אולימפיאדת החורף שנערכה בפברואר השנה בבייג'ינג כללה משלחת ישראלית צנועה של שישה ספורטאים סך הכול, אבל מחוץ למשלחת, נרשמה נציגות יהודית מפתיעה: הקנדי איתן וורק, ששיחק – למרבה ההפתעה – דווקא במדי נבחרת ההוקי של סין. "ההורים של סבא שלי היו יהודים ממוצא רוסי, שעברו לסין במלחמת העולם הראשונה כדי למצוא שם מקלט. הם חיו שם שנים ארוכות, עד שהיגרו לישראל ב־1948", מסביר וורק את הרקע המשפחתי שהוביל אותו לנבחרת האסייתית, "העובדה שסבא שלי נולד בסין הקנתה לי שם אזרחות באופן אוטומטי, וכשהסינים גילו את זה לפני כחמש שנים, הם פנו אליי. הדיונים על ההצטרפות שלי לקחו הרבה זמן, היו רגעים שכבר חשבתי שזה לא יקרה, אבל שמחתי מאוד שזה הסתדר".
האזרחות הסינית הקלה על וורק, שגם זכה לשם הסיני Rei Ruike, להשתלב החל מ־2019 בקבוצה הסינית HC Kunlun Red Star מליגת ה־KHL הנחשבת, שבה משחקות קבוצות מרוסיה, בלארוס, קזחסטן וסין. "בעונה הראשונה שלי בסין הקבוצה שלי הייתה ממוקמת בבייג'ינג, שהיא עיר נהדרת עם אנשים טובים ואדיבים שתמיד שמחו לעזור לי", אומר וורק, "זה היה לא פשוט להגיע למדינה שמעטים מדברים בה אנגלית שוטפת, אבל היחס שלהם עזר לי מאוד להתאקלם ועברתי שם חוויה מצוינת. הלוואי שאזכה לגור שם שוב".
בעונה הזו הם טסו למשחקים במצטבר 140 אלף קילומטרים "זה היה לא פשוט בכלל. אחרי שמשבר הקורונה פרץ, עברנו למוסקבה והחיים הפכו לקלים הרבה יותר מבחינת הנסיעות. נהניתי מאוד מהחיים במוסקבה וזו עיר נהדרת, אבל אני יודע היטב שבשבועות האחרונים, בעקבות המלחמה באוקראינה, הרבה דברים שם השתנו בצורה קיצונית. קשה ועצוב לראות את מה שקורה באוקראינה ואני מקווה מאוד שהדברים יירגעו ויחזרו למסלול של שלום".
הסוף המר
למרות הלחימה, הליגה שבה משחק וורק ממשיכה להיות פעילה גם בימים אלה. "פרט לכמה שחקנים שבחרו לעזוב את הקבוצות, הליגה מתנהלת כרגיל ונמצאת בשלב הפלייאוף. הקבוצה שלי לא העפילה השנה לשלבים האלה, אז סיימתי את העונה שלי, ואני בבית בטורונטו, ממשיך להתאמן אבל לא עושה הרבה מעבר".
בשנה האחרונה תפקדה קבוצתו הסינית של איתן על תקן קבוצת מבחן לשחקנים מקומיים, במטרה לבדוק האם הם מתאימים להיות חלק מהסגל לאולימפיאדה. "השחקנים בנבחרת שלנו מחויבים מאוד ועובדים קשה. החיבור שלי איתם היה מצוין מהרגע הראשון. כיום יש בנבחרת 12 שחקנים שלא נולדו בסין וכמות דומה של מקומיים, כאשר חלקם לא יודעים אנגלית. אבל יש לנו כמה מתורגמנים, ולהוקי גם שפה משלו, שעוזרת לנו לתקשר. היחסים בין השחקנים בנבחרת מצוינים, כולנו חברים טובים ואנחנו מלמדים אחד את השני מילים באנגלית ובמנדרינית".
חודש לפני פתיחת המשחקים בסין, יצאה הנבחרת למחנה אימונים מרוכז, שאליו הצטרפו גם השחקנים הסינים הבכירים שמשחקים במקומות אחרים בעולם. בטורניר האולימפי שיחקו הסינים שלושה משחקים – הם הובסו במשחק הפתיחה מול ארצות־הברית, 8:0, כבשו שערים ראשונים והיסטוריים מבחינתם במשחק השני, שהסתיים בהפסד לגרמניה 3:2 וסיימו את חלקם בטורניר עם הפסד נוסף, 5:0, הפעם לנבחרתה החזקה של קנדה.
וורק משחק בתפקיד סנטר ההתקפי, שמחייב מיומנויות מורכבות, מהירות גבוהה ויכולת מסירה איכותית. "אני חושב שסך הכול הצגנו הופעה טובה בטורניר וההרגשה בסוף הייתה קצת מרה כי יכולנו להגיע לתוצאות טובות יותר", מספר וורק, "כילד חלמתי להגיע לאולימפיאדה כשחקן הוקי, אומנם לא האמנתי שזה יהיה במדי סין, אבל למרות ההפסדים מדובר בחוויה הכי מדהימה ויוצאת דופן. סין נתנה למשפחה שלי הזדמנות להקים עסק ולבנות חיים. סבא שלי אהב מאוד לגדול שם וסיפר לנו על זה במשך שנים. אני שמח שיש לי את היכולת לתת להם משהו בחזרה עבור כל מה שעשו, זה מאוד מיוחד עבורי".
"סין נתנה למשפחה שלי הזדמנות להקים עסק ולבנות חיים. סבא שלי אהב מאוד לגדול שם וסיפר לנו על זה במשך שנים. אני שמח שיש לי את היכולת לתת להם משהו בחזרה עבור כל מה שעשו, זה מאוד מיוחד עבורי".
הגבלות הקורונה הקשו עליכם במהלך המשחקים?
"ההגבלות לא היו חמורות מדי. כל יום עברנו בדיקה, הלכנו עם מסכה בכל מקום ושמרנו על מרחק זה מזה כמה שאפשר, אבל עדיין שיחקנו והלכתי לראות הרבה אירועים אחרים בתחרות".
עד כמה מפותח ענף הוקי הקרח בסין?
"הענף שם הולך ומתפתח. בחמש השנים האחרונות בנו במדינה מאה זירות חדשות למשחק ואני צופה להם עתיד חיובי מאוד. טורונטו היום היא המרכז העולמי לפיתוח הוקי קרח בגילים הצעירים ובכל קבוצה בכל ליגה, מגיל 8 עד 16, תמצא בסגל לפחות ילד סיני אחד. אני מקווה שבעתיד הענף בסין יהיה מספיק מפותח, שהם לא יצטרכו לעבור עם המשפחה למדינה אחרת, כדי שיהיה להם סיכוי להפוך למקצוענים".
ואיך זה להיות יהודי בנבחרת סינית?
"עבור חלק מהשחקנים אני היהודי הראשון שהם פוגשים", מודה וורק, "אבל האמת שזו לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה לי בקריירה. כבר כששיחקתי בקבוצת הג'וניור בקנדה, אחד החברים הטובים שלי בקבוצה, הגיע בערב חנוכה לבית שגרתי בו, ראה את הנרות ואמר 'וואו, לא ידעתי שאני מוזמן הערב לארוחה יוקרתית', עד אותו רגע הוא מעולם לא שמע על החג הזה. אני מאוד אוהב לשתף את החברים שלי כאשר יש חגים, אני מביא לטקעס לאימון, שוקולדים או מצות בפסח. כשגרתי בסין היה לי קשה למצוא דברים כאלה, אבל המעבר לרוסיה הקל על זה, ואני שמח תמיד לראות את התגובות החיוביות והסקרניות שלהם. עבורי היהדות היא חלק בלתי נפרד מהחיים ואני חושב שהיא מלאה בכל טוב. בכל שבוע אני משתדל לעשות ארוחת שישי ואני אוהב שהמסורת שלנו יוצרת הרבה הזדמנויות לפגוש את המשפחה, לשבת עם אנשים טובים, להתחבר וליהנות ביחד".
חלה לפני המשחק
וורק, שיחגוג ביוני הקרוב יום הולדת 31, נולד וגדל בפרוור קטן של טורנטו. "אבא שלי נולד בישראל, המשפחה שלנו הייתה בארץ במשך עשור, אבל המלחמות, המצב הכלכלי הקשה והחשש של הסבים שלי, שהדודות שלי יצטרכו לשרת בצבא, הוביל אותם לעבור לקנדה לקראת סוף שנות ה־50 למרות שישראל נשארה מאוד חשובה עבורם והם הרבו לבקר בה.
"כשאתה ילד בישראל, באירופה או בדרום אמריקה, ברגע שאתה עומד על הרגליים, אתה מיד מתחיל לשחק בכדור. בקנדה, ברגע הזה, אבא שלך קונה לך ציוד סקי או נעלי החלקה ואתה יוצא לגלוש, וזה מה שקרה גם לי כשהייתי בן ארבע. ליד הבית של ההורים שלי יש זירת החלקה תחת כיפת השמיים, ובשבוע שעבר החלקתי שם, 26 שנה אחרי הפעם הראשונה שעשיתי את זה. זה מדהים בעיניי".
במסגרת קבוצתית החל וורק לשחק כבר בגיל שמונה. "הצטרפתי לקבוצת ילדים מקומית וכבר אז היו לנו שניים־שלושה משחקים בשבוע, כולל מסעות ארוכים למשחקי חוץ בסופי שבוע. ענף הוקי הקרח מאוד מפותח בקנדה, עם מגוון אפשרויות וליגות בכל גיל. התחברתי למשחק הזה כי אהבתי להיות עם החברים שלי על הקרח. כיף להבקיע, לתת מסירה טובה, ואין תחושה טובה יותר בחיים מלעזור לקבוצה שלך לנצח במשחקים, אני פשוט אוהב את זה".
בגיל 13 הוזמן וורק עם חברו דניאל ארליך להצטרף למסע התרמה שערכה נבחרת ההוקי הצעירה של ישראל. "הם הגיעו לסיבוב של משחקים בארצות־הברית וקנדה. טסנו ללוס אנג'לס, פילדלפיה וניו־יורק, בנוסף למשחק בטורונטו. השתתפתי במשחקים למרות שרוב השחקנים היו מבוגרים ממני, וזו הייתה עוד אחת מהחוויות המדהימות שעברתי".
היכולת הטובה שהפגין וורק הובילה אותו לסגל הנבחרת הצעירה של קנדה לג'וניור, והקבוצה זכתה בסגנות אליפות העולם לג'וניור בשנת 2007. שנה לאחר מכן, עם הנבחרת עד גיל 18, סיים במקום הרביעי באליפות העולם, כשהוא כובש ארבעה שערים בשש הופעות. היכולת הגבוהה שהציג הובילה אותו גם לליגת ג'וניור בכירה בקנדה, שהצריכה אותו בגיל 17 לעזוב את הבית ולעבור לקינגסטון, אונטריו.
"בקינגסטון אימצה אותי משפחה יהודית נהדרת, שגילתה לי את עולם הכשרות והתייחסה אליי כמו בן לכל דבר. אם היה לנו משחק בשישי בערב, הם היו מקדימים את שעת ארוחת השישי עבורי, כשהרב המקומי היה מצטרף אלינו. אני כנראה שחקן ההוקי היחיד שאכל חלה לפני שהלך למשחק. כשהייתי פנוי בשבתות הצטרפתי לאבי המשפחה לבית הכנסת. גרתי אצלם שלוש שנים, אנחנו עדיין בקשר שבועי, ובשלב מסוים הם עברו לטורונטו וקנו בית ברחוב של ההורים שלי, אז הם כבר לא יוכלו להיפטר ממני".
בשנת 2009 הצליח וורק להגשים חלום כאשר נבחר במקום ה־47 בדראפט ליגת ה־NHL היוקרתית, על ידי הניו־יורק ריינג'רס. "זה היה יום מרגש ומיוחד לא רק בשבילי, אלא עבור המאמנים שהשקיעו בי כל כך הרבה ועבור ההורים שתמכו, הסיעו ועזרו במשך שנים ארוכות". אלא שוורק לא זכה לשחק בריינג'רס, וזמן קצר לאחר שנבחר, הועבר לפיניקס והחל תקופה של כמה שנים בהן שיחק במספר קבוצות בליגת ה־AHL.
"העובדה שלא קיבלתי הזדמנות בריינג'רס הייתה קשה מאוד עבורי. לצערי בשנים הראשונות של הקריירה המקצוענית שלי לא שיחקתי טוב מספיק, לא נהניתי ובזבזתי הרבה הזדמנויות. היום אני מבין את הטעויות שעשיתי בשנים ההן, טעויות שמנעו ממני להגיע למקומות גבוהים יותר, והלוואי שהייתי יודע אז מה שאני יודע היום, אבל אלו החיים. אני גאה בעצמי שבשנים האחרונות הצלחתי להרים את עצמי בחזרה למקומות טובים ונכונים, אחרי שהמעמד שלי בעולם ההוקי היה נמוך למדי. הצלחתי להשיג דברים יפים בשש השנים האחרונות ואני מנסה לפצות על השנים הראשונות שלי כמקצוען".
"כששיחקתי בקנדה אחד החברים הטובים שלי בקבוצה הגיע בערב חנוכה לבית שגרתי בו, ראה את הנרות ואמר 'לא ידעתי שאני מוזמן לארוחה יוקרתית', עד אותו רגע הוא מעולם לא שמע על החג הזה. אני אוהב לשתף את החברים שלי כאשר יש חגים"
את אחת מנקודות המפנה בקריירה שלו מייחס וורק לשנה שבה שיחק בצ'כיה במדי HC Oceláři Třinec. "זו הייתה חוויה מיוחדת במינה. גרתי בעיר קטנה עם אנשים נהדרים והרבה אוהדים מפרגנים שליוו אותנו. זכיתי באליפות עם הקבוצה, ועד האולימפיאדה זו הייתה החוויה הכי משמעותית שעברתי בקריירה וההישג הכי גדול שהגעתי אליו. מאז הפכה צ'כיה לבית האירופי שלי".
גם את הקשר עם ישראל דואג וורק לשמר לאורך השנים. "תל־אביב היא אחת הערים האהובות עליי בעולם ואני מאוד אוהב לבקר בארץ. בימים אלה מנסים לקדם את ענף הוקי הקרח בישראל. ביוני הקרוב אגיע לישראל ללוות ליגה שתתקיים אצלכם במשך חודש. בנוסף אעביר מחנות אימונים לצעירים. מבחינתי לתרום מעצמי לישראל זו המצווה הגדולה ביותר".
ממה שאתה יודע, מה מצב ענף הוקי הקרח בארץ?
"רק כשאגיע אדע בוודאות מה המצב אצלכם, אבל המידע שקיבלתי הוא שיש כיום 600 צעירים רשומים שמשחקים הוקי קרח בישראל. בנוסף, יש חמש זירות החלקה באזור תל־אביב רבתי, לא כולן בגודל תקני, והשאיפה כרגע היא לבנות עוד".
אתה מאמין שמדינת מדבר כמו שלנו יכולה להפוך לגורם משמעותי בענף כמו הוקי קרח?
"עם עבודה מקצועית ותקציבים נכונים אפשר בהחלט לעשות דברים יפים. אני יודע שישראלים רבים נוסעים בכל שנה לחוץ לארץ לעשות סקי, ואני בטוח שיש רבים שישמחו לבלות זמן על הקרח, בשביל הכיף או כדי לנסות ולהפוך למקצוענים. ישראלים הם אנשים שלומדים ומתקדמים מהר, ובשביל זה צריך שיהיו להם זירות טובות קרוב לבית, וציוד מקצועי ברמה הטובה ביותר, שיהיה קל להשגה. אני באמת לא רואה סיבה למה דבר כזה לא יכול לקרות".
בעונה הבאה אתה ממשיך בסין?
"אני מקווה מאוד להמשיך לשחק בקבוצה שלי בעונה הבאה, בנוסף לנבחרת. כמו שאתה יודע יש כרגע אי־ודאות גדולה בכל הנוגע לאזור הזה בעולם, אז אצטרך להמתין ולראות, בתקווה שבקרוב אדע מה יהיה הפרק הבא של הקריירה שלי".
העובדה שסין קשורה באופן ישיר ושיטתי להפרה של זכויות אדם, לא מפריעה לך?
״אני לא באמת יכול להרחיב בנושא הזה. רק אגיד שהאנשים במדינה מדהימים ושבכל מקום התייחסו אליי יפה, עזרו ותמכו״.
עד מתי תמשיך לשחק?
"בקרוב אהיה בן 31 ואני מרגיש עדיין צעיר, נהנה מאוד להיות על הקרח, וכל עוד ימשיכו לשלם לי לשחק בליגות תחרותיות, אני לא רואה שום סיבה להפסיק לשחק משחק שאני כל כך אוהב. בזכות ההוקי טיילתי בכל העולם, הכרתי אנשים נפלאים ואת החברים הכי טובים שלי, עברתי חוויות מדהימות ואני אסיר תודה על כל זה".
על מה אתה חולם?
"אני לא בטוח. עשיתי עד עכשיו דברים די מדהימים בקריירה שלי ואשמח לעשות עוד רבים כאלה בעתיד. אני אוהב לעזור לאנשים ומקווה שאמצא את האפשרויות המתאימות לכך. בעתיד אנסה לשלב בין ספורט לעסקים".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני סך הכול שמח. כיף לי להיות בבית עכשיו ולבלות זמן איכות עם המשפחה שלי. בזכות העובדה שיש לי הרבה זמן פנוי, אני עוזר לאבא שלי עם עסקי הבנייה והשיפוצים שלו, ובמקביל משחק להנאתי טניס וגולף. מצד שני, הרבה דברים רעים קורים כרגע בעולם, הרבה אנשים סובלים באוקראינה וקשה לי שלא לחשוב עליהם מדי יום. זו סיטואציה מאוד עצובה ומטרידה, בטח כשאני במצב שאני לא באמת יכול לעזור בכלום. אני ב־3.5".
