אוון קווין הוא קצין חיל ים צעיר בצי הבריטי במלחמת העולם השנייה. ב־1941 הוא נפצע בקרב עם הגרמנים מול חופי כרתים. הוא מקווה שלאחר שיקומו בבית החולים באנגליה יחזור לשירות קרבי, בים. אבל קצינים עלומים סימנו אותו כמי שייטול חלק, לאחר שיחלים, בפרויקט סודי של המודיעין הימי. נטלי מרסיה היא צרפתייה, אחות במקצועה, שנמלטה מהכיבוש הנאצי בארץ מולדתה, והתגייסה למאמץ הצבאי הבריטי. היא עובדת כאחות בבית החולים הצבאי שבו קווין מאושפז.
לאוון קווין לא היה כל סיכוי: אל מול יופייה, חושניותה ותעוזתה, הייתה לו רק דרך אחת: להתאהב בה מעל לראשו. קציני המודיעין של חיל הים, שבישרו לו שהוא מצטרף לשורותיהם, אמרו לו שהוא חייב לעשות את המעשה ההגון האפשרי היחיד, ולהציע לנטלי נישואין.
תוך זמן קצר היו אוון ונטלי זוג נשוי. הוא עובד בפרויקט מיפוי סודי שנועד להכין את פלישת בנות הברית לאירופה, היא אחות רחמנייה בבית חולים צבאי. אוון לא יכול היה להאמין למזלו הטוב. נטלי הייתה אישה מן החלומות. כשהיה נער במשפחה אנגלית מהמעמד הבינוני־נמוך, בעיירה שכוחת אל מדרום ללונדון, הוא רק היה יכול לחלום שיכיר אישה אקזוטית, יפה ומסעירה כמו נטלי. "היה זהיר עם משאלות ליבך", הזהיר אותו סבו. והנה משאלותיו של אוון התגשמו.
הצלחה מודיעינית אדירה
"הטובה שבמרגלות" נטוע במלחמת העולם השנייה, ועוסק בתוכנית ההונאה שליוותה את ההכנות של בנות הברית לפלישה. תוכנית ההונאה כונתה מבצע "פורטיטיוד" (עוז רוח, גבורה) והיא כללה קשת רחבה ומגוונת של אמצעי הונאה. המטרה המרכזית של הבריטים הייתה לשכנע את האויב הנאצי כי בנות הברית עומדות לנחות בחופי פה דה קאלה ולא בחופי נורמנדי, כפי שקרה בפועל. ההערכה הגרמנית הראשונית כי הכוחות ינחתו באזור קאלה קיבלה עם הזמן יותר ויותר הוכחות מודיעיניות. הדבר שכנע את הגרמנים להשאיר את כוחותיהם מפוצלים, ולהותיר בקאלה את הארמייה החמש עשרה החזקה ואת דיוויזיות השריון שליוו אותה, ולהשאיר בנורמנדי את הארמייה השבע עשרה.
תחת הרעיון ההונאתי הכולל הזה, פותחה גם תת הונאה: הרי ברגע שתתחיל הפלישה בנורמנדי היא תהפוך מסוד לדבר גלוי. תת ההונאה נועדה לשכנע את הגרמנים שהכוחות הנוחתים בנורמנדי הם חלק מהטעיה, וכי עיקר הכוח הפולש אכן יגיע תוך ימים ספורים לקאלה. אם הגרמנים ישתכנעו גם בכך, הם ישאירו את כוחותיהם בקאלה ולא ימהרו לסייע לאחיהם הנלחמים מול כוחות גדולים ועדיפים בנורמנדי.
בדיעבד אנחנו יודעים שההונאה הצליחה, ושכוחות גדולים של הצבא הגרמני חיכו בקאלה לפולשים שמעולם לא הגיעו. גם כך, הקרבות בנורמנדי היו קשים, מרים ועקובים מדם. אך אין ספק שההונאה הגדולה של הבריטים אפשרה לבנות הברית לנחות באירופה בהצלחה ולהכריע את הנאצים בברלין (יחד עם הסובייטים שהתקדמו ממזרח) תוך פחות משנה. ההונאה לא רק אפשרה למהלך להצליח; בזכותה ניצלו חייהם של אלפי לוחמים, אם לא מעבר לכך. זה היה אחד ממהלכי המודיעין המוצלחים ביותר בהיסטוריה של הלחימה המודרנית.
המעז מנצח
אוון קווין נטל חלק בהונאה הזו, למרות שלא היה מודע לחלקו. היחידה שבה שירת תכננה לפרטי פרטים את הנחיתה שלא הייתה בקאלה. המידע על עיסוקו בחופי קאלה דלף ביודעין, ובאופן משכנע, למודיעין הגרמני. המידע הזה, שהגיע דרך צינורות שהגרמנים נתנו בהם אמון מוחלט, רק חיזק את הערכותיהם המוקדמות. עיון קצר במפה מראה שהמרחק מחופי אנגליה לקאלה קצר בהרבה מאשר המרחק לנורמנדי. גם המרחק מקאלה לגרמניה קצר יותר מאשר המרחק שייאלצו לעשות הכוחות אם ינחתו בנורמנדי. מי שיבחר לנחות בנורמנדי ינהג בחוסר היגיון, וייקח על עצמו סיכונים גדולים יותר. הגרמנים אולי שכחו בהקשר זה את ססמת הכוחות המיוחדים הבריטים (ה־SAS), שאומצה גם על ידי סיירת מטכ"ל שלנו: "המעז מנצח".
נחזור ל"הטובה שבמרגלות". כחלק מתוכניות הפלישה החדירו הבריטים סוכנים חשאיים לצרפת, כדי שיחברו לכוחות המחתרת הצרפתית (הרזיסטנס) וינהלו במקביל לפלישה מערכה של חבלה וטרור, שתעכב את הגרמנים ותפגע בהם בעורפם. אחת הסוכנות שגויסו למשימה הייתה נטלי מרסיה, אשתו של אוון קווין. מסירותה למאמץ המלחמתי הבריטי, היותה צרפתייה אותנטית, נחישותה ועוז רוחה – כל אלה הפכו אותה מועמדת מושלמת למשימה.
ה־SOE (Special Operations Executive), מנהלת המבצעים המיוחדים של בריטניה, שנועדה, כדברי צ'רצ'יל, להעלות את אירופה בלהבות, גייסה את נטלי, הכשירה אותה והנחיתה אותה באזור קאלה, שם חברה לחוליה של הרזיסטאנס והחלה בהכנות לפעולות שיבצעו עם הפלישה. לו ידע המודיעין הגרמני שמנהלת המבצעים המיוחדים מכשירה תאי חבלה באזור קאלה לקראת הפלישה, הייתה בכך ראיה נוספת למקום הנחיתה המיועד של בנות הברית.
נטייה לריאליטי
בגב הספר מצוין ש"הטובה במרגלות" מבוסס על אירועים אמיתיים שהתרחשו במלחמת העולם השנייה. זה נכון, אך מטעה. חומרי הרקע נכונים: אכן, היו תוכניות הונאה גדולות ומורכבות לקראת הפלישה; אכן, נלכדו מרגלים גרמנים שפעלו על אדמת בריטניה והוכפלו, כדי שישמשו ערוץ הונאה נגד שולחיהם; אכן, מנהלת המבצעים המיוחדים החדירה סוכנים בריטים מעבר לקווי האויב; חלק מהדמויות המוזכרות בספר, דוגמת האדמירל קנריס, ראש המודיעין הצבאי הגרמני, אכן היו דמויות אמיתיות; רחובות, מסעדות ומועדונים המוזכרים בספר היו קיימים במציאות. אבל כל הסיפור של אוון קווין ושל נטלי מרסיה, ומבצע ההונאה שנטווה סביבם, הוא המצאה, פרי הדמיון, מעשה יצירה ספרותי.
אין בכך פסול. נהפוך הוא. בשביל זה יש ספרות. אבל כנראה מטעמים שיווקיים בחר הסופר ובחרה ההוצאה להשתמש במשפט שהופך נפוץ מאוד בעולם הספרות ובעיקר בעולם הקולנוע: "מבוסס על סיפור אמיתי". בעולם שיש בו יותר ויותר ריאליטי ודוקו־דרמה, יש כנראה נטייה ואינטרס למכור בדיון כמציאות. אני מציע לראות את הדברים אחרת: בדיון, כשהוא במיטבו, עשוי לשפוך אור ולהציף תובנות על המציאות ועל האנשים הפועלים בתוכה, באופן שספרות לא בדיונית אינה מסוגלת לעשות. לא צריך להתחפש.
הספר מעלה שאלות מוסריות כבדות משקל, גם אם הוא לא מתמודד איתן באופן מעמיק ובוודאי לא נותן להן מענה: האם כדי לקדם מבצע הונאה מותר להונות גם את אנשיך? ואם כן, מה עומק התרמית שמותר לעשות? נכון שבמלחמה כל החיילים הם כלי משחק בידי כוחות גדולים וכבירים מהם. אבל מה גבול הלגיטימיות בהפיכת אנשיך שלך לפיונים על לוח השחמט? האם מותר לסכן ביודעין – עד כדי עינויים ומוות – אנשים תמימים הנותנים בך אמון, כדי לקדם מהלך שתועלתו אמורה להיות גדולה יותר? והאם מותר לעשות את כל הדברים האלה ממשרד מוגן בלונדון, כאשר כל הלוחמים שלך מחרפים את נפשם בחזית?
מעמדות חברתיים
הספר מעלה גם שאלות נוספות, על ההיסטוריה הסוחפת בנחשול עצום אנשים "קטנים", ועל המעמדות בחברה הבריטית – האם מישהו היה מעז לנהוג באוון קווין כפי שנהגו, לו היה בן המעמד החברתי הגבוה? לשבחו של הספר ייאמר ששאלות מסוג זה אכן מתעוררות ועולות במהלך הקריאה. לחובתו צריך לומר שהספר לא מתמודד איתן ולא מפתח אותן.
המחבר, אלכס גרליס, היה משך כמעט שלושה עשורים עיתונאי בבי־בי־סי. "הטובה שבמרגלות" הוא ספרו הראשון, שיצא לאור ב־2012. אחריו פורסמו שני ספרים נוספים, אף הם בז'אנר (או תת הז'אנר) של ספרי ריגול המתרחשים סביב מלחמת העולם השנייה. התקופה מרתקת. הפוטנציאל לפעילות ריגול אפלה, אלימה ומתוחכמת הוא אינסופי. הרקע ההיסטורי נותן עומק והקשר. כתיבתו של גרליס מיומנת אך כבדה, ולעתים היא קלישאתית. ועדיין, הסיפור לוכד את הדמיון והקריאה לחובבי הז'אנר מומלצת.
הערה קטנה על הפקת הספר: צילומו של המחבר ותמצית קורות חייו מופיעים על דש העטיפה הקדמית. והנה, רק עמוד אחד אחר כך, מופיעים שוב אותו צילום ואותו הטקסט. מיותר, וכנראה טעות. עטיפת הספר (עוצבה על ידי טליה בר) מצוינת, ועולה לטעמי בהרבה על העטיפה של הספר כפי שיצא לאור בבריטניה.
הטובה שבמרגלות, אלכס גרליס, מאנגלית: ניצה פלד, פן וידיעות ספרים, 2018, 494 עמ'
