הורות, פוליטיקה וברנז'ה: אלירז שדה פותח הכול גם מול המצלמות

אלירז שדה מופיע לריאיון שלנו בכיפה סרוגה, ציצית בתוך הכיסים וסנדלי שורש. אולי המראה הכי רחוק מאלירז שדה שיצא מבית האח הגדול לפני 12 שנה. אבל החיים החדשים שלו, כך נראה, לא פחות הומי התרחשויות מאלו שהיו בבית ההוא. בגיל 36 הפך לבעלה של אילנית לוי, דוגמנית שחקנית ומנחת טלוויזיה, שהיא גם במקרה גרושתו של אייל גולן, וכעת הוא אב חורג לשני ילדיה וגם אב טרי וגאה לבתם המשותפת אריאה בת תשעת החודשים.

החיים בתא המשפחתי החדש מתועדים בסדרה "משפחת שדה" המשודרת בהוט (ראשון ושני בשעה 19:00). על פניו עוד סדרת דוקו־ריאליטי קלילה ונטולת ציפיות גבוהות. בפועל – דווקא סדרה מסקרנת. "אני שמח לשמוע שאת מופתעת", מחייך שדה בהנאה, "יש מרחק גדול מאוד בין איך שהתקשורת מתווכת את הפרסונות לבין מי שהם באמת. התקשורת תמיד נצמדת למקומות שמבחינתה הם הכותרת. הרבה פעמים ראיתי שכמעט לא היה קשר בין השיח הציבורי עלינו לחיים האמיתיים, ופתאום אנשים מופתעים ממה שהם רואים".

אולי כי השיח עליכם כמשפחה מושפע מאוד ממערכת היחסים הסבוכה של אילנית עם אייל גולן.
"זה נכון. והרבה לוקחים את זה לשם. זו עוד סיבה שאני חושב שטוב שעשינו את הסדרה. כמובן שבהתחלה היו רגעים שלא היה לי נוח שישודרו, ושנגעו בדברים רגישים, ממש בציפור הנפש, אבל כשאני פוגש אנשים שחוו דרכה משהו אחר לגמרי זה משמח אותי. יכול להיות שהם ציפו לראות גרסה משפחתית לגולסטאר, אבל ברשתות החברתיות אני רואה שאנשים רוצים לשמוע סיפור, הקהל רוצה לדעת מה קורה עם אנשים שהוא מכיר ולראות את המעבר שלהם".

אחד החלקים המעניינים בסדרה הוא מערכת היחסים בין שדה לילדיה של לוי, אלין וליאם, שזוכה לכינוי החיבה "ילד בזלעט", וכבר בפרק הראשון בוחר לשתף את שדה בכוונתו לעשות קעקוע ומצפה לשמוע את תגובתו.

איך הרגשת כשליאם שואל דווקא לדעתך בעניין הקעקוע, זו מחמאה, לא? העמדה שלך חשובה לו.
"אני חושב שזה כמו כל ילד בכל בית. אני לא אחד שאומר מה לעשות, לטוב ולרע. אני מאמין בשוק חופשי וחי ככה גם את חיי. לכן גם לליאם אני משתדל להגיד את דעתי באגביות, בלי לדרוך לבנאדם על הרגליים".

לקחת על עצמך חתיכת פרויקט בבחירה להינשא לאישה עם שני מתבגרים.
"זו אמירה חיצונית, כי החיים לא באים בהזמנה. מה זה לקחת על עצמך? זה לא הולך ככה. אני לא צדיק ולא מסכן. החיים שלי יפים והם ילדים מהממים ומבחינתי זאת מתנה נוספת שקיבלתי באמצע החיים".

אתה גר בעיר רחובות מאילוצים משפחתיים, קשה לך להיות רחוק מההתרחשות הברנז'אית?
"בואי נודה על האמת, אין דבר כזה ברנז׳ה בישראל. אנשים עושים הכול כדי להיראות כמו בחו"ל, אבל אנחנו לא שם. אני פוגש אנשים שכל היום מתעסקים בלהאדיר את עצמם, אנחנו הרפינו מלכתחילה את המרוץ הזה. אז אני נועל סנדלי שורש ויושב מחוץ לבית הקפה השכונתי ברחובות והכול בסדר".

הפרק הראשון בסדרה נע בין השיפוצים שמתקיימים בדירתם לצד החיים המשותפים בתא המשפחתי המורכב והבדיקות הרפואיות של אילנית, שאז עוד הייתה בהיריון מתקדם. בפרק בני הזוג גם חושפים שלפני ההיריון המוצלח עברו הפלה. בזמן בדיקת אולטרסאונד התבשרו השניים שאיבדו את העובר. כאשר בישר להם הרופא שלעובר אין דופק. אילנית קיבלה את הבשורה בדממה כואבת ושדה התעלף מההלם. המונולוגים שלו, כשהוא מתאר את רכבת ההרים שעברו בדרך להגשמת האבהות, יגרמו גם לאדישים שביניכם לדמוע.

"כל פעם מחדש קשה לי לחזור לשם, אבל אני רואה את התגובות של האנשים ומבין שאני עושה משהו לטובה ולא סתם מספר את הסיפור שלי. אלו רגעים קשים שהרבה אנשים עוברים, אם לא בהתחלה אז בהמשך, עם הילד השני או השלישי, ולכן גם בחרנו לשתף את זה. גם ההיריון שכן הצליח לא היה על מי מנוחות. זו הייתה תקופה של טירוף. חייתי כל הזמן בפחד, גם לא דיברתי על זה בגלל שכל הזמן חששתי ששוב יקרה מה שהיה. באותם ימים לא הצטלמנו, פחדתי לצלם את אילנית בהיריון. צילמתי אותה ככה באגביות. גם כשמאמינים שהכול לטובה, בסוף המכה היא מכה. הגוף והראש זוכרים את המכה הזאת".

נדמה שבתוך דרמה אתה הרגשן, ואילנית מחזיקה את הסיטואציה ומרגיעה אותך.
"אני כזה. אין לי כוח להתעסק בלהצטייר כחזק. אני רואה הרבה אנשים שממשיכים להחזיק בדמות של הגבר־גבר, והם עושים טעויות על גבי טעויות רק כדי להצטייר כחזקים. נכנסים לאיזה מחול שדים של 'אני גבר, ואני צריך להיות חזק'. קודם כול, מי אמר לך שחולשתך אינה חוזקתך? ככה אני מתנהל עם סיטואציות, אני פותח ומשתף, ואם יצאתי חלש – אוקיי, לא קרה כלום. ואם התעלפתי פה ושם – אז גם לא קרה כלום".

אתה חולם על עוד ילד?
"ברור. בגלל הטראומה של בית החולים והניתוח הקיסרי השלישי אילנית די מפחדת. גם אני והילדים מפחדים. אצלי בחיים שום דבר לא היה קל. גם החתונה שלי לא הייתה קלה, אבל באמונה ואם ירצה השם".

לפני כן הייתה לך קצת תדמית של רווק נצחי.
"אני לא מסכים עם זה. אני לוקח מאוד ברצינות את מוסד הנישואין. ודווקא בגלל הרצינות הזאת, ובגלל שמבחינתי זה קודש קודשים, אז אני מתנהל ביראת קודש".

אני נראה אחרת ומדבר אחרת, אני לא קופסה מדברת שדוחפים לה מידע מאחור והיא מוציאה מהצד השני קלט-פלט. אני חושב שזה הפריע להרבה אנשים, בדרך כלל מזיזים אנשים כמוני הצידה

במשך שנים שימש שדה מושא לעניינם של רכילאים למיניהם, והוא גם לא מסתיר את דעתו עליהם. "יש כאלה שמחפשים לסכסך. ממציאים משהו שלא קיים במציאות כדי לעורר ריב. הם מעמידים הכול בצורה כזאת שאתה אומר לעצמך, מה נסגר? אתם לא אמורים להיות מעורבים. ותכלס יש על הרצפה מספיק סחורה, רק תרימו – אפשר לספר את הסיפור שלי ושל אילנית ושל הילדים וגם של אבא שלהם בלי לשקר, המציאות מספיק מעניינת".

לפני 2010, השנה שבה התהפכו חייו, אלירז שדה היה עוד צעיר מהשרון. הוא בן 39, נולד בחדרה לאהרן סעדה ואילנה לוזון, שהחליטו להינשא תחת שם משפחה חדש משותף: שדה. בילדותו עברו הוריו מקיבוץ ברקאי לקיסריה, ושם גדל והתחנך. הוא שירת בצה"ל כלוחם ומפקד בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים, ולאחר מכן פנה ללימודי חשבונאות. הזכייה בתוכנית הריאליטי "האח הגדול" שינתה את המסלול, ומשם הוא פנה לקריירה טלוויזיונית. הוא שימש כפרזנטור ופתח בקריירת הנחיה והגשה בתוכניות שונות במגוון ערוצים. בהמשך מצא את עצמו כפאנליסט בתוכניות אקטואליה, במקביל גם התנסה ברדיו, בפזמונאות והשתתף כשחקן בסדרות שונות. בפברואר 2019 החל להגיש מהדורת חדשות במסגרת ערוץ שהשיקה מפלגת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת ה־21. בין לבין גם פתח רשת שיווק ירקות תחת השם "החקלאי", שרשמה משבר כלכלי לאחר שנחשף בתוכנית "הצינור" כי הסחורה נקנתה ממשווקים ולא מחקלאים כפי שנטען.

אחרי יותר מעשור, כך נדמה, הוא מבקש לחשב מסלול מחדש, ואולי גם קצת להוריד הילוך. "במשך הרבה שנים רצתי מתוכנית לתוכנית. 11 שנים עשיתי את זה. היה לי מאוד קריטי לקחת עוד פרויקט ועוד פרויקט, העיקר להישאר על הגלגל. ובשנים האחרונות, אחרי מה שעברנו בתא המשפחתי וגם מה שעברתי בהיבט העסקי, כשהגיעו הצעות שפחות התאימו, התחלתי לסרב. כל השנים הייתי במרוץ מחשש שזה תכף נגמר. עוד מעט יסתיימו 15 דקות התהילה, הרי זה מה שאמרו לי כל הזמן. ואז אמרתי לעצמי אוקיי, מה קורה פה? אני כבר עשר שנים עובד בתקשורת. אני איש תקשורת בכלל? זאת העבודה שלי? את יודעת, אמא שלי עדיין אומרת לי 'תמצא כבר עבודה רצינית'".

בבחירות בשנת 2019, כחלק מהקמפיין, מפלגת הליכוד השיקו אולפן חדשות במצודת זאב. שדה נבחר להיות המגיש והמראיין של הערוץ.

נראה שמאז הסיבוב בליכוד TV אתה קצת בורח מהאקטואליה.
"אני לא יודע לגבי המילה בורח. אחרי הקמפיין של הליכוד הגיעו הצעות, בעיקר מהימין העמוק, פתאום הבנתי שעכשיו אני הימני. החלוקה לכלי תקשורת של ימין ושמאל, והמציאות שיש כאלה שכאילו מחביאים את דעתם הפוליטית אבל באמת הם מזוהים עם צד אחד במפה, נתנו לי תחושה שזה לא נכון כרגע בשבילי".

למה?
"כי אני חושב שאפשר אחרת. זה נשמע סלוגן, אבל אני באמת חושב ככה. אפשר שישבו ימנים, שמאלנים, דתיים, חילונים, מסורתיים, מזרחים ואשכנזים בגוף תקשורת אחד ויוכלו לדבר על דעותיהם בלי שאחד מהם יגיע לאולפן וירגיש מותקף".

קצת מוזר לשמוע אותך מדבר על זה אחרי הרבה שנים שהיית שותף לחלוקה הזאת בתוכניות כמו הפטריוטים, או הליכוד TV.
"זה היה קמפיין. מי שחשב שמדובר בגוף תקשורת מוכיח שהמסר עבר ושהקמפיין היה מאוד מוצלח. בסוף, המטרה הייתה לומר לציבור שהתקשורת לא מאוזנת, הרי ברור שלא מקימים גוף תקשורת לשלושה חודשים. אבל אני כצרכן תקשורת רוצה שיח אמיתי שבו אני שומע מגוון דעות סביב שולחן אחד. אין לי כוח ללכת לאסוף את הדעות בימין ובשמאל, וגם לא בא לי לשבת עם אנשים שיש להם בדיוק־בדיוק את הדעות שלי כל הזמן, ולהגיד 'שיואו, איזה כיף, איזה חמוד אתה, איזה גאון'".

סערה קטנה נרשמה כאשר במסגרת השידורים קיים שדה ריאיון מפוברק עם שחקן שגילם את אמנון אברמוביץ'. הריאיון נפתח בשאלתו של אברמוביץ: "אני נראה טוב?" ושדה ענה לו: "אתה נראה טיל". המשפט התפרש כלעג למראהו החיצוני של אברמוביץ' ולסימני הכוויות בפניו, שנגרמו לו במהלך שירותו במלחמת יום הכיפורים.

יצא לכם לדבר מאז?
"עוד בזמנו כתבתי לו שזה לא משהו שיצא ממני החוצה, אלא פרשנות שניתנה למילים שלי, והפרשנות הייתה פוגענית. אמרתי לו שאני מתחרט על שנתתי מקום לפרשנות הזו, ועל כך שהשארתי את הפתח לאנשים פחות טובים לפגוע באדם דרכי. הוא ענה שהוא מקבל".

בתקופה האחרונה צמצמת את ההשתתפויות שלך בפאנלים פוליטיים. מה בדיוק קרה שם? התפכחת?
"אני לא יכול להישאר לנצח אותו אדם עם אותן תפיסות, אחרת אני לא מתפתח. לא בא לי להיות talking head".

בקהילת הטוויטר היו עיתונאים שהקפידו לזלזל בך. הם לא ראו בך עיתונאי.
"אני לא הגדרתי את עצמי כעיתונאי אף פעם. זה לא ביאס אותי, כי הגיוני שהם יתייחסו ככה. הם חשבו: 'בא בנאדם משום מקום, לא אני קידמתי אותו, לא חבר שלי קידם אותו, הוא לא מגל"צ, הוא לא מגיע ממערכת שיודעת לייצר אנשים כמונו'. אני נראה אחרת, מדבר אחרת, משתנה. אני לא קופסה מדברת שדוחפים לה מידע מאחור והיא מוציאה מהצד השני קלט-פלט, לא פונקציה ממוחשבת, בן אנוש. אני חושב שזה הפריע להרבה אנשים. יש עוד הרבה כמוני, אבל בדרך כלל מזיזים אותם הצידה".

אני פוגש אנשים שכל היום מתעסקים בלהאדיר את עצמם, אנחנו הרפינו מלכתחילה את המרוץ הזה. אז אני נועל סנדלי שורש ויושב מחוץ לבית הקפה השכונתי ברחובות והכול בסדר

בבחירות האחרונות שוב הצליח שדה להפתיע כאשר קרא לנתניהו לפרוש מהמרוץ לראשות הממשלה. "נכון לעכשיו אין 61 לימין ולא היה תקופה", כתב שדה, "נתניהו יביא 61 בפעם הבאה? לאדם ימני אנטי־ביבי יהיה קל יותר להצביע למישהו אחר. נתניהו חייב לנהל מבחוץ".

חטפת על זה.
"עד היום אני חוטף. אבל אני חושב שגם נתניהו בעצמו מבין. הוא הרבה יותר חכם ופיקח מרוב האנשים, אם לא מכולם, בכל המחנות הפוליטיים כרגע. זה תהליך שקורה בכל מערכת, הוא יודע כי גם הוא ניהל מערכות: בשלב מסוים, גם אם אתה הכי מוכשר והכי טוב בשביל המערכת, היא תקפל אותך. מספרים שאהרן ברק הוא כזה בעולם המשפט, כולם עולים אליו לרגל, אבל ברק פינה את מקומו ומנהל הכול מאחורי הקלעים. הימין כמחנה חייב את הניסיון, החוכמה וההבנה של נתניהו, אבל משבצת הפרונט זו בעיה כי נעלו אותו. יגידו שזו כניעה ומה יהיה עם ישראל השנייה והתיאוריה של אבישי בן־חיים שהיא נכונה לגמרי, אבל בואו נתחכם, למה ללכת ראש בקיר? בואו נשתנה קצת, לא בדי־אן־איי אלא בדרך. מה יקרה אם יריב לוין יהיה בראש כרגע?"

מה אתה ממליץ להם לעשות מול הממשלה הנוכחית?
"הממשלה הזאת, צריך להבין, שילמה כל כך הרבה מחירים אישיים. כל האנשים שם. אנשים שילמו מחיר דמים אמיתי מכל הצדדים. גם השמאל, גם הימין, גם הערבים. כל מי שיושב שם. גם מנסור עובר גיהיני־גיהינום. הוא הולך עם מאבטחים. אז אם תצביעו על חוק בעד או נגד החיילים זה מה שיפיל אותם? זהו, הם כבר על הרצפה. אין להם מה להפסיד יותר".

והאסטרטגיה שהליכוד בחר, למתג את בנט כנוכל, מה אתה חושב עליה?
"זה לא מעניין כי בנט לא מעניין. אני לא מבין למה צריך לתקוף את בנט, הוא לא שווה מנדטים. מה זה עוזר? לא הבנתי את מי תוקפים. כל המשחק הפוליטי הפך למשחק סכום אפס. אתם תוקפים את הבן־אדם ששילם את המחירים האישיים הכי כבדים, אין לו לאן ללכת, אין לו מה להפסיד, אני בספק אם הוא יישאר בארץ אחרי שיסיים את התפקיד. נתניהו שכח שהוא צריך לשכנע את אלה שהצביעו נגדו – אל תשכנע את אלה שהצביעו בעדך, אל תשכנע את המשוכנעים בערוץ 14, אתה יכול לעשות את כל הטעויות בעולם והם יסלחו לך. בוא נראה אותך קונה את הלבבות שברחו".

למה הם ברחו?
"אני חושב שנתניהו היה צריך לעבוד יותר על הצניעות והענווה ועל העניינים שהפריעו לאנשים האלה שהם אנטי ביבי. כל הגלוריפיקציה הזאת שהייתה סביבו – גיליתי שיש אנשים שמפחדים מזה, שיש להם פוביה ממנהיגים שרוצים האדרה כל הזמן".

הכיפה שנוספה לראשך לאחרונה היא שחורה, סרוגה, וקשה לשייך אותה למגזר כלשהו. יש מצב שמתחת לכל זה מסתתרת קרחת וזה כל הסיפור?
"(צוחק) יש קרחת, כלומר יש דילול, אבל זו לא הסיבה. זה תהליך שמתרחש כבר שמונה שנים פלוס־מינוס. פגשתי פה ליד הבית כל מיני חבר'ה חוזרים בתשובה וכל הזמן הם אמרו לי 'בוא לשיעור', ודחיתי את זה. לא הבנתי את השפה עדיין, ולא באתי מבית דתי. בסוף הגעתי לשיעור אחד. התנגדתי, הערמתי קשיים, לא היה כיף להעביר לי שיעור. אבל הם עדיין המשיכו לקרוא לי. ומשיעור לשיעור נפלו לי קצת אסימונים. ובשלב כלשהו הבנתי שאני מאמין בהשם ורציתי גם לעשות משהו. אז למדתי להתפלל, לא ידעתי להתפלל בכלל. ופה חסידות, ופה הלכה, מצאתי קהילה ובית כנסת, ופתאום נפתח איזה מסלול כזה והתחלתי לשמור שבת".

איך אילנית קיבלה את זה?
"מהמם. היא לא שומרת שבת, אבל היא כאילו שומרת איתי, כי בסוף יש פלטה ויש מיחם. אני לא כופה חלילה שום דבר בבית, אני גם לא כזה רבי, אבל נהיה נעים בבית. ואילנית מקבלת את זה באהבה, הרבה פעמים היא מזכירה לי שיש שיעור. לפני הלידה גם ממש הקפדתי לתפוס מניינים וזו הייתה תקופה מהממת. נכנסתי לתוך הגלגל הזה וגיליתי שבאמת יותר קל לחיות בעולם הזה כשיש לך אמונה".

אחרי הסדרה, לאן אתה ממשיך מכאן?
"כל התהליך של השנים האחרונות הוכיח לי שאני צריך לייצר דברים משלי. לא בקטע אגוצנטרי, אלא כי אנשים בתעשייה רוצים אותך בתור איזה נער פוסטר, והרבה נכנעים לזה ומצמצמים את עצמם. ואני חושב שברגע שמצמצמים אותי אני לא באמת מעניין".