בעמוד 104 תתחילו להרגיש שמשהו לא בסדר. הרי לפני כמה עמודים קראתם טקסט דומה שהתרחש באותו יום מספר 598 על האסדה המבודדת בלב האוקיינוס. מה לעזאזל קורה פה. אז הנה מה שקורה: פה זה רק מתחיל. "רקורסיה" הוא אחד מהספרים עם הכי הרבה טוויסטים שקראתי בחיי, וקראתי כמה וכמה. הוא מותח בצורה יוצאת דופן, מעמיד רעיונות נשגבים באופן שכל קורא סביר יכול להבינם, מצליח לשלב גם לא מעט רגש, ואת כל הטוב הזה הוא עושה באמצעות אחד הז'אנרים השחוקים ביותר לכאורה בעולם ספרות המד"ב – נסיעה בזמן.
העלילה מתמקדת בשני גיבורים: הראשונה היא הלנה, מדענית מוח שנחושה להציל את מה שעוד ניתן ממוחה ההולך ונמוג של אמה. היא מצליחה להגיע לפריצות דרך משמעותיות, אך ככל הנראה לא ברמה שמספקת את מי שמתכנן להמציא מחדש באמצעותן את העולם ואת האנושות כולה. הגיבור השני הוא בארי, שוטר ניו־יורקי שנקלע לזירת התאבדות ומשם הוא נסחף הרחק למחוזות שלא שיער, בהווה, בעתיד ובעבר. יחד ולחוד יוצאים השניים למסע מפותל, שלעיתים אפשר לאבד בו את הידיים והרגליים, מה שכנראה היה קורה בשלב מסוים לולא יכולתו של הסופר בלייק קראוץ' להוביל את כל הסערה הזו ביד בוטחת.
ההגדרה של רקורסיה היא "תופעה שכל מופע שלה מכיל מופע נוסף שלה, כך שהיא מתרחשת ומשתקפת בשלמותה בתוך עצמה שוב ושוב". במילים אחרות: לולאה אינסופית. הספר מיטלטל הלוך ושוב בין שנים, מקומות ואירועים, כשברור לגמרי שמטרתו היא להחזיק את הקורא ולא לתת לו אפשרות לנטוש את העלילה ולו לרגע אחד. גם כי כאמור היא מותחת כדבעי, וגם כי היא כל כך מסובכת ונפתלת עד שיציאה להפסקת קפה יכולה להכניס את הקורא ללימבו תודעתי וזמני שממנו יהיה קשה להשתחרר כשיחזור לספר.
רגעיו החזקים של "רקורסיה" מגיעים דווקא ברגעי הנחמה המעטים שהוא מציע. למשל, הרגעים שבהם בארי פוגש שוב בבתו המנוחה, ובעקבות הגילויים של הלנה יכול לחיות שוב חלק מחייהם המשותפים שנגדעו בפעם הקודמת. או כשצוות של אנשים טובים משתמש בתגליות המדעיות המרעישות כדי להציל נערים שכבר נטבחו בקציר דמים בית־ספרי. רגעיו החלשים הם השלבים שבהם מנסים להסביר לנו באופן רציונלי את המדע הבדיוני שעומד בבסיס העלילה. שהרי איך אפשר לקחת ברצינות פסקה מקושקשת כמו: "אם מיקרו חורי תולעת ומיקרו חורים שחורים מתקיימים לרגע בכל פעם שהתודעה של מישהו נולדת מחדש בתוך זיכרון קדום יותר, חיישני האור יקלטו את גלי האור שנוצרים על ידי המיואונים שיוצרים הנייטרינים הנפלטים מהחורים השחורים ומתרסקים לתוך גרעין התא של האטומים מכדור הארץ" (עמ' 333). זה בסדר, לא רק אתם לא הבנתם.
כמו רוב הספרים בסוגה הזו, גם רקורסיה נכתב כדי שיהפוך כמה שיותר מהר לתסריט טלוויזיה, והוא אכן הופך בימים אלה לסדרה בנטפליקס. המלצה שלנו: אל תחכו לגרסה הטלוויזיונית. "רקורסיה" מציע אפשרויות נרחבות לדמיון ולמסע אישי, וגם לא מעט מחשבות עמוקות על משמעותו של הזיכרון בהבניית המציאות שלנו, שכדאי בהחלט לקחת אותו בשתי ידיים ולצלול אליו. גם אם הצלילה הזו תגרום לכם לוורטיגו קל עד בינוני.
