ההתרגשות במרכז ההתעמלות אריקאה ביפן הגיעה לשיאה. השקט היה מתוח כל כך, שניתן היה לשמוע את פעימות הלב של הצופים. העיניים כולן היו נשואות את לוח התוצאות, שעליו שני גרפים התחילו לטפס מעלה. כשהם התייצבו, היה כבר ברור: ארטיום דולגופיאט מישראל הוא האלוף האולימפי החדש בתרגיל הקרקע, אחד מענפי הליבה היוקרתיים של הספורט העולמי.
"זה היה פשוט לא יאומן", משחזר דולגופיאט את הרגעים המרגשים ההם, "הרגשתי כאילו הכול מעונן. לקח לי הרבה זמן לעכל שאני באמת אלוף אולימפי. זה היה חלום ילדות שלי, אבל באיזשהו מקום חלום שהוא לא באמת ריאלי. התקשיתי להאמין שיום אחד, אחרי תרגיל של דקה ועשר שניות, אני אהיה אלוף אולימפי. אני זוכר את עצמי על הפודיום מקבל את המדליה, מסתכל עליה ופשוט לא מאמין. מאוד התרגשתי מנגינת ההמנון כשסביבי כל האנשים שהיו איתי ותמכו בי שמחים. זה היה פשוט מטורף".
הערב הזה התחיל עבורו באופן פחות אופטימי. "כשהגעתי לאולם התחרות הייתי מתוח מאוד, אבל ניסיתי להגיד לעצמי שזו תחרות כמו כל תחרות אחרת. הייתי כבר באליפויות עולם ובאליפויות אירופה עם אותם מתחרים ואנשי צוות מסביב. כשאני יורד מתרגיל אני תמיד זוכר רק את מה שלא עשיתי טוב, התרגיל שלי בגמר בטוקיו היה רחוק מלהיות מושלם וזה גרם לי לחשוש שיעקפו אותי בדירוג ושאפילו לא אצליח לזכות במדליה. עברתי שם רגעים קשים מאוד על הספסל בצד לבד עם עצמי. אני אף פעם לא מסתכל על התרגילים לפני ואחרי, רק מחכה שהכול יסתיים. אבל באולימפיאדה הלחץ הוא גדול מאוד, גם המתחרים שלי עשו טעויות ואני שמח שזה הסתיים בצורה כזו".
"פעם פחדתי להתראיין וממש לא אהבתי את זה. עם השנים זה הלך והשתפר, ואחרי טוקיו כבר הבנתי את הרצון של אנשים להכיר אותי כבנאדם ולא רק כמתעמל שזכה במדליה אולימפית. חשוב להם לדעת מי אני"
את התרגיל בגמר ביצע דולגופיאט שמונה ימים לאחר שסיים ראשון את שלב המוקדמות. "אלו היו ימים מאוד קשים", הוא מודה, "יומיים אחרי המוקדמות התחלנו בסדרה יומית של אימונים קשים ושלושת הימים האחרונים כבר היו ממש סיוט. כל מיני מחשבות לא טובות התחילו להיכנס לי לראש, מה יקרה אם אפצע ואפספס הכול. יום לפני הגמר, לפני שהתחלתי תרגיל באימון, הרגשתי שאני רועד בכל הגוף. אבל כל הזמן ניסיתי להעביר את המחשבות והתחושות למקום חיובי והצלחתי לעמוד בזה".
למזלו של דולגופיאט הוא מוקף בצוות מקצועי ומיומן שעוטף אותו, ובראשו המאמן סרגיי וייסבורג, שהפך ב־17 השנים האחרונות את ענף ההתעמלות בישראל לאחד המובילים בעולם.
סרגיי מלווה אותך בעצם מאז שהגעת לארץ.
"היום הוא כמו אבא שני שלי. הוא איש מקצוע צנוע ברמה גבוהה מאוד, שלא מפסיק ללמוד, להתפתח ולהשתפר. הוא יודע מתי ללחוץ על המתעמל שלו ומתי לשחרר כשצריך. בטוקיו חלקנו דירה בכפר האולימפי, היינו יחד מסביב לשעון ולמדנו לעודד אחד את השני כשצריך. למרות שהוא לא מתחרה, גם עליו יש לחץ, כי היה לו חשוב מאוד שמתעמל שלו יצליח ברמה הזו".
בנוסף למאמן, מלווה את דולגופיאט הפיזיותרפיסט הבכיר אדם באדיר, שהציל את הקריירה שלו לפני כמה שנים לאחר שסבל מבעיית גב קשה.
הוא דמות חשובה מאוד עבורך.
"כמעט לכל התחרויות הגדולות הגעתי עם פציעה כלשהי, ואדם תמיד מוצא פתרונות שעוזרים לי לתפקד כמו שצריך. יומיים לפני אליפות העולם במונטריאול 2017, חטפתי מכה ברגל ולא הצלחתי לדרוך עליה. חשבנו כבר לבטל את הטיסה אבל אדם התעקש שנמצא דרך ויהיה בסדר. לפני התחרות הוא מצא חבישה שקיבעה לי את הרגל כאילו היא בגבס, עליתי להתחרות וזכיתי בתואר סגן אלוף העולם, ובמדליה הראשונה ברמות האלה. אותו דבר קרה גם לפני אליפות אירופה בגלזגו ב־2018, שגם הסתיימה בזכייה במדליית כסף. אני שמח שאצלנו כל חברי הנבחרת והצוות המקצועי הם כמו משפחה".
קפוא בקהיר
ההצלחה הפכה ברגע אחד את דולגופיאט הצנוע והשקט, שיחגוג בחודש הבא יום הולדת 25, לגיבור לאומי שמוכר בכל בית בישראל. "פעם פחדתי להתראיין וממש לא אהבתי את זה", הוא מודה, "עם השנים זה הלך והשתפר ואחרי טוקיו כבר הבנתי את הרצון של אנשים להכיר אותי כבנאדם ולא רק כמתעמל שזכה במדליה אולימפית. חשוב להם לדעת מי אני. מאז הזכייה התראיינתי המון, אני מרגיש חופשי ופתוח יותר היום וזה עשה לי רק טוב".
השתנה עוד משהו אצלך מאז הזכייה האולימפית?
"פרט לעובדה שניגשים אליי היום יותר, מחמיאים ומבקשים להצטלם, לא השתנה אצלי הרבה בחיים, אולי פרט לעובדה שהתחלתי ללמוד אנגלית ואני בקורס מאמנים פעם בשבוע בווינגייט. אני מרגיש היום יותר בטוח ביכולות שלי וכשאני מגיע לתחרות, אני יודע שאני צריך להתרכז ופשוט לעשות את מה שאני עובד עליו במשך כל כך הרבה שנים".
עד כמה לדעתך השפיעה הזכייה שלך על ענף ההתעמלות בארץ?
"ממה שאני יודע, מה שקרה בקיץ נתן דחיפה לענף והרבה ילדים הצטרפו לחוגי ההתעמלות בחודשים האחרונים, כולל אחי הקטן, ליאור בן הארבע וחצי. אני מאוד מקווה שתהיה לזה המשכיות".
בניגוד לספורטאים אחרים שיוצאים לפגרה ארוכה מפעילות אחרי האולימפיאדה, בוודאי אם זכו במדליה, דולגופיאט חזר מהר מאוד לאולם האימונים. הוא מתאמן שישה ימים בשבוע, בארבעה מהם יש לו שני אימונים יומיים שאורכם שלוש וחצי שעות כל אחד. "אחרי טוקיו נחתי במשך שבועיים ולמרות שרציתי חופשה ארוכה יותר ידעתי שאין לי הרבה זמן כי החוקה בענף שלנו השתנתה, הייתי חייב לשנות תרגיל והיו לי רק שלושה חודשים להתכונן.
"עד משחקי טוקיו, אם עשית שני אלמנטים קשים ברצף קיבלת בונוס בניקוד, ואחרי השינוי עדיין צריך לעשות שני אלמנטים, אבל הם צריכים להיות שונים זה מזה. המשמעות עבורי הייתה להתחיל לבצע אלמנטים שמעולם לא ביצעתי קודם, ומדובר בטכניקה שונה לחלוטין. אני עובד על זה כל יום. בתחרות הראשונה בגרמניה נפלתי בגמר במהלך הביצוע, אבל מאז זה הולך ומשתפר".
השיפור שעליו דולגופיאט מדבר בצניעות אופיינית כבר הוביל אותו בשבועות האחרונים לזכייה בשלוש מדליות זהב בתחרויות בגביע העולם בקטאר, דוחא וקהיר. הזכיות הבטיחו לו את הקריטריון לאליפות העולם שתתקיים באוקטובר הקרוב. כתוצאה מהזכיות, גם נשמע ההמנון הישראלי שוב ושוב במדינות ערביות.
"לכל אחד יש את המחשבות והרצונות שלו. בהתעמלות האמנותית פורשים בדרך כלל בגילים מוקדמים יותר, לפעמים אפילו צעיר יותר מלינוי אשרם, וצריך לכבד את ההחלטה שלה"
"הלחץ הגדול ביותר היה סביב הנסיעה לקהיר, אמרו לנו שמאוד מסוכן שם ושנקפיד על זהירות כמה שאפשר. המקומות היחידים שיכולנו להיות בהם היו המלון או אולם התחרות, וזה חוויה לא נעימה להיות סגור סביב השעון. חוץ מזה התחרות בקהיר הייתה כמו כל תחרות אחרת, חוץ מהעובדה שהאולם שם היה קפוא. על פי חוק, מכבים שם את מערכת החימום בחודש מרץ, ובבוקר היה מאוד קר ומאוד קשה להתחמם. אבל סך הכול מדובר בחוויה טובה מאוד, וגם כשהייתי על הפודיום בזמן ההמנון, פרט לכמה אנשים, כולם קמו לכבד אותנו".
בראיונות אחרי הזכייה בטוקיו, שם ייצג את ישראל גם על סוס הסמוכות, הצהיר כי מטרתו היא להוסיף עוד מכשירים לרפרטואר שלו, ובתחרויות האחרונות הוסיף את תרגיל הקפיצות. "המטרה שלי בסופו של דבר היא להתחרות בחמישה מכשירים כדי לעזור לנבחרת שלנו. זה קשה לעשות עוד מכשיר, בטח כשהוא על הקרקע כמו הקפיצות, אבל אני ממשיך לעבוד".
היה לך ברור מראש שאתה ממשיך למשחקי פריז 2024?
"כן, זו החלטה שהגעתי אליה עוד לפני משחקי טוקיו. ידעתי שאולימפיאדה אחת לא תספיק לי וגם שאני לא יכול ברגע אחד לעזוב את הכול. אני עדיין צעיר ואני יכול ורוצה להמשיך. מהר מאוד אחרי הזכייה בטוקיו, הבנתי שהדרך היחידה שבה אוכל להתקדם ולהשתפר, היא אם אשים את מה שקרה שם מאחוריי. אני חייב לשכוח את מה שקרה ולהסתכל קדימה".
מה הסיכוי של ישראל להגיע עם נבחרת למשחקי פריז?
"יש לנו קבוצה של מתעמלים מוכשרים אבל זה תהליך ולא דבר שקורה ביום אחד, והמטרה היא שבעתיד תהיה לנו נבחרת חזקה שתעפיל לתחרויות הבכירות. יש אצלנו גם הרבה כישרונות צעירים והרבה ילדים טובים מאוד, אבל קשה לדעת כי ההתעמלות בעצם מתחילה בגיל 18. גם אני נחשבתי למאוד כישרוני אבל לא זכיתי באף תחרות בגיל נוער, אז קשה באמת לדעת מה יהיה".
כדורגל בין האימונים
דולגופיאט נולד בדנייפרו שבאוקראינה לאבא אולג, מתעמל בעברו, ואמא אנג'לה. יש לו שני אחים – מקסים וליאור. "הייתי ילד שקט וביישן, אפילו יותר מהיום, למרות שכאשר אני בחברה שבה אני מכיר את כולם, אני מתנהל קצת אחרת ומרגיש פתוח יותר".
הוא נחשב לכישרון גדול מהרגע שבו החל להתאמן, זכה פעמיים באליפות אוקראינה לגילו וכשהיה בן 12 מצא את עצמו בצומת דרכים. "קיבלתי זימון מנבחרת אוקראינה הצעירה והאפשרות הייתה או לעבור לקייב ולהצטרף אליה, או לעלות לארץ, וזה מה שהמשפחה בחרה לעשות. המאמן שלי באוקראינה הכיר מאמן ישראלי ופנה אליו, והוא זה ששלח אותי לסרגיי. יום אחרי שנחתנו סרגיי בא אליי הביתה ולקח אותי לאולם בהדר יוסף בפעם הראשונה".
דולגופיאט הצטרף למכבי תל־אביב ובמקביל למד בבית ספר שבח בעיר, עד שפרש מהלימודים בגלל עומס באימונים. בגיל 14 הוא שבר את רגלו ונעדר לתקופה ארוכה, ושנתיים לאחר מכן השתתף באולימפיאדת הנוער בסין, שם הגיע חמישי בקפיצות, שמיני בקרקע ועשירי בקרב רב. שנה לאחר מכן, ב־2015, זכה לראשונה באליפות ישראל והדיח מהתואר את אלכס שטילוב, שהפך לדמות דומיננטית בחייו מהרגע שנחת בארץ.
"שלושת הימים האחרונים לפני התחרות כבר היו ממש סיוט. כל מיני מחשבות לא טובות התחילו להיכנס לי לראש, מה יקרה אם איפצע ואפספס הכול. יום לפני הגמר, לפני שהתחלתי תרגיל באימון, הרגשתי שאני רועד בכל הגוף"
"שטילוב עזר לי מאוד ולאורך השנים. בילינו שעות בארץ ובחוץ לארץ באימונים ותחרויות והפכנו להיות כמו אחים. כבר בשלב הראשון אבא שלי אמר לי שהמטרה העיקרית שלי היא להגיע להישגים טובים משלו, מה שנתן לי וגם לו הרבה מוטיבציה לעבוד קשה ולהשתפר, כי אתגרנו אחד את השני. אני חושב שזו העזרה הכי גדולה של שטילוב לקריירה שלי, כי הייתה בינינו תחרות טובה ובריאה שעזרה לנו להתקדם. אני מאוד מעריך את אלכס כבנאדם וכמי שפיתח את הענף בארץ והיה הראשון לזכות במדליות באליפויות עולם ואירופה".
ב־2017 הפך דולגופיאט לישראלי הראשון שזוכה בסגנות אליפות העולם, לפני שטילוב שזכה פעמיים במדליית הארד, הישג עליו חזר גם שנתיים לאחר מכן. ב־2020 זכה לראשונה באליפות אירופה, שהתקיימה בטורקיה, שבע שנים לאחר ששטילוב עשה זאת לראשונה בתחרות שהתקיימה במוסקבה. בנוסף זכה דולגופיאט בעוד שתי מדליות כסף באליפויות אירופה ואחת מארד.
היום, מבחינת מעטפת כלכלית ומקצועית, יש לך כל מה שאתה צריך?
"יש לי היום מעטפת שלמה שעוזרת מבחינה מקצועית, כלכלית ורפואית, כולל פיזיותרפיסט שנמצא באולם באופן קבוע ומטפל בנו. אני מקבל תמיכה מאיגוד ההתעמלות, מהוועד האולימפי ומהיחידה לספורט הישגי, בנוסף לספונסרים שלי – בנק הפועלים, דנונה פרו, הונדה וקבוצת דוד אזולאי – שאני מודה להם מאוד על האמונה בי, הדחיפה קדימה והשקט הכלכלי. מדי פעם מזמינים אותי להצטלם לקמפיין כלשהו או להרמת כוסית והאמת שפחות אהבתי את זה בהתחלה, אבל התרגלתי וזה גם לא קורה הרבה או מפריע בעבודה השוטפת, כי כולם מבינים שהספורט אצלי תמיד במקום הראשון. זה מאוד מקל עליי ביומיום שאני לא צריך לחשוש מהקיום הכלכלי שלי".
זה משהו שחששת ממנו בעבר?
"כשהייתי ילד ידעתי כמה קשה להורים שלי מבחינה כלכלית. הם עבדו בכמה עבודות, וניסו לתת לנו את הכי טוב שאפשר ושיהיה לנו אוכל לבית הספר ולאימונים. בשנים האלה חשבתי על זה לא מעט וזו לא הייתה סיטואציה קלה".
כיום הוא חי בראשון־לציון עם בת זוגו מריה סקוביץ'. "הכרתי את מריה לפני שש שנים בבלארוס, כשהיינו במחנה אימונים ויצאנו לבלות קצת בעיר. כשחזרתי שמרנו על קשר טלפוני ואחרי חודש היא באה לבקר אותי בארץ בפעם הראשונה. בשנתיים הראשונות של הקשר היא עדיין למדה באוניברסיטה ובאה לבקר אותי כשהיה אפשר. אחרי שהיא סיימה ללמוד היא באה לארץ, הוצאנו לה ויזה ועכשיו היא לומדת עברית ומתאקלמת. לא קל לחיות עם ספורטאי מקצועי, ולפני טוקיו היא ראתה את אמא שלי יותר מאשר אותי".
שניכם לא מוכרים כיהודים, אז לא תוכלו להתחתן פה. כשזה נודע אחרי האולימפיאדה זה עורר סערה גדולה.
"כל הדיבורים סביב זה לא פגעו בי או הפריעו לי במיוחד, אבל עדיין מדובר בחיים הפרטיים שלי ואני מעדיף פחות לעסוק בהם. לא מפריע לי שאנחנו לא יכולים להתחתן בארץ ועשו מזה אצלנו סיפור הרבה יותר גדול ממה שזה".
איך משפיעה עליך המלחמה באוקראינה?
"אין לי היום משפחה באוקראינה כי כולם בארץ, ואני משתדל לא לחשוב על המלחמה, כי זה עלול לפגוע בי באימונים ובתחרויות".
על מה אתה חולם?
"אני רוצה לזכות בתחרויות הגדולות, באוגוסט באליפות אירופה ובאוקטובר באליפות העולם. אני רוצה להעפיל למשחקי פריז, ואז לנסות ולזכות שם ביותר ממדליה אחת. המטרה הקרובה היא לחזור להתחרות בדרגת הקושי מטוקיו, הפעם עם התרגיל החדש שלי".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בארבע. השגתי את החלום שלי באולימפיאדה, אני אוהב את החיים שלי כמו שהם ממשיכים מאז ונהנה להעביר את הזמן הפנוי שלי עם החברים והמשפחה שלי, וכל עוד כולנו בריאים אז הכול יהיה בסדר. אם אצליח להגיע לפריז ולהצליח שם, אז כבר בטוח אהיה בחמש".
