוגריים והערות חבריות שאפשר היה להשמיט. מצד שני, זה חלק מהקסם שגורם לנו להרגיש כאילו אנחנו יושבים בסלון של המראיין וצופים בסרט איתו ועם החברים שלו. השני הוא איכות הסאונד. עד פרק 43 הסאונד חלש ועם הד. בפרק 43 החליפו את ציוד ההקלטה – ולי השתחררה אנחת רווחה.

החיסרון השלישי הוא שקשה להקשיב לפרקים ברצף. בכל פעם שמדברים על שיר, אתם עלולים להילחם בדחף לעצור את הפודקאסט, ללכת להאזין אליו – ורק אז לחזור.

מהלך הפרקים קבוע: כל פרק נפתח במשפט "ועכשיו הסרט, ובסיומו (משהו)", מחווה למשפט שהופיע בתחילת קלטות הדיסני בתקופה שבה עוד צפינו בקלטות. משם עוברים לשאלון קבוע לאורח (כולל השאלה המצוינת "איזו דמות דיסני עדיף היה שהיו מוחקים מההיסטוריה לצמיתות"), ובמרואיין שמתַקצר את עלילת הסרט שעליו ידברו.

אחרי התקציר עוברים לדבר על העלילה. כיאה למי שצופה בדיסני לראשונה כאדם מבוגר, אין פה רק שירי הלל לגאונותם היוצרים. פה זה דיסני למבוגרים ואפשר לפרום את התפרים של הסרטים: המחשבות שעלו תוך כדי צפייה, אמצעים ספרותיים ותסריטאיים, ניתוח המוזיקה, ציון ההקשר ההיסטורי של הסרט ושל דיסני באותה תקופה, חשיפת בדיחות פנימיות ששובצו בסרט, רפרנסים לסרטים אחרים או סתם התבדחות על חשבון דברים מוזרים שקורים בו.

בתור ילדת דיסני שמעולם לא הפסיקה לרצות ללבוש שמלה נפוחה ולא מבינה למה כשהיא שוטפת כלים הציפורים לא באות לעזור לה, קיומו של הפודקאסט משמח אותי. הרמלין־שד"ר אמר שנוסטלגיה היא הכוח לאהוב משהו בלי ביקורת – פשוט כי הוא היה שם בשבילך ברגע שבו היית זקוק לו. אז הסכת שלם שנותן לחוויית הילדות שלי לגדול איתי? אני בפנים.

 

דיסני–פורמציה 

מתאים ל: חובבי דיסני שגדלו

אורך פרק: כשעה