הדירה: דירת שלושה חדרים וחצר גדולה בשתולה, מושב בגליל המערבי על גבול לבנון. הדירה היא בית סוכנות במשק של ורד ופסח חתן, בעלי דירה שהם כמו הורים שניים.
היכרות: הכרנו ביום הראשון בפנימייה בכיתה ט׳ בישיבה התיכונית "מקור חיים". דביר הגיע לחדר וגילה שיצחק תפס לו את המיטה השווה.
מעשה שהיה: לפני כשנתיים וחצי הקמנו עם עוד חברים גרעין חיילים במושב כי רצינו לעבור לגור יחד בגליל. דביר נשאר נאמן לשתולה גם לאחר השחרור. יצחק עזב לירושלים, רצה לחזור, חיפש עבודה בשתולה, לא מצא, חזר לירושלים והתגעגע לגליל. ואז דביר אמר לו שרק אם יחליט שהוא בא לגור פה הוא ימצא עבודה. וכך היה. הוא חזר לשתולה ומצא את עבודת חלומותיו: עבודה בעץ.
חלוקת עבודה: יצחק אופה ומבשל, בזמן שדביר מנגן לו סרנדות. על הניקיון הדעות חלוקות, אבל תכל׳ס את האסלה דביר מקרצף.
הפוכים: יצחק קם בחמש בבוקר לעבודה בעמֻקה והולך לישון מוקדם, ודביר משתדל לקום עד שמונה ועובד עד מאוחר, בתקופות מסוימות אנחנו לא נפגשים למשך ימים שלמים.
הווי: בשתולה מתפתחת סצנה של צעירים, שבמרכזה ״הווילה״ – מתחם שבו גרים הרבה חבר'ה. העשייה והיצירה המשותפת מחברים בינינו. הקמנו פה יחד מתחם למידה ועבודה שהופך בערבים לפאב מקומי, בשם הכפרייה. יוזמות כאלו מתאפשרות בזכות שיתוף הפעולה שלנו עם ארגון "עם;וארץ" מבית תנועת אור בשיתוף עין פרת, שמקדם קהילות של צעירים בנגב ובגליל.
דייטים: יצא ששנינו הכרנו פה את בנות הזוג שלנו. הבעיה של דביר היא שהיא עזבה את שתולה והתחילה ללמוד בבאר־שבע, הצד השני של המדינה.
סכסוכים: דביר אוסר על יצחק להכניס את הגרביים שלו לכביסה הכללית כי הן מסריחות מדי מהעבודה.
בגדים: יצחק קנה הרבה בגדים, ואז התחיל לעבוד בעבודה פיזית שגרמה לכך שהם נהיו קטנים עליו, והוא מעביר הכול לדביר.
