קצת לפני חג הפסח הוציאה הזמרת ג'ני פנקין את אלבום הבכורה שלה בעברית. לרגל יציאתו כתבה בעמוד הפייסבוק שלה: "אלבום ראשון בעברית / נורא מלחיץ / אני מרגישה עירומה מאוד / תודה למלכי שמיים / שומו שמיים". ניכר כי פנקין הייתה צריכה לשבור איזשהו מחסום אישי בדרך לאלבום הראשון שלה בעברית, אבל ההימור השתלם – והתוצאה מוצלחת מאוד.
לפני שהחלה להוציא חומרים כזמרת עצמאית וכחלק מהרכב, הספיקה פנקין לעבור במכללת ברקלי למוזיקה, לחזור לארץ ולהירשם ללימודים בבית הספר למוזיקה רימון. התמהיל המיוחד הזה מורגש מאוד הן בפן המקצועי והן בגיוון המוזיקלי המיוחד ביצירה שלה.
האמת היא שפנקין כבר די משופשפת בתעשיית המוזיקה הישראלית. היא הייתה זמרת ליווי של מרינה מקסמיליאן ושל שי צברי והשתתפה בלא מעט פרויקטים בעולם ההיפ־הופ הישראלי ועם אמנים כגון מיכאל כהן, מיכאל סוויסה, טדי נגוסה, שאזאמאט ושירוטו. בנוסף הספיקה גם לעבוד עם המפיקים המוכשרים רונן סאבו וישי סוויסה, ובאופן כללי לייצר את התחושה של מי שלא נחה לרגע.
עד היום עסקה פנקין ביצירה בשפה האנגלית. בתחילה כחלק מ"סול מונק" (Sol Monk), פרויקט הדואו שלה ושל המפיק אביב כהן, ובהמשך בפרויקט "מסוק" (Masok) שבו היא חברה גם עכשיו ושממשיך לצבור תאוצה גם בארץ וגם מעבר לים. מסוק, שבו היא משמשת כסולנית, נע על הציר המוזיקלי של ניו סול, שכל כך מוכר לפנקין, אבל גם בעולמות מוזיקליים שמשיקים לו.
ולמרות כל אלו, האלבום הראשון שלה בעברית הוא ציון דרך חשוב מאוד. הוא נע בין ז'אנרים ואווירות, בין פאנק לאר אנד בי ולהיפ־הופ, ובכל חלק וחלק ממנו ממשיך צליל קולה המיוחד של פנקין לשבות את הלב.
פנקין הייתה שותפה כמעט לכל ההפקות באלבום, וגם חברי מסוק השתתפו בהפקה, ובמיוחד נועם חבקין (נומוק) שהופקד על המיקס והמאסטר ברוב השירים באלבום. השתתפו בו גם מוזיקאים מוכשרים – מיכאל כהן, אמיר ברסלר, אור וויזינגר, עומרי בר, אופיר יוגב (אופירי) ועוד.
בשירים שמרפררים לעולמות הניו סול והפאנק ("סבלנות", "עוד פעם"), ניכר שפנקין חשה מאוד בנוח. אבל גם בשירים הקרובים יותר לעולמות ההיפ־הופ ("הכול לחינם") או הפיוז'ן הישראלי ("שיפוצים"), היא מצליחה להשתלט על האווירה והקצב בצורה נפלאה.
הערבוב המיוחד של אלקטרוניקה ונשמה מחמיא לפנקין בעברית כמו באנגלית. משהו בהגשה וביכולות הווקאליות שלה לא מאפשר להישאר אדישים לשיריה. ייתכן כי העובדה שמדובר בפרויקט הבכורה שלה בעברית, הביאה אותה להציג פרויקט מגוון ומורכב, וזו אולי נקודת כשל קטנה בו: חוסר האחידות שבאלבום.
המוזיקה הישראלית ביססה לאורך השנים לא מעט זמרות מוצלחות שהקו המוזיקלי המאפיין אותן נע סביב עולמות הפופ והמוזיקה המזרחית. גם זמרות בעלות קול גדול כמו מירי מסיקה, קרן פלס או נרקיס מצאו את מקומן. לעומתן, ג'ני פנקין מביאה קול מיוחד, חלק מפריצה של זמרות סול ונשמה, כמו אקו ויסמין מועלם. המגמה הזו מרחיבה את העושר המוזיקלי של הפסקול הישראלי, וממלאת אותנו ציפייה לבאות.
