סוגיה מרכזית אחת העסיקה השנה את קברניטי האוסקר – הרייטינג שהולך ומידרדר בשנים האחרונות. על כן, שני רעיונות שכבר נידונו בעבר ונדחו, חזרו השנה לשולחן ואף הוחלט לישמם. הראשון, והשנוי יותר במחלוקת, הוא קיצור הטקס הארוך והמייגע על חשבון מספר קטגוריות שלא ישולבו בשידור החי. אמנם יש בכך היגיון, אך מדובר גם בלא פחות מיריקה בפרצופם של כמה מהאמנים המרכזיים בתהליך יצירת הסרטים. ובכל זאת, ראשי רשת ABC שמשדרת השנה את הטקס כבר הודיעו נחרצות שאם 12 קטגוריות (מתוך 23) לא יוסרו, הם יבטלו את השידור כולו. וכך, לאחר משא ומתן עצבני ולקול מחאותיהם של מיטב היוצרים, הוסכם לבסוף כי שמונה קטגוריות – ובתוכם כמה מרכזיות כמו "עריכה", "פסקול" ו"עיצוב תפאורה" – לא יכללו השנה בשידור החי והפרסים עבורם יחולקו באירוע נפרד שיצולם שעה לפני הטקס. מעניין כמה זמן התוכנית הזאת תגלח מהשידור.
הרעיון השני הוא הוספת פרס "בחירת הקהל". מדובר בניסיון פתטי למדי למשוך צופים באמצעות שילובם בטקס של סרטים פופולריים כמו ספיידרמן החדש. די ברור שזה לא יעבוד והרייטינג ימשיך במגמת ההתרסקות. אבל לצופי הטקס האדוקים כל זה ממש לא משנה והם מוזמנים להצטרף לשידור החי ביום שני, ה־28 למרץ בשעה שלוש לפנות בוקר. וכמו בכל שנה, גם הפעם ננסה לחזות מי יהיו המנצחים בקטגוריות המרכזיות.
הסרט הטוב ביותר
מי צריך לזכות: השנה מדובר בשאלה קשה במיוחד כי פשוט אין לנו תשובה נלהבת. אחד הסרטים הראויים ביותר לטעמנו, "הדו-קרב האחרון", כשל לגמרי בקופות וזכה עקב כך להתעלמות מוחלטת מצד האקדמיה; "חולית" הנהדר הצדיק את הציפיות אבל מדובר בפרק ראשון מתוך שניים שנקטע ממש באמצע הסיפור; "ליקריץ פיצה" של פול תומס אנדרסון הגאון התגלה אמנם כיצירה מקסימה אך לא בקליבר אוסקרי; "סיפור הפרברים" הספילברגי מוצלח אך סובל מפאתוס וכבדות שמקשים להתלהב ממנו ו"בלפסט" של קנת' בראנה הוא לא יותר מ"קראוד פליזר" רדוד. מתוך כל המועמדים, אין ספק ש"כוחו של הכלב" הוא המקורי והמרשים ביותר דרמטית ולכן הראוי ביותר, גם אם אינו חומר אוסקרים קלאסי.
מי יזכה: לפרק זמן לא קצר "בלפסט" הסנטימנטלי תפס מומנטום רציני. גם "הנהגת של מר יוסקה", דרמה יפנית איטית באורך 3 שעות (!), הייתה לרגע מועמדת מרכזית. אך בשבועות האחרונים, ולאחר שגרף את כל פרסי הסרט הטוב בשלל הטקסים המקדימים, הובהר סופית מעמדו של "כוחו של הכלב" שמוביל השנה את המרוץ עם לא פחות מ- 12 מועמדויות ויהיה הזוכה הגדול גם באוסקר. המערבון המאוד לא שגרתי הזה מטפל בצדדיה השונים של הגבריות במורכבות, רוך וניואנסים שככל הנראה אפשריים רק בידיה של בימאית – ג'יין קמפיון, שחוזרת לקדמת הבימה הקולנועית כמעט שלושים שנה לאחר "הפסנתר" שלה. ומדוע אנו טוענים שזה אינו סרט אוסקרים קלאסי? כי מדובר בסרט אמנותי ומאוד לא מסחרי. יצירה כה אניגמטית ומרומזת שהקהל הרחב עשוי להחמיץ בה בקלות שלל מהלכי עלילה מהותיים. כך או כך, תהיה זו זכייה היסטורית – ניצחון ראשון לנטפליקס, "אויבת" הוליווד הגדולה, שאמנם זכתה בשנים האחרונות בשלל אוסקרים אך האקדמיה טרם פרגנה לה את הפרס הגדול.
הבמאי הטוב ביותר
מי צריך לזכות: שני בימאים ראויים השנה לפרס יותר מעמיתיהם – דני וילנב, על עבודת הבימוי הנבונה והסוחפת שלו ב"חולית" וג'יין קמפיון, על טוויית מארג האירועים והדמויות הכל כך רגיש ומדויק שלה ב"כוחו של הכלב". אלא שוילנב, באחד הצעדים היותר תמוהים של האקדמיה השנה, לא זכה בכלל למועמדות וזאת חרף 10 המועמדויות להן זכה "חולית" כולל פרס הסרט הטוב ביותר. אז נשארה…
מי תזכה: ג'יין קמפיון. וכאמור, היא בהחלט ראויה. לאחר זכייתה של קלואי ז'או בשנה שעברה, זכייה של קמפיון השנה תעשה היסטוריה כשבפעם הראשונה שתי נשים תזכנה ברצף בפרס הבימוי. אגב, לקמפיון יש סיכוי מצוין לקחת השנה גם את פרס התסריט המעובד ויחד עם פרס הסרט הטוב ביותר שתניף כאחת ממפיקות "כוחו של הכלב", היא אמורה לסיים את הטקס עם שלושה פסלונים. מכובד ביותר.
השחקן הטוב ביותר
מי צריך לזכות: מצד אחד, בנדיקט קמברבאץ' צלח ב"כוחו של הכלב" תפקיד מורכב וכפוי טובה, כשמצא חרכי אור קטנים של אמפתיה בתוך דמות קשה, לא נעימה ואף מרושעת. מצד שני, וויל סמית' נתן את נשמתו לדמות האב ב"משפחה מנצחת", והוא נושא את הסרט המרגש הזה על כתפיו. כל אחד מהם יהווה זוכה ראוי.
מי יזכה: ללא ספק הקטגוריה הכי צפויה בטקס – זוהי המועמדות השלישית של וויל סמית' לאוסקר השחקן הראשי, ולאחר שכבר לקח השנה כל פרס אפשרי בדרך ברור לגמרי שהוליווד החליטה כי הגיעה שעתו של השחקן האהוב הזה לזכות בפסלון המיוחל. צפו לנאום תודה מרגש במיוחד.
שחקן המשנה הטוב ביותר
מי צריך לזכות: קודי סמית' מקפי בן ה-25. התפקיד הייחודי והמפתיע שהוא מגיש ב"כוחו של הכלב" הוא לגמרי אירוע חד פעמי. כל שאר המועמדים השנה, כולל ג'סי פלמונס שמועמד אף הוא על אותו סרט, לא נמצאים השנה בכלל באותו משחק.
מי יזכה: אבל נראה שהאקדמיה, וסליחה על הציניות, לא מסוגלת לוותר על ההזדמנות סוחטת התשואות להזמין לבימת הפרסים שחקן חירש. טרוי קוטסור, המגלם את אביה של הגיבורה בדרמה "קודה", לקח כבר את מרבית הפרסים המקדימים השנה וכפי הנראה גם האוסקר ייפול לידיו. הוא בהחלט מצוין ומאוד מרגש בתפקידו ובכל שנה אחרת היה הרבה יותר קל לפרגן לו, אבל תפקיד כמו זה של סמית' מקפי לא קיים בכל שנה.
השחקנית הטובה ביותר
מי צריכה לזכות: קריסטן סטיוארט, שמפגינה תצוגת משחק טוטלית ומטלטלת כנסיכה דיאנה המעורערת ב"ספנסר". מדובר בתפקיד מאוד לא פשוט שכן הקו המפריד בו בין מנייריזם לאמינות הוא דק מאין כמוהו. אבל סטיוארט פשוט מעולה ומבהירה כאן סופית לכל מי שעדיין רואה בה רק את בלה מסדרת "דימדומים" שהיא שחקנית שיש לקחת ברצינות.
מי תזכה: אלא שגורלה של סטיוארט להפסיד ככל הנראה כבר נחתם, ברגע שאיגוד השחקנים לא פרגן לה אפילו מועמדות בטקס המקדים שלו. מי שלקחה את פרס האיגוד, כמו גם את כל שאר הפרסים המקדימים השנה, היא ג'סיקה צ'סטיין על תפקידה ב"העיניים של תמי-פיי". זוהי כבר המועמדות השלישית של צ'סטיין ונראה כי השנה אף אחת לא תוכל לגזול ממנה את הפרס.
שחקנית המשנה הטובה ביותר
מי צריכה לזכות: ג'ודי דנץ' המרגשת. היא וקירן היינדס הנהדר הם הדבר הטוב ביותר ב"בלפסט" הסביר של קנת' בראנה. אם לא דנץ', נשמח גם אם קירסטן דאנסט תהיה זו שתניף פיסלון עבור ביצוע משכנע של עוד תפקיד מרתק ב"כוחו של הכלב".
מי תזכה: אך מי שמסתמנת כזוכה הכמעט ודאית של השנה היא אריאנה דבוז מ"סיפור הפרברים". האמת, רצף הזכיות שלה בעונת הפרסים הנוכחית לא ממש ברור והתפקיד שהיא עושה כאן אינו פורץ דרך כשם שהיה בעיבוד המקורי מ-1961. אבל כנראה שהוליווד פשוט מיחלת למפגש המרגש שבוודאי מתוכנן מעל בימת האוסקרים בין דבוז לריטה מורנו, שזכתה באותו פרס ועל אותו תפקיד לפני 60 שנה.
הצילום הטוב ביותר
מי צריך לזכות: אין ספק שהשנה מדובר באחת הקטגוריות המרשימות בטקס – "סיפור הפרברים", "סמטת הסיוטים", "הטרגדיה של מקבת", "חולית" ו"כוחו של הכלב". כל אחד מהם הוא לא פחות מבית ספר שלם לצילום. אבל אם חייבים להתכנס, הקרב האמיתי הוא בין גרייג פרייזר על עבודתו ב"חולית" וארי וגנר שצילמה את "כוחו של הכלב". חשוב גם לציין שוגנר היא בסך הכל הצלמת השנייה אי פעם שמעומדת לפרס ואם תזכה היא תהיה הצלמת הראשונה בהיסטוריה שזוכה לכבוד. אבל למרות זאת, ההישגים הטכניים והאמנותיים בצילום "חולית" מרשימים וראויים יותר.
מי יזכה: הענקת הפרס לוגנר בהחלט תדגדג לחברי האקדמיה. אבל העוצמה הוויזואלית המהממת של "חולית" היא הישג שאי אפשר לעבור עליו על סדר היום וגרייג פרייזר יזכה בפסלון.
