פני הדור // דיגיטל
אלחנן שפייזר
כשפייסבוק הייתה מגניבה ותמימה
בשנת 2004, גאון משוגע בשם מארק צוקרברג המציא (או גנב) אתר חברתי קטן במעונות הרווארד שהפך במהרה לרשת חברתית מפלצתית שכבשה את אמריקה. שלוש שנים מאוחר יותר, במסגרת מסע כיבוש עולמי שלא היה מבייש את אלכסנדר מוקדון, נחתה פייסבוק בישראל.
זה היה מקום שונה מאוד באותם ימים ראשונים ועליזים של 2007. המושג "פיד", שהפך לכל כך נפוץ בשיח על כל רשת חברתית, היה אז בחיתוליו. חוץ מזה, כולם עשו poke זה לזה משום מה. אבל מעבר לפיצ'ר הנהדר והמיותר עד מאוד, היה שם עולם שלם שאפילו משתמשים ותיקים בקושי יכירו, ויהיה חייזרי לחלוטין לצעירים שמשום מה ממשיכים להשתמש בדינוזאור החברתי במקום לעבור לטיקטוק, לאינסטגרם ולכל השאר.
אלה היו ימים יפים. לפני כל הבלגן על שימוש במידע פרטי של משתמשים, לפני שרובנו גילינו מה בדיוק עושים עם התמונות שאנחנו מעלים לשם, כשלא היה בעולם משהו מגניב יותר מאשר לחרוש שדה וירטואלי יחד עם החבר הזה מכיתה ו'3 שאתה לא לגמרי זוכר אבל שמח לגלות שהחיים שלו הרבה פחות מוצלחים משלך (פחח, מי הולך ללמוד בבאר־שבע?).
פייסבוק של אז היה שמח יותר, פשוט יותר, כמעט תמים. ייסורי המצפון על בזבוז זמן, בריונות דיגיטלית והתמכרות לרשת ירדו חלק בגרון. מי היה מאמין שה־f הכחולה תידרדר עד הלום. 15 שנים לאחר שהייתה הילד החדש והמגניב ברחוב, אפילו כתיבה על פייסבוק היא בגדר אנכרוניזם.
כשסופרים היו מוצר שווה לכל כיס // ספרות
אריאל שנבל
מוצר או יציאה תרבותית? זו השאלה
המהפכה המשמעותית ביותר שחווה ענף הספרים הישראלי החלה במחסן לא גדול במיוחד ליד קיבוץ גבעת־ברנר, והיא קשורה באופן לא מפתיע לכסף.
הוצאת זמורה־ביתן פינתה לשם החל מאמצע שנות ה־90 עודפי ספרים ממחסניה המתפקעים, ומכרה אותם בהנחה של כ־30 אחוז. ההצלחה הייתה גדולה, ובעקבותיה הוקמו עוד 13 חנויות עודפים שכאלה, תחת השם "צומת ספרים". בשנת 2002 התאחדה הרשת עם "יריד הספרים", רשת בת 17 סניפים של איש העסקים אבי שומר, שהחל את דרכו בתחום בשנת 1981 עם חנות אחת בשם "המקור" בשכונת רמת־אשכול הירושלמית.
עד מהרה הפכה צומת ספרים לשחקן משמעותי שמתחרה ברשת סטימצקי ובחנויות הפרטיות, שמצידן ספגו מכה אנושה כשלא יכלו להתחרות בכוח הקנייה החזק של הרשת החדשה. בשנת 2005 נוספה הוצאת הספרים מודן כשותפה שלישית ברשת. צומת ספרים המציאה את מבצעי "4 במאה", שעוררו ועדיין מעוררים דיונים סוערים בקהילת הספרות המקומית, ומונה כיום כמאה סניפים. למעשה, אי אפשר לדמיין היום את שוק הספרים הישראלי ללא צומת ספרים, שהדומיננטיות שלה לצד סטימצקי מכתיבה את המהלכים השונים המתקיימים בו.
במוקד הוויכוח בקשר לרשת ניצבת השאלה האם ספר הוא מוצר לכל דבר ועניין, כמו חלב ולחם, או שצריכים לחול עליו חוקי משחק אחרים, שמתחשבים בצרכים האמנותיים של הסופרים ומתייחסים לספרים כאל יצירות תרבות הדורשות יחס שונה מאשר מוצרי צריכה יומיומיים. במסגרת הפולמוס הציבורי נחקק גם "החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל", שמטרתו לעקר מבצעים כמו "4 במאה" בעזרת הגנה על מחירו המלא של ספר חדש בשנה וחצי הראשונה אחרי צאתו לאור, אולם מרבית סעיפי החוק בוטלו בידי מירי רגב שנים אחדות לאחר חקיקתו ב־2013. לפחות מבחינת מחזור המכירות, העומד על כ־350 מיליון שקל בשנה שהם יותר משליש מסך מכירות הספרים בישראל, ציבור הקוראים מצביע ברגליו לטובת השיטה הכלכלית שהנהיגה צומת ספרים בעולם הספרות הישראלי, אם כי הוויכוח יימשך כנראה עד העמוד האחרון.
ויפה שעה אחת קודם
צה"ל עושה את הדבר הנכון ומוציא את הלוף ממנות הקרב הצה"ליות
תחילת הדרך
רועי קדם
אי שם באמצע העשור הפציעה על המסך תוכנית הריאליטי "סוף הדרך" שהפגישה דתיים וחילונים, חילקה אותם לצמדים והזניקה אותם למשימות אקסטרים ברחבי הארץ. המתמודדים הדתיים הפכו לכוכבי המגזר שעשו שירות מצוין בייצוג דתי על המסך.
התוכנית הפכה לנצפית ולמדוברת וזאת כשהיא משלבת בין ידיעת הארץ, חיבור בין עולמות וציונות, או בקיצור – ערכים. דבר די נדיר בעולם הטלוויזיה בכלל ובז'אנר הריאליטי בפרט. עם גל הקאמבקים לתוכניות טלוויזיה זו תוכנית שהיינו רוצים לראות שוב על המסך. קדימה, הטלפון הראשון לאלי אילדיס הנהדר.
באג לייף
באג 2000 מאיים להרוס את העולם. בפועל היה מסוכן הרבה פחות מזבוב.
הפלייליסט:
עד מחר ׀ אביתר בנאי
בואי ׀ עידן רייכל
לראות את האור ׀ אפרת גוש
יסמין ׀ הפיל הכחול
בך לא נוגע ׀ יהודית רביץ
לכל עמודי הפרוייקט:
