בנסיעתו האחרונה ללוס־אנג'לס צפה המנטליסט נבו אבוטבול במופע של גורי אלפי. בקהל נכח גם אומיד ג'לילי, קומיקאי בריטי ממוצא איראני המכונה "טהרן". בסיום המופע ניגש אבוטבול אל טהרן, הציג את עצמו ואף הדגים לו מכישוריו. טהרן התרשם עד כדי כך שהזמין אותו להיות מופע הפתיחה שלו ב־Laughs Comedy Club בסיאטל, מועדון הסטנדאפ שכוכבים כמו סיינפלד, מיסטר בין ואלן דג'נרס התחילו בו את דרכם. וכך, במשך שבועיים, הופיע אבוטבול אז בן 17 במועדון שהכניסה אליו מוגבלת לבני 21 ומעלה.
זה לא המקום המפתיע היחיד שהוא הגיע אליו. בחג שבועות, בתחילת השבוע, הופיע בדובאי, לאחר שהזמין אותו שייח' שהתלהב מכישוריו. ראש הממשלה נפתלי בנט וגל גדות צפו בו גם כן בעבר. אומרים שהוא אורי גלר הבא, וכמו שגלר נחשב לנציג ישראל בכל מקום שהוא, כך גם המפגשים של אבוטבול ברחבי העולם דורשים ממנו לעיתים לענות על שאלות פוליטיות הקשורות במדינת ישראל.
"למדתי איך לצאת מזה בצורה נעימה", אומר אבוטבול. "בסוף אנשים מבינים שאנחנו בהופעה, ומתנתקים ממה שקורה. הרבה פעמים אני אומר שאני עוד רק בן 18, ושאני לא רוצה לדבר על פוליטיקה. אני חושב שכשאהיה בוגר יותר, בהחלט ארצה לדבר על זה יותר ולעשות יחסי ציבור לישראל בעולם. גל גדות נתנה לי טיפים בתחום, ובכלל ייעצה לי איך להופיע נכון, איך לא להיפגע בתחום הקשוח הזה".
בתור מנטליסט, איזה קהל חושד יותר – הישראלי או האמריקני?
"הקהל האמריקני מפרגן יותר, אפילו הייתי קורא לזה פתי יותר. ניחשתי מספר בין אחד לעשר, והם היו בהלם. בישראל אתה חייב להתעלות מקטע לקטע. שופטים אותך כל הזמן, מחפשים אותך. הקהל הישראלי חשדני מאוד, ובכל זאת ישראל הביאה לעולם את ליאור סושרד ואת אורי גלר. הם הגיעו מישראל והצליחו בעולם".
"הפדיחה הכי גדולה שהייתה לי היא שעלתה מישהי בהיריון, ולא ידעתי את זה, וחשפתי את השם שהיא תכננה לתת לילד. זה היה מביך מאוד"
החשיפה של נבו אבוטבול לתחום הקסמים התחילה כשהיה בן שש, וקיבל במתנה משחק קסמים. רוב הילדים זונחים את הקופסה אחרי ההתלהבות הראשונית, אבל אבוטובול הציץ ונפגע. "מהרגע הראשון הייתה לי תשוקה שגרמה לי להיסחף לזה. בהתחלה התאמנתי בקסמים פשוטים, ולקראת גיל תשע התחלתי להבין מה זה מנטליזם. התחלתי לנחש כמה כסף יש בארנק של אמא, ולכל אדם שפגשתי ברחוב הצעתי שיחשוב על מספר ואני אנחש אותו".
בכיתה ג' כבר התחיל להופיע בפני ילדים מכיתה א', ועם הזמן שכלל את היכולות שלו. אבל את הפריצה הגדולה הוא חייב לתוכנית גילוי הכישרונות "גוט טאלנט ישראל", ששמה אותו על המפה. "ההורים שלי בכלל לא רצו לרשום אותי לתוכנית", הוא נזכר. "הם אמרו לי שאני יודע רק כמה טריקים, ומה הקשר לעולם ההופעות והאודישנים. הם לא תמכו בזה. הייתי אז ילד קטן יחסית והיו הרבה נסיעות מנהריה לתל־אביב לאודישנים. הם פחדו שזה גדול עליי, שאני אפגע ואצטער שהלכתי על זה. בסוף הם לא עמדו בתכנונים ובשכנועים שלי, ורשמו אותי לאודישנים.
"עברתי אודישן אחרי אודישן, וזה היה פוש גדול בחיים שלי. התרגשתי, אבל לא באמת הבנתי לאיזה מקום זה יביא אותי. לא חזיתי את זה. זו הייתה חוויה מטורפת, לבנות קטעים חדשים בלחץ זמן, להכיר את עצמך, ופתאום לקבל פידבק מקהל גדול".
אחרי התוכנית הוא התחיל להופיע ברחבי הארץ ואפילו בעולם. "לא חשבתי שאהיה במקום הזה, אז אני אסיר תודה על זה. אבל אני לא מתמהמה יותר מדי בכל שלב, אני מסמן את המטרה הבאה ומגשים אותה".
אחרי התוכנית יחס ההורים למקצוע שבחר אבוטבול השתנה ב־180 מעלות. "הם איתי כל הזמן. אמא עזבה את העבודה כדי להיות צמודה אליי וללוות אותי בכל מה שצריך. לאחרונה היינו במשך חודש בלוס־אנג'לס ובמשך שבועיים במיאמי ושבועיים באנגליה. הם מלווים ותומכים".
הם גם מורידים אותך לקרקע אם צריך?
"אין דבר כזה, כי אני לא מעל הקרקע. לא משנה מה קורה, למדתי לא להתלהב יותר מדי. בסוף יש חיי יומיום, שגרה, בגרות במתמטיקה. כמו כל נער בגילי. אני חושב שאני מחובר מאוד לקרקע".
ואיך באמת אתה מצליח לשלב את העבודה עם הבגרויות?
"אני בכיתה י"ב, וזה לא פשוט, ולפעמים אפילו קשה מאוד. יש תקופות של לחץ ועומס ואני נעזר בשיעורים פרטיים. קיבלתי אישור מיוחד ממשרד החינוך להיעדר מהלימודים לתקופות ארוכות. מובן שאני משלים הכול בלילות או בטיסות ולפעמים גם אחרי הופעות. אבל כן, יש לזה מחיר. כמו להקדיש פחות זמן לזוגיות או לא לצאת עם חברים בסופי שבוע. אבל חשוב לי ללמוד ולהשקיע, גם בשבילי וגם כדי להראות לבני נוער אחרים שאפשר לשלב גם וגם".
ואתה לא חושב לפעמים שזה מוגזם?
"לפעמים לא הכול ורוד, אבל אף פעם לא הגעתי למשבר ואמרתי 'אני לא רוצה להתעסק בתחום הזה'. זאת לא עבודה אפורה או קשה, ועם כל הלוגיסטיקה אני עושה מה שאני הכי נהנה ממנו. יש רגעי משבר ויש עומס, ולפעמים בא לך להיות ילד, אבל יש לי סביבה תומכת, ואנחנו מג'נג'לים".
אתה מנחש מראש את השאלות במבחנים?
"זו אחת השאלות שאני נשאל הכי הרבה", הוא צוחק. "האמת שלא, למעט מקרה אחד: בבגרות בהיסטוריה, שהייתה מבחן פנימי, הייתה לי הרגשה שהולכת להיות שאלה מסוימת. חיפשתי את התשובה עליה באינטרנט, וכשלא מצאתי התחלתי לשאול את המורים מה התשובה. הם ניסו להגיד לי 'עזוב, שחרר מהשאלה', אבל אני לא הרפיתי. התברר שהשאלה באמת הייתה החלק המרכזי של המבחן. המורים נבהלו, חשבו שאולי השגתי את כל המבחן, ויום קודם הם החליפו את השאלון. חבל".
איך החברים מתייחסים למקצוע שלך?
"רובם מפרגנים. כשהיינו צעירים היו הרבה צחוקים – בוא תגלה את המספר הזה, בוא תעשה את הקסם הזה. עכשיו, כשזה הפך לעסק עם עבודה נון־סטופ והופעות בטלוויזיה, כולם מפרגנים ותומכים. החברים הקרובים יודעים גם למתוח ביקורת".
עם כל המסעות ברחבי העולם, אולי קצת מוזר לשמוע שאבוטבול גר הרחק בצפון, בעיר נהריה. "בתחילת הדרך הייתי נוסע ברכבת למרכז לבד, ורק כשההורים התחילו להתלוות אליי נסענו במכונית". עכשיו יש לו אוטו משלו: בעוד בני גילו מתחננים לקבל את המפתחות מההורים, אבוטבול אוחז בטסלה משלו. "יש אנשים שאומרים שאני חי בסרט, אבל לי יש נקודת מבט אחרת על המכונית. קודם כול, היא מהכסף שלי, שעבדתי קשה בשבילו. כשחברים שלי שיחקו כדורגל, אני התאמנתי על התנועות הכי קטנות שעות על גבי שעות. חוץ מזה, הטסלה משרתת אותי בנסיעות. אני נוסע בחודש משהו כמו 5,000 קילומטר, מנהריה למרכז.
"וגם יש ברכב הזה אמירה. מכונית טסלה היא משהו חדשני, והייתי בין מאה הרוכשים הראשונים שלה בארץ. זה רכב שמשדר קִדמה, עם סיכון מסוים. זה מי שאני, בן נוער מגניב שעושה דברים מטורפים".
אבוטבול מעריך מאוד את שני אומני החושים הישראלים הגדולים שקדמו לו בדור או שניים. ליאור סושרד "הוא הפרפורמר הטוב בעולם בתחום המנטליזם", הוא אומר. "הוא עשה הכול בעשר אצבעות, ואני מעריך אותו מאד על הדרך שלו". אורי גלר, עם זאת, הוא הרבה יותר מכך בשביל אבוטבול: הנער בן ה־18 רואה בכוכב הישראלי־בריטי בן ה־75 לא פחות ממנטור. הקשר ביניהם נוצר ביוזמתו של אבוטבול: גלר הסכים להיפגש איתו, והשניים קבעו בבית קפה. הוריו של אבוטובול היו בטוחים שמי שיגיע הוא מתחזה במקרה הטוב או משהו נורא יותר במקרה הרע, והתלוו אל בנם. "ואז נכנס אורי גלר", מספר אבוטובול. "הוא מתיישב, ומגישים לו קפה עם קצף שמצוירת בו הדמות שלו. ההורים שלי היו בהלם, כי גם הם העריצו אותו. החברים בני גילי פחות מכירים אותו, אבל להורים שלי הוא היה אגדה".
על מה דיברתם?
"דיברנו על החיים. הוא הסביר לי איך לשפר את ההופעה, איך להתייחס לקהל. מאותו רגע שמרנו על קשר בווטסאפ, ואנחנו נפגשים הרבה".
אבוטבול ניצל את מגפת הקורונה בתור מקפצה להופעות בפני קהלים נוספים, במקום שיסתגר בהיעדר הופעות חיות באולמות גדולים. "הרגשתי שזהו, נגמר לי התחום, אני לא הולך להופיע יותר. אבל מהר מאוד הבנתי שאני צריך לנצל את הזום", הוא מספר. במהירות הוא הרכיב מופע שיתאים לפלטפורמה החדשה, והופיע כ־150 פעם. "בהתחלה זה לא הלך טוב כל כך. בזום אתה לא מרגיש את הווייב של האדם. אבל לאט־לאט פענחתי את השיטה, איך לעשות את זה נכון.
"היו ימים שפתחתי בהופעה לתיכון בראשון־לציון, המשכתי להופעה מול חברת הייטק בתל־אביב וסיימתי עם קהל בארצות הברית".
מיזם אחר שיצר בימי הקורונה הוא ההסכת Lead It, המיועד לבני נוער. "דיברתי שם על הדרך שלי להצלחה, על ניהול זמן, על בחירת חברים – והכול בגובה העיניים. אחרי שהפודקאסט צבר תאוצה, פתחתי גם קורס לצעירים בזום. השתתפו בו נערים מהצפון עד אילת ולמדנו יחד איך לקדם את החלומות שלהם".
בארץ מתייחסים למנטליזם כשרלטנות או חרטטנות. אתה מרגיש את זה?
"אני מציג את עצמי כמנטליסט, קורא מחשבות, מנבא מחשבות, מזיז חפצים. במהלך המופע אנשים מקבלים את היכולות האלה. מי שרוצה שיקרא לי שרלטן, מי שרוצה שיקרא לי חכם, בעל כוחות־על. בכל מקרה אני בא לשמח ולהפתיע אנשים.
"בשואו יש הרבה דברים שקשורים בחוש השישי, וכל אחד מוזמן להתחבר למה שהוא מאמין בו בתחום הזה. כמו שלמי שמנגן בגיטרה יש אקורדים, אז לי יש כלים משלי – קריאת מחשבות, הזזת חפצים, נבואה. מנטליסטים בעולם משתמשים גם בהיפונזה, אבל בישראל זה אסור, אז אני לא משתמש בכלי הזה".
קרו לך פדיחות בהופעות?
"בטח. לא מדובר בטריקים או בכוח־על, כי אז זה תמיד היה עובד במאה אחוז. כשאתה עוסק בפסיכולוגיה ובאנשים ובשפת גוף, וצריך לזהות את הדברים הקטנים אצל הבנאדם שמולך, דרושים קשב וריכוז, ובסוף אני רק בנאדם ויכול לטעות. המיומנות האמיתית היא לצאת מזה בלי שהקהל ירגיש את הנפילה.
"הפדיחה הכי גדולה שהייתה לי היא שעלתה מישהי בהיריון, ולא ידעתי את זה, וחשפתי את השם שהיא תכננה לתת לילד. זה היה מביך מאוד".
בעוד כשנה הוא יתגייס וצפוי להיות המנטליסט הראשון בתולדות צה"ל. "אני הולך להופיע בפני חיילים בבסיסים ברחבי הארץ, אבל אם במודיעין יבקשו עזרה בפענוח – אשמח לעזור", הוא מוסיף בחיוך. "צה"ל חשוב למשפחה שלנו. אבא שלי היה סגן אלוף בצבא. אני חושב שעצם השירות בצה"ל ייתן לי את היכולת לדבר בחו"ל על המדינה ועל צה"ל ממקום מבין וקרוב יותר. בידור יכול להשכיח את הפוליטיקה והמלחמות".
