בז ברשת: מיליוני עוקבים אחרי גוזל של נשר

במרומי המצוק חיים בקן קולני ומשפחתי מאוד זוג עיטים ניציים עם שני הגוזלים שאימצו להם. בוקר, צהריים וערב ההורים החורגים, עופות דורסים ענקיים, צדים לילדיהם טרף מרשים – עטלפי פירות, יונים, שפני סלע, נחשים ועוד מינים לא מזוהים. סיפורם של זוג העיטים יכול לספק חומר לטלנובלה שלמה עם מתח קבוע וציפייה דרוכה לפרק הבא, ומעריצים שרופים כמוני עוקבים אחריו דרך מצלמות HD שמקיפות את הקן וסביבותיו ומשדרות ברשת בזמן אמת, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.

המיזם "עופות דורסים בשידור חי" מתעד את ההתרחשויות הללו משם ומעוד 26 קינים אחרים. למשל, שלושת גוזלי העקבים נהנים מתפריט עשיר, ומקבלים עד שישה פרטי טרף מדי יום – כולל שפני סלע, חוגלות, ציפורי שיר, גבתונים, סלעיות סבכי, קמטנים, חרדונים וחולדים, שמגיעים השנה בכמויות גדולות במיוחד. המצלמות הבוהות בהם לא מפריעות להם לזלול בתוך שניות את מה שמוגש להם חי מהטבע, ואלפי צופים מתמכרים לפלא.

ד"ר פרידמן (אקולוג דורסים): "לא סתם אנשים אוהבים עופות דורסים. זה מין שנמצא בראש שרשרת המזון, יש הרבה דרמות ואקשן ודם. חיוויאי שמביא נחש ובולע אותו זה מאוד מרשים. אלו תמונות קשות אבל עוף דורס הוא לא ציפור שיר"

בתור כתבת פוליטית, הריאליטי שאני אמורה לראות צריך לכלול התקוטטויות ח"כים במליאת הכנסת, אבל מאז שהשידור החי של קיני הדורסים הופיע אצלי בפיד הוא משמש לאסקפיזם המושלם בלילות ההצבעות הארוכים, בשעת הנאומים הבלתי נגמרים ומעת לעת גם בוועדות. מהתגובות סביבי כבר הבנתי שזה לא הגיוני, אבל בהחלט ממכר. תשוו את השידורים האלה לאח הגדול, ותבינו כמה נחמד להתעסק בחיים של אחרים, גם אם במקרה הזה מדובר בחייהם של עופות. הציפורים מזדווגות, מטילות ביצים, חיות ומתות, וכל זה בשידור חי. תארו לכם את הדרמה כשאחד הגוזלים נוטה למות, או כשאחד מבני הזוג מחליט לנטוש את הקן.

בלי פילטרים, ללא עריכה ובלי אזהרת צפייה לגיל 18 פלוס – כך מבקשים מנהלי המיזם, ובהם נציגי רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, קרן המורשת, קרן דוכיפת, "נגב זו" ו"פורשים כנף", לחשוף את עולמם החבוי של הדורסים הגדולים, המקננים אי שם בשטחי הפרא של ישראל.

"זה ריאליטי", קובע יהונתן מירב, צפר בכיר בחברה להגנת הטבע ומחלוצי המיזם. "אנשים מתמכרים לזה. יש ילדי בתי ספר שיושבים בשיעורים ומסתכלים, חברות הייטק שמקרינים את הקינים בחדר האוכל על מסך גדול, סבתות מבוגרות שעומדות ומבשלות תוך כדי הצפייה. אנחנו מקבלים מדי יום אינספור הודעות מילדים ואנשים שמספרים עד כמה התחברו".

יש לפעמים מראות שיכולים להיות לא קלים לילדים. אתם לא מצנזרים אותם?
"לא, למרות שיש דברים גרפיים מאוד. מי שצופה מסתכן בכך שייחשף גם למראות פחות נעימים".

"אנחנו מצלמים מינים מסקרנים ומושכים", מוסיף מנהל

"עופות דורסים בשידור חי" ד"ר גלעד פרידמן, אקולוג דורסים. "לא סתם אנשים אוהבים עופות דורסים. הם נמצאים בראש שרשרת המזון, ויש הרבה דרמות, אקשן ודם. חיוויאי שמביא נחש ובולע אותו – זה מרשים מאוד. עקב עיטי קורע שפן סלע בעודו חי או מביא חרגול שנושם את נשימותיו האחרונות כשקורעים לו את הרגל השלישית והוא פתוח לרווחה – עד כמה שאלו תיאורים קשים, המראות האלה מושכים את הציבור. אין מה לעשות, זה הטבע. יש אנשים שקשה להם, וזה מובן, ויש אנשים שאומרים: כמה עוצמה ויופי יש לטבע. אנחנו מבינים את המורכבות, עוף דורס הוא לא ציפור שיר".

אור מילרשטיין (פקח): "השנה נגנב לנו ציוד בשווי של 10 אלף שקל על ידי שב"חים. לילה אחד זיהינו בעיות בשידור ושמענו רעשים דרך המצלמה. התחלנו סוג של מרדף עד שהם זרקו את כל הציוד שלקחו וברחו מעבר לגדר ההפרדה. אבל כל סיפור כזה גורם לעופות הדורסים שלנו לנטוש את הקן"

בכל ערב אחרי יום גדוש ומלא, פרידמן מתיישב בביתו מול המסכים וסורק במשך שעתיים־שלוש את התיעוד שנאסף ביממה האחרונה במצלמות שמשדרות כל העת. הוא עורך סרטוני "היילייט" ומעלה לרשתות, כרגע לפייסבוק ולאינסטגרם, ומעביר חומרים גם לערוצי הטבע נשיונל ג'אוגרפיק ודיסקברי. בכל עונה, מאז העונה הראשונה ב־2016, זוכה התוכן ל־10 עד 15 מיליון צפיות מ־120 מדינות.

פרידמן מסביר שמטרת־העל של "עופות דורסים בשידור חי" היא חינוכית. "שמירת טבע מתחילה בחינוך. כל שינוי בהבנה שלנו ושל קובעי המדיניות מתחיל בחינוך. אז אנחנו מנצלים את העופות הדורסים, את השידורים שאנחנו מפיקים מהקינון שלהם, כדי למקסם את החשיפה ולהעביר מסר של שמירת הטבע. כלומר, למה אסור לרדת מהשביל? כי מטייל אחד עלול לגרום לנטישה של הקן. אם אתה דורס את הכלנית, החרק לא יבוא לאכול ממנה, הנחש לא יאכל את החרק, ואז הציפור שאתה אוהב לראות אותה קורעת נחש בקן תיעלם מנופי ארצנו".

התערבות ההפקה

בריאליטי של הטבע אין הדחות, אבל הדרמה חוגגת. זוג העיטים הניציים התחילו לככב בעונה הקודמת: הקינון שלהם אז נכשל, לאחר שלא דגרו כמעט על שתי הביצים שהולידו. בכל לילה הם הותירו אותן חשופות לקור. כשהגיעו למסקנה שהשניים "חשוכי צאצאים" ועתידים להיכשל בקינון, ההפקה התערבה: צוות מקצועי העביר את הביצים להדגרה מלאכותית בשמורת הטבע "חי בר" כרמל, עד לבקיעתן. בינתיים החליפו אותן בביצי דמה מגבס, באותו הגודל בדיוק, באותו המשקל ובאותה הצורה, כדי שזוג העופות לא ינטשו את הקן לאחר שנלקחו ממנו הביצים.

על הפריצה העדינה ושוד הביצים המתוחכם הופקד גולש מקצועי שיודע גם לטפל בעופות וגם לגלוש מגובה רב. הוא הכניס בזהירות את הביצים לקופסה מוגנת, ובמקומן הניח בקן העיטים את ביצי הדמה. מיותר לציין שלא אני ולא אתם יכולנו לצפות במראות המרגשים והמסוכנים האלו אילולא המצלמות מסביב לקן.

כמו אצלנו, דרמות מושכות דרמות. התערבות ההפקה לא פתרה את הבעיה. במדגרה המלאכותית התגלה שהתפתחות הביצים פסקה לפתע. התברר ששלושתן נגועות בחיידק המיקופלסמה, הגורם לפגיעה עוברית, ועוברים בדרך כלל מהאם לביצה. זוג העיטים קיבל בכל זאת הזדמנות שנייה להורוּת, לאחר ששני גוזלי עיטים בקעו מגרעין רבייה אחר, והוחלט להטמיע אותם בקן. שני הגוזלים אומצו בידי זוג העיטים העריריים.

כאן לא הסתיים האתגר. אחד מהגוזלים חולץ שוב בסנפלינג, לאחר שנפגע מטפיל קטלני המשתלט באמצעות המזון על דרכי העיכול העליונות וחוסם את הלוע והמקור עד שהגוזל מת מרעב ומחנק. הוא טופל והוחזר לקן אחרי עשרה ימים. שלושה ימים לאחר מכן הוא פונה שוב מהקן, עקב בעיה ברגל, ולאחר שבעה ימי שיקום נוספים הוחזר הפעם השלישית. מה יעלה בגורלו עכשיו? בהמשך עוד נחזור אליו.

יהונתן מירב (צפר): "ראינו יד שמושטת לתוך העץ בניסיון לקחת את הגוזל, הוא נבהל וקפץ מהקן. הם קלטו שיש מצלמה וברחו אבל הגוזל נשאר בחוץ, ובמקרה כזה הוא לא היה שורד את הלילה, טסנו לשם עם הרכב ובאור אחרון הצלנו אותו"

אם אחרי כל זה משפחת העיטים הניציים משעממת אתכם, אתם מוזמנים לעבור למצלמת מעקב אחרת, ומובטח לכם שגם שם האקשן בעיצומו. שנה קשה עוברת על קן העקבים. טפיל הטריכומנס מכה שנית, וגם הגוזל הבינוני, כמו אחיו, עומד למות לאחר שנדבק בחיידק הקטלני. בסרטון כבר אפשר לראות שהגוזל לא מצליח כמעט לבלוע את חתיכות הטרף שהנקבה חותכת למענו בעדינות ובסבלנות מרשימות, אבל תחת אזהרת "קשה לצפייה" הוא גוסס מול המצלמות ונחנק.

השידור גרם לחלק מהצופים להתקומם. בניגוד לסרט או לתוכנית טלוויזיה, כאן הצופים לא סבילים. בתגובות זועמות הם כועסים על עובדי המיזם שלא מצילים את העופות. בעמוד הפייסבוק של השידור הסבירו המנהלים שצריך להבין שזהו הטבע: "אירועים כאלו קורים מדי יום, בכמויות, ולא רק בעולם הדורסים. כאן יש מצלמה, אז זה נחשף לעין כול. עם כל הקושי. צריך להבין שאנחנו לא עמותה שדואגת לרווחת בעלי החיים. אנחנו פרויקט שעוסק בשמירת טבע תוך כדי תיעודו בשידור חי. בלי להתערב במתרחש".

פרידמן לא מתנצל. "אנחנו מחפשים את המעורבות של הציבור, והדיון על כל אירוע הוא חיובי. מאשימים אותנו שאנחנו לא אוהבים בעלי חיים, אבל אנחנו מנסים להסביר את מורכבות ההתערבות, גם אם העמדה שלנו לא מתקבלת בקלות. אנחנו מתערבים כשהבעיה נובעת מהפרעות של אדם או כשמדובר במין בסכנת הכחדה חמורה. אנחנו בקרב מאסף על הטבע הישראלי בכלל, ובלי הפעילות שעושים היום בארץ המינים האלה ייעלמו מנופי ישראל. אבל ההתערבות נעשית רק במקרי קיצון, ויש מי שהמדיניות הזאת מעצבנת אותו".

ובאמת כל מקרה נידון לגופו. אם לא היו מצלמות, איש לא היה יודע שזוג העיטים לא שמרו כמו שצריך על הביצים ואיש לא היה מתערב; אבל במיזם "עופות דורסים בשידור חי" החליטו שיש כאן סכנה למין כולו, והתערבו. למשל, כשגוזל העיטים המשוקם שלא מפסיק לעשות דרמות נפל מגובה של 40 מטר למקום שנגיש מאוד לטורפים הולכים על ארבע, הצוות החליט להניח לו לפעול לבד: "אמרנו שזה כבר חלק מהטבע, וצריך לתת לו לעשות את שלו". אבל כשראו במצלמות שועל שמנסה לטרוף את הגוזל, וגם אוח העוקב אחריו מלמעלה ומציק לו, הם החליטו להתערב בכל זאת. לפנות בוקר הוא הוחזר אל הקן במבצע לילי מורכב, ואחרי שעתיים פרח מהקן ולא שב.

ד"ר פרידמן: "אנחנו מחפשים את המעורבות של הציבור והדיון שמתרחש מאחורי כל אירוע הוא חיובי. חלק באים אלינו בביקורת למה אתם לא מצילים את העופות. אבל ההתערבות נעשית רק במקרה קיצון ממש ויש מכורים לעניין שהמדיניות מעצבנת אותם"

פרידמן נזכר בסיפור נוסף עם סוף טוב. "זוג נשרים נצפו במצלמות שלנו. אחד מבני הזוג פגע בכבל חשמל ומת, ורק הורה אחד נשאר לטפל בגוזל. ברוב המקרים הוא לא יצליח לספק מספיק מזון. התלבטנו מה לעשות, כי היה ברור שהקינון עומד להיכשל. זה הוביל לשיתוף פעולה עם יחידת רחפנים: בעזרת רחפן מסווג הצלחנו להעביר לקן מזון מהשמיים, והנשר אכל ונשאר בחיים".

ומי לא בא?
מיזם המצלמות מספק הצצה אינטימית מאוד לחיי הדורסים. "בתור צפר שמסתובב בשטח אתה לא זוכה להיכרות מעמיקה עם הציפורים האלו", אומר מירב. "התיעוד במשך השנים חשף אותנו להרבה מאוד דברים. למשל, נושא המזון. נחשפנו למגוון אדיר של פרטי טרף שמגיעים לקן: ציפורים, שפני סלע ונחשים שבכלל לא ידענו שחיים בסביבה. יש חוקרים באוניברסיטאות שמשתמשים בתיעוד שלנו למחקרים אקדמיים".

לפני שמגיעה עונת הקינון והשידורים מתחילים נערכת במיזם עבודת שטח מורכבת. "התקנת המצלמות חייבת להיערך לפני שהדורסים מגיעים", אומר מירב. "יש בזה ממד של הימור, כי לפעמים לדורסים יש אתרים חלופיים. הם לא תמיד חוזרים לאותה נחלה, ויכולים להתמקם במרחק של 100 מטר מהמצלמות. פעם הדורסים החליטו להתמקם בעץ לא רחוק מהמקום שהמצלמות הותקנו בו, והיינו צריכים לפרק ולהתמקם מחדש. במקרה אחר חקרנו במשך שנים רבות זוג עקב עיטי שהכרנו שנים קודם, וממש ידענו איפה הנחלה שלהם, הכנו את כל התשתית שם, אבל הם לא הגיעו. אז באותה שנה ויתרנו על המין הספציפי הזה".

אבל לא מספיק שיש קן של ציפורים: צריך גם תשתית רשת מתאימה כדי לשדר מיד אל הרשת את התיעוד מהמצלמות היקרות. לכן יש פרמטר נוסף לבחירת האתרים: הם צריכים להיות קרובים יחסית למקור כוח, גנרטור של יישוב או בסיס צבאי. משם מעבירים על הקרקע לאורך מאות מטרים כבלים וסיבים אופטיים, ציוד בשווי חצי מיליון שקל בשנה. המאמץ משתלם כשעולם שלם שהיה סמוי מן העין מתגלה במלוא עוצמתו עם פתיחת המצלמות. טבע פראי. טבע ישראלי.

יהונתן מירב: "התיעוד במשך השנים חשף אותנו להרבה מאוד דברים. למשל, נושא המזון. נחשפנו למגוון אדיר של פרטי טרף שמגיעים לקן: ציפורים, שפני סלע ונחשים שבכלל לא ידענו שחיים בסביבה. יש חוקרים באוניברסיטאות שמשתמשים בתיעוד שלנו למחקרים אקדמיים"

עשרות מיליוני צופים נחשפו לחייהם המרתקים של העופות הדורסים, אך גם לקשיים ולהפרעות שהם חווים, כמו חמיסת גוזלים, הפרעות אדם לקינון, התמודדות עם טורפים אחרים, פגעי מזג האוויר ואף שרפות. הצופים מתריעים לפעמים על האירועים והסכנות: למשל, בזמן שצבאים עברו על המצוק הידרדרו סלעים ממש אל מעל ביצת הנשרים היקרה מפז. צופה אחד שקלט את ההתרחשות דיווח לאחראים וביקש שיבדקו את שלומו של הקן. התברר שהזכר הדוגר אכן נרתע ונבהל מהמפולת, אך למזלו הקן היה מוגן, תחת דרגש סלע יציב, ואיש לא נפגע. אבל זה היה קרוב.

מאבק לאומי

אין דבר שמכעיס את אחראי המיזם יותר מפגיעה של בני אדם באזורי הקינון ובציפורים עצמם. כל התרחשות בלתי מבוקרת עלולה להבריח את הדורסים מהקן ולגרום לשיבוש בדגירה ולאכילת הביצים בידי דורסים זרים או חיות אחרות. "לצערנו יש אנשים שרוצים לגדל עופות בבית או לסחור בהם בשוק השחור", מירב מתרעם. "אני לא מבין איך דברים כאלה עדיין קיימים!"

פגיעה של בני אדם בעופות דורסים היא תופעה נפוצה?
"אנחנו רואים כל הזמן מטיילים, טרקטרונים ואופנועים שעוברים בשטח. לפני כמה שבועות הייתה הצתה וראינו בשידור חי איך השרפה כמעט כילתה קן של חיוויאי. צופים הודיעו לנו שעולה עשן מהאזור, ראינו שיש סיכון לקן והזמנו מכבי אש. אנחנו יכולים להזיז את המצלמות ימינה ושמאלה בשלט רחוק, וראינו את הכבאיות מגיעות".

מטרתן של המצלמות היא לצלם את העופות בשביל הפרויקט המיוחד, אך בעדשת המצלמה נתפסים גם אירועים אחרים – זוגות אוהבים, מטיילים תמימים וצלמים שרוצים לצלם את העופות הדורסים, מתקרבים לקן ומנסים לעורר את הציפורים. במקרים רבים המצלמות יושבות באזורים רגישים סמוך לקו התפר, ובמצלמות מתועדים שוהים בלתי חוקיים, מסתננים משטחי הרשות, שחומסים את הדורסים הנדירים וגונבים את הציוד. "שמענו קולות של בני אדם שכנראה היו קרובים מאוד למצלמה", מירב מתאר ניסיון של ערבים לגנוב גוזל מהקן. "ראינו יד שמושטת לתוך העץ בניסיון לקחת את הגוזל, אבל הוא נבהל וקפץ מהקן. הם קלטו שיש מצלמה וברחו, אבל הגוזל נשאר בחוץ. הוא לא היה שורד ככה את הלילה, אז טסנו לשם עם הרכב ובאור אחרון הצלנו אותו".

אור מילרשטיין, פקח אזורי בשרון הדרומי, רדף לא פעם אחרי חוליות גנבים שפגעו בציוד של המיזם. "שב"חים גנבו לנו השנה ציוד בשווי 10,000 שקל", הוא מספר. "לילה אחד זיהינו בעיות בשידור ושמענו רעשים דרך המצלמה. קפצתי לשטח וראיתי ארבעה חבר'ה שמתעסקים בציוד מתחת לקינים. הם פירקו לנו את כל הארונות וגלגלו את הכבלים כדי לגנוב אותם. התחלנו מרדף עד שהם זרקו את כל הציוד שלקחו וברחו מעבר לגדר ההפרדה. כל סיפור כזה גורם לעופות הדורסים שלנו לנטוש את הקן, ואז כולם יושבים במתח לראות אם הם חוזרים אליו. אבל לפעמים להורים אין למה לחזור, בשנה שעברה דלק סלעים טרף ביצה אחת שננטשה".

ד"ר פרידמן: "זוג נשרים נצפו במצלמות שלנו. אחד מבני הזוג פגע בכבל חשמל ומת, היה ברור שהקינון עומד להיכשל. זה הוביל לשיתוף פעולה עם יחידת רחפנים: בעזרת רחפן מסווג הצלחנו להעביר לקן מזון מהשמיים, והנשר אכל ונשאר בחיים"

פקח יכול אומנם לתת קנס בסכום בין 730 ל־2,130 שקל, וגם לעכב ולחקור חשודים בפגיעה בטבע, אבל הבעיה הרבה יותר שורשית. רועי שטראוס מנהל המרחב מסביר שמי שפוגעים בקינים וגונבים את הציוד גם צדים ציד לא חוקי ומציתים שרפות. "אני אומר את זה בוודאות – אלו אותם שב"חים שמגיעים מעבר לגדר, מתעסקים בפלילים וגונבים אופנועים. אנחנו מכירים את הכפרים שהחבר'ה האלה יוצאים מהם. יש לנו קשר טוב עם הצבא ועם כוחות הביטחון, והם עושים את המיטב, אבל צריך למצאו לזה פתרון ולמזער את המעבר של השב"חים".

ההיכרות המעמיקה של אנשי הפרויקט עם השטח הובילה את כוחות הביטחון לגייס אותם לתפיסת המחבלים שביצעו את הפיגוע הנורא באלעד. "הראינו להם מאיפה אפשר לעבור את הגדר, והובלנו את החיפושים עם היחידות המיוחדות, מרעול ומגלן, עד למציאת הרוצחים המתועבים האלה. וגם ביומיום ברור לנו שלא מספיק רק להכיר את השטח. חייבים לעבוד יחד עם הצבא והמשטרה כדי לסגור את הגדר".