הדירה: דירת ארבעה חדרים ברובע א' באריאל. 5 דקות או 40 דקות מהאוניברסיטה (תלוי אם בטרמפ או באוטובוס).
ההיכרות: במיונים למלגה של כפר הסטודנטים "יחד באריאל". המלגה כוללת מגורים בשכונה הזו, התנדבויות, ישיבות כפר ושבת משותפת אחת לחודש.
השכנים: אדיבים מאוד, גם אלה שלא מדברים עברית. תמיד יש למי לפנות לעזרה, ואנחנו מצדנו משתדלות לפנק בהזדמנויות עם עוגה לשבת או משלוח מנות.
חפץ מיוחד: דלי קומפוסט. אנחנו מפרידות בין אשפה, נייר, פח כתום וזבל אורגני להטמנה, וזורקות את הזבל רק פעם בכמה ימים. זה גם אומר שלפעמים יש ריח חשוד במטבח.
בישול: התחלנו את השנה עם מקרר משותף, אבל הכלכלה הקיבוצית התפוררה גם אצלנו. אוריאן בתזונה בריאה מאוד, רות נעמי בקושי בדירה, וליערה גילו פתאום צליאק.
השותף שלא בחרנו: החבר של רות נעמי. אבל הוא יודע לבשל ולשטוף כלים אז אנחנו מקבלות אותו בשמחה.
חלוקת תפקידים: אוריאן זוכרת בעל פה כל מערכון שפורסם אי פעם, ויום בלי ציטוט ממנה כנראה עוד לא הגיע אל סופו. רות נעמי מרימה ארוחת ערב מפנקת בפחות מחמש דקות, ויערה מצליחה להכניס הכול ללו"ז.
תלבושת אחידה: לפני כמה חודשים ארגנו מסיבת פיג'מות עם החברים מהכפר. רות נעמי הציעה בצחוק חצי שעה לפני האירוע שנלך לקנות ואנזי תואם. צחקנו, חשבנו על זה מחדש, ורצנו לחפש חנות בגדים פתוחה. ההצלחה הייתה מסחררת.
מקלחות: הבוילר עובד קשה גם בימים חמים כי אף אחת לא מוכנה להתקלח במים פחות מרותחים. רות נעמי נכנסת ומיד יוצאת, אי אפשר אפילו למדוד דקות. ליערה לוקח שעה להיכנס ושתי דקות לצאת, ואוריאן – בור שחור בזמן.
החלום: לסייד מחדש את הקירות. אתה קורא את זה, נועם בעל הדירה?
