על המפה: כשאליצור שומרון הגיעה לליגה הלאומית

לפני כמה שבועות נרשמה היסטוריה בספורט המקומי: קבוצת הכדורסל של אליצור שומרון העפילה לליגה הלאומית, והפכה לקבוצת הספורט הראשונה מהאזור שתשחק בליגת ספורט מקצוענית בישראל. אליצור הגיעה להישג לאחר שזכתה באליפות מחוז הצפון של הליגה הארצית, בניצחונה 79:88 במשחק המכריע בגמר הפלייאוף מול הפועל כפר־סבא.

"האמת, לא האמנו שנצליח לעלות מהר כל כך ללאומית", מודה המנהל המקצועי של הקבוצה, אמיר מנחם. "העפלנו לליגה הארצית לפני כשנתיים, ובעונה הראשונה המטרה הייתה להגיע לפלייאוף. הוא בוטל בגלל הקורונה, וסיימנו במקום החמישי. השנה רצינו שוב להיות בפלייאוף וקיווינו גם ללמעלה מזה, אבל ברגע שסיימנו במקום הראשון בליגה הסדירה וקיבלנו את יתרון הביתיות לאורך הפלייאוף ידענו שאפשר לנצל את זה לטובתנו. בסיבוב הראשון גברנו על עמק חפר, בחצי הגמר על עכו ובגמר ניצחנו את כפר־סבא, שבנתה השנה קבוצה לעליית ליגה בתקציב גבוה בהרבה משלנו. ברגע שהניצחון הובטח הרגשתי תחושת התעלות וסיפוק. הצלחנו לעשות משהו בשומרון שמעולם לא קרה בו מבחינה ספורטיבית".

קבוצת השומרון הורכבה העונה משחקנים ישראלים, שרובם אלמונים לחלוטין. "ההצלחה שלנו היא קודם כול בזכות המאמן, דן גוטספורכט, שהוא איש מקצוע מנוסה מאוד בליגות הנמוכות", מחמיא מנחם. "הסגל התבסס על הקבוצה ששיחקה בארצית בעונה הראשונה, בחיזוק של שון לבנובסקי, אחד הגבוהים הטובים בליגה, שהוסיף לנו ממד מתחת לסלים ובהגנה, ואלחי מנצבך, שחקן חזק ובריא עם קליעה טובה. הם, צאלי נוימן, חן אחרק, סער יהודה ואחרים הרכיבו קבוצה שהתחברה נהדר על המגרש וגם מחוצה לו. הם נהנו מאוד לבלות יחד גם בשעות הפנאי ונוצר אצלנו מרקם חברתי מיוחד במינו".

אלחי מנצבך: "הקהל המדהים שיש בשומרון הגיע לכל משחק, עודד דחף ופרגן ועזר לנו לנצח את כל משחקי הבית פרט לאחד. זה מיוחד לראות איזה רעב להצלחה יש לאנשים באזור, איך אוהבים את הקבוצה ומתרגשים איתנו מכל הישג"

מנצבך, גארד או סמול פורוורד, חובש כיפה בן 25, סייע בעונה שעברה למכבי מעלה־אדומים לעלות לליגה הלאומית – ולהפוך לקבוצה הראשונה מיהודה ושומרון בליגה המקצוענית. מנצבך, סטודנט למדעי המחשב באוניברסיטת אריאל, הפך העונה רשמית ל"קבלן עליות" כאשר סייע לשומרון להגיע להישג הנוכחי. "זה כיף גדול והישג מדהים לסייע לשתי קבוצות חלוצות מיהודה ושומרון לעלות לראשונה לליגה הלאומית", נהנה מנצבך. "ההצלחה שלנו נבעה משילוב של כמה גורמים – בראש ובראשונה צוות ניהול מעולה, שדאג לכל דבר שאנחנו צריכים ונתן לנו מעטפת מדהימה. צוות אימון נהדר, שהכין אותנו מצוין לכל משחק, מנטלית ומקצועית, וקבוצה שהורכבה מגברים אחד־אחד, שבאו בכל משחק לתת הכול ולדחוף זה את זה. היה פשוט כיף להגיע לכל אימון. הפכנו ממש למשפחה תומכת ומפרגנת, גם אם דברים הלכו פחות טוב. לכל זה נוסף הקהל המדהים שיש בשומרון, שהגיע בכל משחק, עודד ודחף ופרגן ועזר לנו לנצח בכל משחקי הבית פרט לאחד. נהנינו לראות איזה רעב להצלחה יש לאנשים באזור, איך הם אוהבים את הקבוצה ומתרגשים איתנו מכל הישג. כל זה נתן לנו תחושת ביטחון, שדחפה אותנו קדימה, עזרה לנו להתקדם והובילה אותנו לעשות את הלא ייאמן".

מנצבך נולד וגדל במעלה־אדומים. הוא שיחק שם כדורסל מכיתה א' עד ט', ואז עבר למחלקת הנוער של הפועל ירושלים וזכה איתה באליפות בעונה הראשונה שלו בקבוצת הנערים. "בכיתה י"ב שיחקתי בהפועל פסגת זאב, בליגה הארצית ובקבוצת הנוער של ירושלים. בצבא שיחקתי עונה בליגה א' בגוש עציון, וחזרתי לשש עונות בבוגרים של מעלה־אדומים. זכיתי איתם בגביע האיגוד ועלינו ללאומית, ובעקבות המעבר שלי לאוניברסיטת אריאל הגעתי לאליצור".

תמשיך בשומרון בעונה הבאה?
"בקבוצה רוצים שאמשיך. כרגע אני בודק את האפשרויות שלי מבחינה לוגיסטית, ואני מקווה שזה יסתדר. בליגה הארצית התאמנו בקבוצה פעמיים בשבוע מלבד המשחק, ובלאומית זה כבר יהיה סיפור אחר, עם יותר אימונים, משחקים ומחויבות. בשומרון חולמים בענק, כמו שצריך, ויהיה נהדר לשחק ברמה הזאת עם שני זרים וכמה ישראלים בכירים. אני מקווה שהדברים יעבדו בשבילי, כי כמו הקבוצה גם אני חולם להגיע הכי רחוק שאפשר".

למה אין יותר שחקני כדורסל דתיים בליגות הבכירות?
"מהרגע שהתחלתי לשחק כדורסל מעולם לא נתקלתי בבעיה לשלב בין האמונה שלי לבין המשחק. בכל מקום שהייתי בו תמיד התחשבו בי. מצד שני, בתיכון למדתי בישיבה במעלה־אדומים משבע בבוקר עד שבע בערב, ואז נסעתי לירושלים לאימון וחזרתי הביתה מאוחר. זה היה מורכב מאוד. אני מניח שרבים מפסיקים כי אין להם זמן להשקיע. כדי להפוך לכדורסלן מקצוען צריך הורים מעודדים וסביבה תומכת מאוד, וזה פשוט לא מסתדר לכולם. אני יודע שמנסים לצרף עוד שחקנים דתיים, ועוזרים בארגון הסעות, אבל בגיל התיכון קשה מאוד לשלב בין ספורט ללימודי קודש וחול".

מי שקידם את הפריחה של אליצור שומרון הוא יוסי דגן, שמכהן מאז 2015 כראש המועצה האזורית שומרון. "עליית הליגה ריגשה אותי ותמיד האמנתי שזה יקרה. זה חסר תקדים, מה שעשינו, וההצלחה הזו היא ממש ניצחון הרוח", קובע דגן. "המהלך החל לפני שש שנים, אחרי ששוחחתי עם אסטרטג והצגתי לפניו את כל הפרויקטים והפעילויות שאנחנו עושים בשומרון כדי להראות לאנשים מה קורה כאן בשטח. ביקשתי ממנו שיציע לי זווית אחרת, מקורית, והוא שאל אם יש קבוצת ספורט שאני משקיע בה. אמרתי לו שאנחנו משקיעים באליצור שומרון, והוא ענה שצריך להביא אותה לליגת־העל. המילים שלו נכנסו בי כמו ברק".

בעקבות השיחה כינס דגן ישיבה עם ראשי הקבוצה. "את אליצור שומרון הקימו אנשים טובים, אידיאליסטים, ולפני תשע שנים, כשעמדה על הפרק האפשרות להעפיל לליגה א', הם חשבו להישאר דווקא בליגה ב', במטרה להישאר צנועים ומשפחתיים, מקום שכולם משחקים בו בצורה חברית ונעימה. גם זה רעיון יפה. בפגישה שקיימנו סיפרתי להם על החזון להגיע לליגת־העל, ואמרתי שאם יסכימו אשנה את כל מערך הספורט בשומרון ואבנה אותו מחדש. לשמחתי הם הסכימו ללכת איתי על זה, ואני מצדיע להם על כך".

ההשקעה בקבוצת הכדורסל היא חלק ממהלך כולל שמובילה המועצה. "יש לנו כבר עשרה מגרשי כדורגל, עשרה מגרשי כדורסל ומערך של חוגים, מלגות ותמיכה", מונה דגן. "אנחנו בתהליך לבניית עוד מגרשים, לצד אולמות רב־תכליתיים למגוון ענפים, בעלות של 110 מיליון שקלים.

יוסי דגן: "המטרה שלנו היא להיות המלכה בסיפור הזה, ושאנחנו בעזרת השם נגיע גם לליגת העל וגם נשחק במפעלים אירופיים. זו המטרה שלנו, וביום שבו יהיה בטלוויזיה שידור ישיר של משחק בין אליצור שומרון למכבי תל–אביב מאולם בשומרון, זה יהיה המהפך האמיתי"

"יש אלפי ספורטאים בשומרון במגוון ענפים, חשוב לנו לתת תשומת לב לכל אחד ואחת, וכל ספורטאי שלנו שזוכה במדליה או רושם הישג מגיע אליי למשרד ומקבל מלגה ותעודת הוקרה. באליצור שומרון אנחנו משקיעים בכל עונה חצי מיליון שקלים, מה שסייע לקבוצה לעלות בתוך חמש שנים מליגה ב' ללאומית".

לאן אתה שואף להגיע עם אליצור שומרון?
"בסעודה החגיגית לכבוד עליית הליגה, אמא של אחד השחקנים אמרה שאנחנו ממש סיפור סינדרלה, כי ניצחנו קבוצה כמו כפר־סבא, עם תקציב גדול פי עשרה משלנו. אמרתי לה שהמטרה שלנו היא להיות המלכה בסיפור הזה, ושנגיע בעזרת השם גם לליגת־העל ונשחק במפעלים אירופיים. זו המטרה שלנו. ביום שישודר בטלוויזיה משחק בין אליצור שומרון למכבי תל־אביב מאולם בשומרון, זה יהיה המהפך האמיתי. אנחנו רוצים להראות שהשומרון הוא בדיוק כמו כל אזור אחר במדינת ישראל. זה לא רק שיש לו חשיבות ביטחונית או היסטורית. לפני חמש שנים אנשים חשבו שזו בדיחה, אבל אני בטוח שהמחשבה הזאת כבר השתנתה".

המעבר למקצוענות צפוי לגרום לכך שפחות שחקנים מקומיים ישחקו בקבוצה?
"מהרגע הראשון היה ברור שברמות גבוהות יותר, חלק מהשחקנים המקומיים עלולים להיפגע מקצועית ולשחק פחות. אנחנו מודעים לכך שכדי להתקדם נצטרך להביא שחקנים בכירים יותר, אבל היעד – להביא את השומרון לליגת־העל – הוא יעד ציוני ויעד קהילתי אמיתי. במקביל לקבוצה יש לנו גם ליגת יישובים מוצלחת מאוד, ששחקנים רבים משתתפים בה, לצד חוגי כדורסל שמטרתם לגדל כאן דור חדש של שחקנים צעירים ומוכשרים. נקווה שחלק מהם ישתלבו בעתיד גם בקבוצה הייצוגית הבכירה שלנו".

איך אתה מתכונן לעונה הראשונה שלכם בלאומית?
"כבר כיום מתקיימת פעילות נרחבת מול גורמים עסקיים, תורמים ונותני חסות, כדי שנוכל לבנות קבוצה טובה. מדובר בהשקעה של מיליונים. אני מבין את גודל האחריות ואת חשיבות האירוע, וגם התושבים מבינים את זה. מבחינתי אין כאן אמירה פוליטית, אנחנו במרכז המדינה ואין סיבה שלא נהיה גורם מוביל, תרבותית וספורטיבית. אני שמח על מה שקורה. המשימה שלי היא להביא אותנו לליגת־העל, ואני אעמוד בה בעזרת השם".

גם אמיר מנחם פועל במרץ לקראת השדרוג המצופה לקבוצה. מנחם גדל בתור כדורסלן בהפועל חולון לצד השחקן הישראלי מוטי דניאל, היום מנהל נבחרת ישראל. לפני הגיוס החליט מנחם ללכת על קריירה צבאית במקום להמשיך לשחק. כשהשתחרר שיחק כמה שנים בקבוצות בליגה הארצית והלאומית. "לא הברקתי", הוא מודה. "בשלב מסוים התחלתי לעסוק באימון ובהוראה, וב־28 השנים האחרונות אני מורה לחינוך גופני בתיכון מטרו־וסט ברעננה. במילואים עשיתי אבטחת יישובים בשומרון במשך שנים. לפני 16 שנה ניגש אליי מישהו מהאזור והציע לי לפתח את עולם הכדורסל באזור. החלטתי לנסות. התחלתי באופן פרטי ואחרי כמה שנים התחברתי למתנ"ס ולמועצה. משם התפתחנו. היום יש לנו כבר 16 קבוצות במחלקת הנוער ו־15 בתי ספר לכדורסל ב־15 יישובים. השנה נמשיך להרחיב את המועדון. את הקבוצה הבוגרת הקמנו לפני עשור עם כמה חברים מהשומרון, ובגרסה הראשונית הסגל הורכב כולו משחקנים מקומיים. כשהוחלט שרוצים להתקדם, התקציבים מהמועצה עזרו לנו לעמוד ביעדים".

כרגע עומדים בפני מנחם כמה אתגרים לא פשוטים, ובראשם התאמת אולם המשחקים לדרישות הליגה הלאומית. "האולם בתפוח לא עומד בדרישות הליגה, ואנחנו בתחילתו של שיפוץ נרחב. ננסה להרחיב אותו ולייצר כמה שיותר מקום לקהל. לצערי הוא לא יהיה מוכן לפתיחת העונה, אז כרגע אני מחפש אולם חלופי. בנוסף, המאמן שלנו עובר לגור ולאמן באיילות, בערבה. בימים אלה אני נפגש עם מועמדים לרשת אותו, ברגע שזה יקרה נתחיל לעבוד על סגל השחקנים.

אמיר מנחם: "עם השנים התפיסה המנטלית פה השתנתה, והיום כבר ברור לכולם שהשומרון צריך להיות מחובר לשאר המדינה מבחינה תרבותית וספורטיבית. יש אנשים שרואים בו רק מקום של מתנחלים, מקום מסוכן ובעייתי עם אנשים קיצוניים, וזה ממש לא נכון"

"אנחנו משדרגים את כוח האדם: מינינו מנהל במשרה מלאה שיטפל בלוגיסטיקה, יש לנו מערך איתור שחקנים, ובשנה החולפת התחלנו לצלם את המשחקים ולשדר אותם ברשת בשידור חי, מה שלשמחתי לא מנע מהקהל להמשיך להגיע. יש לנו אוהדים שנוסעים עם הקבוצה לכל מקום בארץ ונותנים הרבה רוח גבית למה שאנחנו עושים".

לראשונה יידרשו ראשי המועדון לעסוק בהחתמה ובקליטה של שחקנים זרים בקבוצה; בליגה הלאומית מותר להחתים שני שחקנים זרים לכל היות. "כמו כל קבוצה אחרת ברמות האלה, גם אנחנו נחתים שחקנים זרים שיגורו בשומרון", אומר מנחם. "אני מניח שנשכור להם מכוניות לתקופה שיהיו פה. תקציב המינימום בלאומית הוא מיליון וחצי שקל. ברור שהרבה יותר נוח לעבוד עם שחקנים ישראלים צעירים שמדברים עברית, אבל גם לכדורסל יש שפה ואין לנו שום סיבה לחשוש מהשלב הבא. נביא את השחקנים הכי טובים בהתאם למגבלות המיקום והתקציב שלנו, ששונות מהמגבלות בכל מקום אחר. המטרה היא לכוון למעלה, לא רק לשרוד. אנחנו לא מתביישים לכוון הכי גבוה שאפשר".

לדעתך, עלייה לליגת־העל היא מטרה ריאלית?
"מקצועית, אני חושב שכן. כדי שנתאים לרמות האלה, צריך לדעתי לבנות בשומרון בשנים הקרובות היכל ספורט רציני. עם השנים התפיסה המנטלית פה השתנתה. היום כבר ברור לכולם שהשומרון צריך להיות מחובר לשאר המדינה מבחינה תרבותית וספורטיבית. יש אנשים שרואים בו רק מקום של מתנחלים, מקום מסוכן ובעייתי עם אנשים קיצוניים, וזה ממש לא נכון. יש כאן דברים שלא מודעים אליהם בכלל, כמו מועדון סקי לחברים, מסעדות ומקומות בילוי. האנשים שחיים פה לא שונים מאף אחד אחר. מי שבא לבקר כאן חוטף הלם מהיישובים המפותחים. אני חי בראש־העין אבל מעורב בשומרון ומאוהב בו כבר 16 שנה. בשבילי הכדורסל הוא דרך נהדרת לקרב את השומרון למרכז הארץ".

בשלוש השנים האחרונות מתקיים שיתוף פעולה מקצועי בין אליצור שומרון למכבי תל־אביב, בקידומו של שחקן העבר דורון ג'מצ'י, שאחראי במכבי על יחסי קהילה. שיתוף הפעולה מתבטא בהשתלמויות מקצועיות, מתן מינויים לצפייה בליגת־העל, משחקי ידידות בין הקבוצות הצעירות וזכות ראשונים של הצהובים על כישרונות שיגדלו בשומרון. "אני מקווה שמכבי ישאילו לנו עכשיו שני שחקנים צעירים, שיוכלו לעזור לנו להתחשל ולהתקדם מקצועית", אומר מנחם. "שני כישרונות גדולים שלנו עברו השנה לאקדמיה בגלבוע. מטרה נוספת שלי עכשיו היא לייצר גם בשומרון אקדמיית כדורסל לילדים ונוער, שילמדו בישיבה החדשה בברוכין ויתאמנו אצלנו. כבר השנה החל מול הישיבה שיתוף פעולה ראשוני".

אתה לא חושש שהפוליטיקה תזלוג לספורט? אולי קבוצות יחששו להגיע אליכם בתקופות ביטחוניות רגישות?
"ברמת הבוגרים מעולם לא נתקלתי בדבר כזה. מגיעות אלינו קבוצות מכל הארץ. היו הורים לילדים בקבוצות במחלקות הצעירות שלא רצו לבוא ולשלוח את הילדים בטענה שזו תקופה רגישה – אבל למה היא הייתה רגישה? כי היה פיגוע בתל־אביב או בחדרה. זה לאו דווקא בגלל משהו שקרה כאן.

"אני לא עוסק בפוליטיקה, התפקיד שלי הוא לעשות כדורסל הכי טוב שאפשר. בשנים האחרונות אנחנו שולחים צעירים לקורס מאמנים, במטרה ליצור כאן מספיק כוח אדם איכותי ושלא נצטרך להביא אנשים מבחוץ. אנחנו נמשיך לפתח, לקדם צעירים ולהתקדם לעבר המטרות שלנו".