הדירה: הדירה הכי גבוהה בבניין הכי גבוה במרכז העיר, ירושלים.
ההיכרות: שלושתנו למדנו במדרשת לינדנבאום, ולקח קצת זמן עד שהצלחנו להגשים את החלום לגור יחד. בדקנו 20 דירות, ואת הדירה הזו אהבנו, וחתמנו על חוזה בלי שתמר ראתה אותה במציאות.
שכנים: בניין בן ארבעים דירות שבו גרים בכיף שכנים שנכנסו לפה כשהוא הוקם לצד סטודנטים מתחלפים, אבל השכנים החשובים ביותר הם בתי הקפה והסושי שמתחת לבניין.
ניקיון: יותר משתמר מנקה את הדירה, היא מנקה את 14 הקומות בבניין.
בישול: תמר מתמחה בכל סוגי האוכל האסייתי, הודיה אחראית על אפייה בכל שעות היממה, בדגש על הלילה, ודניאל מכינה פתיתים, מרק ואורז שלא נראו כדוגמתם – והם האוכל הכי מנחם בעולם.
שטיפת כלים: הדירה צמחונית, אז יש רק כלים חלביים, אבל שני הכיורים פה מנוצלים עד תום.
מסורת: כשאנשים מתארחים אצלנו לראשונה, הם צריכים לנחש למי מאיתנו שייך כל ספר במדף שבסלון, והמשחק מכשיל יותר מהצפוי.
שבתות: דניאל מחליטה שעתיים לפני שבת שהיא נשארת. הודיה משריינת שבועיים מראש. זה מסתנכרן איכשהו ויוצאות ארוחות משעשעות.
שותפים שלא בחרנו: בנימין, החבר של תמר, שעושה לנו קניות על דעת עצמו ושוטף כלים כדי למצוא חן בעינינו, למרות שברור שאין צורך.
שיחות סלון: משתדלות לדבר לא רק על לימודים, וציטוטים נבחרים נכתבים על לוח גיר בסלון. תמר היא אמנם הפסיכולוגית של הדירה, אבל דניאל היא הפסיכולוגית של תמר. כל פסיכולוג צריך פסיכולוג.
בגדים אחת מהשנייה: תמר לא צריכה בגדים כי יש לה כמות רצינית, ובכל זאת היא יכולה לחזור ממכירת יד שנייה עם ארון שלם נוסף. מצד שני אין תלונות כי הארון שלה הוא הארון של כולנו.
מקלחות: במקלחת יש שמפו אחד של דניאל, שלושה של הודיה, ואינסוף בקבוקים ללא אב ואם (תמר, תביני את הרמז).
