01 זיכרון ילדות תרבותי: מגיל חמש־שש למדתי פרקי אבות עם אבי מתוך ספרו המאויר של האמן האוקראיני שאול ראסקין. הרושם העז של ציורי הפחם הסוריאליסטיים שלו להדרכות חז"ל בתחום המוסר מלווה אותי עד היום. אבא נהג להטיל עליי שיעורי בית שכללו – בין השאר – דרישה שאמקם את עצמי בסקאלות השונות שהציגו חכמינו (ארבע מידות בנותני צדקה, בנטייה לכעוס ויכולת לרצות, וכדומה). שני המישורים האלה, האסתטי והאתי, עוררו בי את היצר לחקות את סגנונו הדרמטי של ראסקין, וגם את תחושת "עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים".
02 ספר שקראת פעמיים: יותר משאני קוראת ספר אחד פעמיים, אני קוראת כמה בבת־אחת. זה שוב מזכיר לי את אבי, שביציאת המשפחה לחופשת שבת נהג לארוז לעצמו מזוודה שלמה של ספרים. כשהנכדים (שנדרשו לסחוב את המזוודה) מחו: "אין סיכוי שתקרא הכול בשבת אחת!", היה משיב: "אבל אני רוצה לבחור!" בצעירותי נהגתי לקרוא מכל הבא ליד, כיום (לבושתי) תחומי העניין הולכים ומצטמצמים – הווי ישראלי או יהודי בתחום הספרות היפה, ושאלות הנוגעות לקשר בין שפה, הכרה, מיסטיקה ומטפיזיקה בתחום המחקרי.
03 דמות שמעניקה לך השראה: הילדים שלי, שמעוררים את התפעלותי במספר מישורים מגוונים ובלתי צפויים. כמו כן, יוצא לי להתרגש לעיתים קרובות ממעשים טובים של אנשים פשוטים, שנדמה לי שהלכו והתגברו משמעותית בתקופת הקורונה.
04 מוזיקה שאהובה עלייך במיוחד: אני אוהבת קלאסיקה כמוזיקת רקע, אבל נהנית באופן פעיל יותר משירי ארץ ישראל היפה ומניגוני נשמה חסידיים. להשמיע שירי שלמה קרליבך (למרות ההסתייגויות מכמה מדרכי התנהלותו האישית) ולשיר אותם בקולי קולות בשעה שאני נוהגת לבד באוטו – זהו בשבילי עונג רוחני צרוף.
05 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה: עם הרב קוק כמובן, אם כי קשה לי לדמיין את שנינו בסיטואציה כזו.
06 מה מצחיק אותך: קודם כול, דפדוף ב"ספר החוכמות" של בניי ונכדיי. ממליצה לכל משפחה לאסוף את פניני החוכמה שמפיקים הילדים בגיל שנתיים עד חמש בערך. את ההומור והחן שיש בהם פשוט אי אפשר לשחזר בגיל מבוגר יותר. אני גם שומרת בפייסבוק הפרטי שלי קטעי וידאו משעשעים, כמו זה של הקומיקאי יונתן גרובר מדריך את אמו מאותגרת הטכנולוגיה איך מפעילים את הזום.
07 מה המאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו: אבטיח, שוקולד, ובעיקר עוגת גבינה, שלגביה אני נוהגת לומר שכמו המנגינות של "י־ה ריבון", כל גרסה שלה טובה בהגדרה.
08 עם מה את נרדמת: ליד מיטתי נערם דרך קבע אוסף מבולגן של ספרות קלילה לצד מאמרים כבדים יותר מתחום המחשבה. בליל החומרים נספג לעיתים בקומבינציות מפתיעות, המחוללות תובנות חדשות ופירות של ממש.
