התייר הממוצע אוהב להגיע לרמת הגולן בעיקר כדי לברוח מישראל המהבילה של חודשי הקיץ, אבל האמת היא שהרמה הכי־הכי יפה ומיוחדת בחורף. אז במקום לדרום האדום החלטנו לשים פעמינו דווקא לצפון הוורוד, שנהנה מפריחת השקדייה המשגעת שהתאחרה השנה.
אחרי יום טיול גדוש ועמוס, ניווטנו אל כפר האמנים באניעם. בשעות היום מדובר במקום קסום ושוקק חיים, מלא בגלריות, בתי קפה וחנויות יד שנייה. אבל באותו לילה קר וחורפי הבהב אלינו מתוך האפלה בית עץ מואר בגרילנדות ולידו שלט: סוזנה. דלת עץ גדולה ומרשימה קיבלה את פנינו ושנדלירים שחורים, תקרה משופעת עם קורות ושולחנות מאסיביים גרמו לנו לרגע להרגיש כמו אורחים שנקרו לפונדק דרכים של פעם.
אולי זה הגשם, אולי זה הקור, אבל הגענו לכאן מורעבים ברמות קשות. לפני הכול הזמנו את לחם הבית, מעין ג'בטה שהייתה משוחה בשמן זית וציפוי של שום כתוש. היא לוותה בטחינה, שמן זית עם איולי וצ'ילי, וממרח הבית שנרקח כאן במיוחד – בעל מרקם של סלט ביצים אבל בעצם עשוי תירס טחון. מקורי וטעים ויוצא מאזור הנוחות של טפנד פינת סלסה.
בהיותנו הגרגרנים שאנחנו, הזמנו "מיקס 1,200" שאמורה להוות תצוגת תכלית של הבשר המקומי, ומגיע לכאן משטחי המרעה של חוות יהודייה הסמוכה. מיצי הקיבה כבר החלו לפעול את פעולתם, שהרי ידוע כי הזמן הארוך ביקום הוא הזמן שחולף מרגע שהזמנת מנה עד לבואה. עד שזה יקרה החלו להגיע שאר המנות. סלט עלים כדי לאזן את כל האדום־האדום הזה שהורכב מכמה סוגי ירוק: סלנובה, ערבית וארוגולה, קצת צנונית וכמות ענקית של צ'יפס בטטה קריספי שהונח ממעל. רוטב הוויניגרט נטה לכיוון המתוק ולא השתלט מדי על העסק. אחריו הגיעה מנת הצ'יפס שהייתה די סטנדרטית, אבל לפה אף אחד לא באמת מגיע בשביל הטוגנים.
או אז הגיע מגש ברזל שחור ובתוכו האושר עצמו: אנטרקוט עסיסי, בשרני ועמוק טעמים; בריסקט מעושן בגלייז מתקתק ועשיר; סטייק פרגית נפלא אחרי ששרה לו במרינדת דבש ושמן זית וקבבים נוטפי שומן שתובלו היטב בפטרוזיליה ובצל. נאמר זאת כך – מיצי הקיבה באו על סיפוקם. באמצע כל המגש הזה נח עיגול של רוטב צ'ימיצ'ורי, שלא באמת היה נדרש, כי כשבשר הוא טרי ועשוי כה טוב אין לו צורך בעזרים. המנה כללה גם צלחת ירקות קלויים דוגמת ברוקולי, בטטה ופלפלים בשלל צבעים, שהייתה עשויה היטב אך קטנה מדי, ודאי ביחס לכמות הבשר שהוזמנה. הקינוחים לא טמנו בחובם איזו בשורה גדולה והסתפקו בהגשמת ייעודם של קינוחי פרווה במסעדות מעין אלו: לספק את הדחף האבולוציוני לסיום מתוק בסיומה של ארוחה דשנה. עוגת השוקולד הייתה ריבוע עשיר ודחוס עם רוטב חם ממעל ואילו עוגת הקרמינו, עוגת שכבות איטלקית, הייתה מבוססת על קרם קוקוס, קרם נוגט וציפוי של שברי בייגלה מלוח. מה שכן, אפשר היה לוותר על זיגוג סירופ השוקולד. אפילו לפרווה יש את הגבולות שלו.
סוזנה היא ביסטרו חמים ומשפחתי שיספק כל חובב בשר. למרות האמור, היא דואגת למספיק אופציות טבעוניות גם עבור סועדיה הפחות־קרניבורים, עם מבחר של סלטים והמבורגר של ביונד מיט. והיא גם מתומחרת באופן הוגן במיוחד, לא עניין של מה בכך בימי אינפלציה אלו.
בקיצור: ברמה התנהג כקרניבור | אל תפספסו: בוקרים ואמנים | בשולחן ליד: אנטרקוט
כפר ביקרתם?
בשבוע הבא מגיע לסיומו פסטיבל האוכל הכפרי של מטה יהודה – הזדמנות אחרונה ליהנות מהחגיגה הקולינרית הרחבה, כולל לא מעט אופציות כשרות. לצד המאכלים העדתיים והאותנטיים דור ההמשך נותן פרשנות משלו עם יקבים ומבשלות, סלי פיקניק וסיורי אוכל. עד 26.3. tour-yehuda org.il
