"ישראל המודרנית נולדה כאן", זוהי הכתובת בעברית על בית צנוע בלב ליבה של העיר אודסה. ברחוב צדדי וקצר עם שם מאוד ארוך, אביצינוקובסקי, החלה הפעילות המעשית של התנועה הציונית. הרחוב ובתיו הצנועים והישנים לא מעוררים עניין כלל, וספק גדול אם מי מתושבי אודסה העיפו אי פעם מבט על הבניין, שמשך בעיקר מטיילים ישראלים. בבניין פעלו עד 1919 משרדיו של "הוועד האודסאי", ארגון הגג הממוסד הראשון של התנועה הציונית, עוד בטרם נקראה כך. בשכנות, באותו בניין עצמו, פעלו גם ארגונים יהודיים נוספים.
ראשיתו של הסיפור באגודות "חובבי ציון" שהוקמו בערים השונות ברוסיה, בעיקר בשטחי אוקראינה של היום, בעקבות "הסופות בנגב" – הפרעות ביהודים בדרום אוקראינה ב־1881. לאחר גל הפרעות התיישב הרופא היהודי האודסאי יהודה ליאון פינסקר לכתוב את החוברת "אוטואמנסיפציה", שחרור עצמי, ובה דיאגנוזה למצב העם היהודי. כרופא טוב אבחן היטב את המחלה והציע תרופות לריפוי. על החוברת אמר לימים הרצל, "אילו הכרתי את החוברת של פינסקר לא הייתי כותב את ספרי 'מדינת היהודים'".
כשלוש שנים מאוחר יותר, בנובמבר 1884, התקיימה ביוזמת אותו פינסקר מאודסה והרב שמואל מוהליבר מביאליסטוק "ועידת קטוביץ", בהשתתפות 36 נציגים של אגודות חובבי ציון מרוסיה, פולין, רומניה, צרפת וגרמניה, ובהם כמעט כל ראשי תנועת חיבת ציון. לא הייתה זו הוועידה הראשונה, אך אין ספק כי ועידת קטוביץ' שבפולין היא שחוללה את המפנה הגדול והציבה את ציוני אוקראינה כפעילים המרכזיים של התנועה הציונית עוד בטרם הייתה לתנועה.
כעבור שש שנים, ב־1890, הוקם באודסה – עיר הנמל היפה שבדרום אוקראינה ואשר בה התקיימה כבר אז קהילה יהודית גדולה – הגוף המרכזי הראשון של הפעילות הציונית, "הוועד האודסאי". בכנס היסוד, שהיה למעשה קונגרס ציוני ראשון, השתתפו כ־56 נציגים ובהם כמעט כל המי ומי של התנועה, אישים הנודעים היום כשמות רחובות בערי ישראל, ואשר רבים מהם מוצאם מאוקראינה.
גואל אדמות ושר שיכון
אתה מסתכל ברשימת המשתתפים בכנס ובתמונותיהם ובולטים שם: אחד העם – אשר גינצברג – מהעיירה סקווירה שבמחוז קייב, מהוגיה של הציונות הרוחנית והיהדות החילונית; מנחם אוסישקין, שנולד בבלארוס וחי 28 שנים באוקראינה, מרביתם באודסה, ושימש יו"ר הוועד האודסאי במשך 19 שנים ואחר כך יושב ראש קרן הקיימת לישראל בירושלים; משה לייב ליליינבלום, שנולד בליטא וחי רוב שנות חייו באודסה; שלום רבינוביץ', הסופר שלום עליכם, שנולד בעיר האוקראינית העתיקה פריאסלב שבמחוז קייב; זאב טיומקין, שנולד בעיר קרופיבניצקי שאינה רחוקה מדנייפרופטרובסק; ועוד רבים נוספים.
בין חברי הוועד שנבחרו אפשר למצוא את ח"נ ביאליק מהעיר ז'יטומיר, שחי שנים רבות באודסה, וכן את החוקר והסופר ד"ר יוסף קלויזנר, שנולד בליטא וחי באודסה. סביב הוועד רחשו ופעלו אנשים כזאב ז'בוטינסקי, הסופר והמדינאי יליד אודסה, מייסד הציונות הרוויזיוניסטית; מאיר דיזינגוף, שנולד במולדובה של היום, חי באודסה, משם עלה לארץ ונבחר לראש העיר הראשון של תל־אביב; מנחם שיינקין, שאף הוא נולד בבלארוס, עבר לחיות באודסה וממנה נשלח מטעם הוועד האודסאי להקים ביפו את לשכת הקליטה והמודיעין לעולים שהגיעו לנמל. כולם עלו לארץ מאוקראינה. כך גם ההיסטוריון שמעון דובנוב, שאומנם לא עלה לארץ כאחיו, אך עבר לגור באודסה.
תוצאות הפעילות הציונית הענפה בדרום רוסיה – כך נקרא אז האזור שהוא היום אוקראינה – בסוף המאה ה־19, השפיעו פרק זמן ארוך מאוד. כאשר דיברו על כך שהנהגת היישוב, ולאחר מכן הנהגת מדינת ישראל, מקורה במידה רבה באוקראינה, התכוונו לשורה ארוכה של אישים שבלטו בפעילותם. בין האישים הללו אפשר למנות את א"ד גורדון, אבי "דת העבודה", שנולד בכפר הקטן טרויאנוב שבדרום פודוליה; את גואל אדמות ארץ ישראל יהושע חנקין, שעלה מדונייצק, העיר ששמה נישא כעת בחדשות (גם נתן שרנסקי, אגב, נולד שם); את הסופר, המתרגם והוגה הדעות הד"ר ישראל (שייב) אלדד מפודבולוצ'יסק; ואת שר החינוך המיתולוגי זלמן ארן, שנולד בעיירה יוזובקה, במחוז דנייפרופטרובסק שעל נהר הדנייפר במזרח אוקראינה.
הנודעים מכולם היו האישים שניצבו בשורה הראשונה של החיים הציבוריים במדינת ישראל. הרמטכ"ל הראשון של צה"ל, יעקב דורי, עלה מאודסה; הנשיא השני, יצחק בן־צבי, עלה מפולטבה; ראש הממשלה השלישי, לוי אשכול, עלה מוויניצה; ראש הממשלה גולדה מאיר נולדה בקייב. גם בחיים הציבוריים היום אפשר למצוא אישים כיולי אדלשטיין, שנולד וגדל בצ'רנוביץ, והשר זאב אלקין שנולד וגדל בחרקוב.
לאלה אפשר להוסיף את גרשון אגרון, שנולד בעיירה קטנה במחוז צ'רניגוב שבצפון אוקראינה והיה לראש עיריית ירושלים. ראש עיר מיתולוגי אחר, אבא חושי מחיפה, נולד בעיירה טורקא. "אבי ההתיישבות" אברהם הרצפלד, נולד בעיירה סטבישצ'ה שאינה מרוחקת מקייב. השר ישראל גלילי, שהיה ראש המפקדה הארצית של "ההגנה", נולד בעיירה בבראיליוב שבחבל פודוליה, במרכז מערב אוקראינה. וכמוהם עוד רבים וטובים. אין ספק שקשה לתאר את הנהגת מדינת ישראל ללא נוכחותם ופעילותם המסיבית של אישים אלה, עולי אוקראינה.
הרעיון הציוני והשפעתו הגדולה על החיים היהודיים באוקראינה בא לידי ביטוי בגלי העלייה מארץ זו. מעבר לעובדה שבמשך שנים רבות שימשה אודסה נמל מרכזי לעולים לארץ ישראל, הרי שהעליות הראשונה, השנייה והשלישית, היו בחלקן המכריע של עולים מאוקראינה. סיפור עלייתם של הביל"ויים נפוץ ברחבי יהדות רוסיה שלאחר הפרעות והפוגרומים של 1882. במקביל היגרו רבים הרבה יותר לאמריקה, וגם רובם הניכר היה מאוקראינה.
חסידים, מגידים ופוסקים
רבי ישראל בן אליעזר, שהתיישב במז'יבוז' שבפודוליה, הביא להקמת תנועה גדולה שהשפיעה רבות על תולדות ישראל במאתיים השנים האחרונות. הוא נודע בכינוי בעל שם טוב, והתנועה שקמה בעקבות פעילותו היא כמובן תנועת החסידות. נינו של הבעש"ט, רבי נחמן, שנולד במז'יבוז', נדד בין עיירות באוקראינה ואף ביקר בארץ ישראל, ולאחר מכן השתקע בעיירה ברסלב בדרום־מזרח פודוליה, בנפת נמירוב שבמחוז ויניצה, שם הצטרפו אליו רוב תלמידיו המפורסמים. בברסלב נמצא קברו של שמשו וסופרו, רבי נתן שטרנהרץ. אתר קברו של רבי נחמן עצמו מצוי כידוע בעיר האוקראינית אומן, שעל הכביש המהיר בין קייב לאודסה, והוא שמושך אליו את מספר המבקרים הגדול ביותר. עם זאת, הביקור החשוב ביותר במסע אל חסידות אוקראינה הוא בעיירת הולדתו מז'יבוז', במרכז החלק המערבי של המדינה, שממנה נפוצה בשלב ראשון תורתו של הסבא־רבא, מייסד החסידות.
במרחק לא רב ממז'יבוז' נמצאת העיר ברדיצ'ב, עירו של רבי לוי יצחק, "סנגורם של ישראל". בצפון־מערב אוקראינה מצויה העיירה בעלזא, מקום מוצאה של החסידות הגדולה, והעיר אניפולי, מקומו של הצדיק המפורסם רבי זושא ושבה גם נקבר "המגיד" רבי דב בר ממזריץ', ממשיכו של הבעש"ט ומי שהפיץ יותר מכל אחד אחר את החסידות באוקראינה.
במדינה שבה פרחה החסידות נמצאו גם גדולי תורה שהשתייכו ל"מתנגדים". אם נבקש למנות כמה מהם נזכיר את הרב יוסף באב"ד מהעיר טרנופול, שנודע בספרו "מנחת חינוך". בעיר ברודי שבמרכז ווהלין, בצפון מערב אוקראינה, ישב רבי שלמה קלוגר, שחיבר יותר ממאה חיבורים תורניים וכן מאות או אלפי תשובות. פירושו לשולחן ערוך, "חכמת שלמה", משמש פוסקי הלכה בני זמננו. דמות רבנית ידועה נוספת הוא רבי יוסף שאול הלוי נתנזון, שכיהן כרב העיר לבוב. גדול אחר בתורה ובפסיקת הלכה הוא רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון, הידוע בכינויו מהרש"ם מברז'אן, שייסד בעירו את ישיבת "תושייה" ואליו נשלחו שאלות הלכתיות ממדינות רבות באירופה.
ברחבי אוקראינה, ובעיקר בחלק שממערב לכביש קייב־אודסה ועד לבוב, אפשר לראות גם היום מאות בתי קברות יהודיים, שבחלקם – כמו בברודי, צ'רנוביץ וברדיצ'ב – המצבות נשארו על מקומם. באחרים, כמו בבעלז, ביאלקמין, בוסק ויישובים נוספים, הושחת בית הקברות היהודי כמעט לחלוטין ונותרו מצבות בודדות, אם בכלל.
גם היום ניכר שהחסידות, שהייתה במשך עשרות שנים הגרעין הקשה של יהדות אוקראינה, הטביעה את חותמה על החיים היהודיים במדינה הנתונה היום במלחמה קשה. אומנם חסידים מעטים חיים כיום במדינה זו, אך הם אלה שמחיים בשנים האחרונות את היהדות ברחבי אוקראינה, בניצוחם של הרבנים שלוחי חסידות חב"ד. כך בעיר רובנה, בירת מחוז ווהלין שבצפון מערב אוקראינה, וכך גם בברדיצ'ב, צ'רנוביץ, ז'יטומיר, אודסה, דנייפרופטרובסק, וכמובן בעיר קייב. קשה לדעת לאן יתפתחו הדברים, אך אוקראינה הייתה ותהיה לנצח מקום הולדתה של התנועה החשובה הזאת בחייה של היהדות.
ד״ר יואל רפל הוא חוקר בכיר במכון לחקר השואה ויועץ המכון לחקר הציונות הדתית באוניברסיטת בר־אילן. הדריך סמינרים וסיורים לימודיים באוקראינה בעקבות החסידות, ההשכלה והציונות
