הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף מוֹלַדְתּוֹ.
וּבְאוֹתָהּ פִּנַּת אֶרֶץ, אֲשֶׁר בָּהּ נוֹלַדְתִּי […]
מַמְלָכוֹת צָצוֹת וּמַמְלָכוֹת עוֹבְרוֹת חוֹלְפוֹת,
וּגְבוּלֵי מְדִינוֹת הוֹלְכִים וּמִטַשְׁטְשִׁים וְחוֹזְרִים,
וְהֵנָּה עַל מְכוֹנָן עוֹמְדוֹת כַּמַּצֵבוֹת
עַל־גַּבֵּי עָבָר פֶּלִאי גָדוֹל, נִשְׁכַּח לְעוֹלָם,
עַד כְּדֵי לְהִמָּחוֹת מִנִּי שִׁיר וְאַגָּדָה
את השורה המפורסמת "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" כתב שאול טשרניחובסקי, יליד הכפר מיכאילובקה שבאוקראינה. היום זוהי עיירה השוכנת במחצית הדרך בין הערים הכבושות חרסון ומריופול, שמות שהיו זרים לרובנו עד הפלישה הרוסית האחרונה לשטחי אוקראינה. עד מותו בירושלים נדד טשרניחובסקי רבות, ובין היתר למד באודסה ושימש רופא בחרקוב ובקייב – שמות נוספים שנעשו שגורים על פינו בעת האחרונה.
"ממלכות צצות וממלכות עוברות חולפות, וגבולי מדינות הולכים ומטשטשים וחוזרים", ובתווך ניצב לו "עבר פלאי גדול". והשמות, העומדים על מכונם כמצבות, אינם רק הד לתרבות הרוסית־אוקראינית, אלא גם לזו היהודית שצמחה בקרבה והצמיחה מתוכה רבים מאוד מעמודי התווך של התרבות היהודית – החסידית, העברית והציונית. וכשיהודי ישראלי שומע, צופה וקורא בחדשות היום תיאורי קרבות ופליטוּת במקומות כאומן, לבוב, ז'יטומיר, צ'רנוביץ או טרנופול, הרי שהם פורטים על נימים מוכרים. מעבר לזיכרון ימי פוגרום, גירוש והשמדה, עולים באוזניו נעימות יהודיות מהשטעטל, המיית בית המדרש, שירי משוררים עבריים, נאומים ציוניים ותיאורי מסעותיו של ר' יודיל חסיד העגנוני. מכיוון שכך, חשבנו להזכיר כמה משמות המקומות ושמות האישים הללו, ולחבר בין דיווחי האקטואליה הקשים והעגומים ובין ההיסטוריה היהודית המפוארת שהתרחשה באותם מקומות עצמם.
אחד החיבורים המופלאים בין ספרות לאקטואליה, בין בדיון לממשות, בין התרבות היהודית למציאות הפוליטית, מתקיים בימים אלה ממש בעיירה אנטבקה. במקור זהו שמה של עיירה ספרותית שהמציא שלום עליכם עבור גיבורו הבלתי נשכח טוביה החולב. לפני כמה שנים נוסד במחוז קייב כפר לפליטים יהודים מאזורי הקרבות עם הבדלנים הפרו־רוסים במזרח אוקראינה. הכפר, המשמש היום כמוקד לפליטים מהמדינה כולה, קיבל את שמה של העיירה הדמיונית.
אינני מיוצאי אוקראינה, ודימיתי בנפשי שמלבד הקשר היהודי הכללי אין תולדות משפחתי נוגעות לארץ העצומה הזאת. והנה, עיון קצר במפה מקפיץ לעין את העיר הוסיאטין. משם בא הרעבע של משפחת אבי, האדמו"ר הציוני רבי ישראל פרידמן, שסבי התפלל אצלו מדי פעם ושאמו נהגה להתכתב עמו בשאלות יהודיות שונות. ואולי לכל יהודי יש איזה קשר למחוזות אוקראינה הגדולה, גם אם רק למד תורה אחת של הבעל שם טוב או רבי נחמן מברסלב, או קרא שיר קצר של ביאליק, זלדה, לוין קיפניס או רחל, או אפילו הילך ברחובות אחד העם, יצחק בן צבי, לוי אשכול או גולדה מאיר.
