כולנו יושבים מתוחים במעגל כשהבקבוק מסתובב בסחרור של זכוכית ירוקה ונעצר בדיוק כפי שחששתי, עליי ועל הנמסיס שלי. "אמת או חובה?" היא שואלת בחיוך ערמומי. ואני יודעת שהיא תמציא משימה מביישת במיוחד אז אני לוחשת, "אמת". "אמת שהיית רוצה להיות חברה של אבי?", אני בצבע לבן או אדום. קאט.
כנראה אין הרבה מקוראי שורות אלו שלא חווה על בשרו את המשחק המסקרן אך המטריד שהצית לבני הנוער שהיינו את הרצון העז שמשהו חשוב יתגלה.
כמה פעמים חשבתם מה עובר בראש של מי מבני המין השני? זו אולי השאלה שהכי מעסיקה את האנושות. יעידו על כך אינספור ספרי הייעוץ, סרטי הקולנוע, המחקרים והסדנאות שבודקים כיצד לפצח את יחסי שני המינים והקשר ביניהם.
"אמת או חובה" הוא מיזם שמנסה לתת תשובות לבני נוער על השאלה הזו דרך מפגש בין הבנים לבנות, שבו הם יכולים לשאול אלה את אלה כל מה שהם היו רוצים לשאול אבל לא מעיזים – כמעט כמו המשחק מעורר השדים ההוא, רק בקטע טוב.
את המיזם הגתה ויצרה דפנה פלר (44), מנחת נוער, מורים והורים למיניות בריאה. הפורמט נשמע כביכול פשוט: בנים, בנות, שאלות, תשובות. אבל דמיינו את רמות המבוכה, הלחץ, הסערה, הסקרנות וההתרגשות שהייתם מגיעים אליהם לו ישבתם שם בגיל הזה. כל מפגש כזה יכול להיות גם פצצה מתקתקת ולכן נדרשת עבודת הכנה רבה לקראתו ויד מקצועית מכוונת.
"אין כמו הדיבור הישיר, כל עוד הוא נעשה מתוך ענווה ובנתינת מקום ללא שיפוטיות", מדגישה פלר, "אנחנו לא נבהלים משום דבר שאנחנו שומעים, נחשפנו לאינסוף סיפורים של בני נוער בשנים האחרונות. לפעמים בני נוער בטוחים שהם יבהילו אותנו, אבל אנחנו משדרים להם 'אני איתך במקום שלך, אני רואה את הטוב שלך ומה שסיפרת זה רק סימפטום, אני רואה את המהות הטובה שלך'. והם מזהים את זה".
"באחד מהמפגשים נעמדה נערה ואמרה, למה אתם מדרגים אותנו? זה מאוד מחפיץ. נוצרה סערה ואחד מהנערים קם ואמר לה שהיא מבלבלת אותו. כי כשהיא מעלה תמונה חשופה שלה לאינסטגרם היא מצפה ממנו ללייקים, אז מה ההבדל בין לייק לדירוג?"
אחד מהמנחים שעובד עם פלר הוא אביה וינברג (34) פסיכולוג שיקומי מומחה ומנחה סדנאות למיניות בריאה. "הנערים והנערות שהיו שותפים למפגשים האלה לפעמים לא מעכלים עד כמה מה שהם שותפים אליו הוא בשורה", אומר וינברג, "נחשפות שם תמות משמעותיות מאוד. הבנות פוגשות חוויה של בן מתבגר שהן לא מודעות אליה והבנים פוגשים חוויה של בת מתבגרת. האישי והמגדרי נפגשים עם הפוליטי, זה נוכח מאוד, המאבק בין נשים לגברים, השיח הפמיניסטי, ואנחנו נזהרים מאוד שהמפגש לא ייהפך לקרב".
וזה קורה, יש קרבות?
פלר: "כן, בכל מפגש כזה יש קרב, אנחנו מדריכים אותם מאוד בקפידה איך השיח הולך להתנהל, אין ציניות, מדברים רק מהלב, מי שלא מסוגל שותק, ואנחנו מאוד־מאוד שומרים. אם מישהו שואל שאלה בצורה תוקפנית ומאשימה אנחנו נבקש ממנו לומר את זה בצורה אחרת".
לכל מפגש בסניף של תנועת נוער או במסגרות דתיות לנוער מגיעים שני מנחים שנפגשים עם הבנים והבנות תחילה בקבוצות נפרדות ובשיא התהליך הקבוצות מתאחדות למפגש משותף בין שני הצדדים. שם, נשלפים פתקים עם שאלות אנונימיות מהבנות לבנים ולהפך ומתעורר דיון. בסוף המפגש פוקח העיניים, מנוסחת אמנה שכוללת כללי התנהגות וקודים התנהגותיים לשני הצדדים.
למפגש כזה לא הורשיתי להיכנס בשל הרגישות, אבל קיבלתי הצצה בדמות קופסה תמימה למראה שמונחת על השולחן בביתה של פלר ומכילה פתקים עד להתפקע. היא שומרת את כל פתקי השאלות ממפגשיה עם בני הנוער. כתב יד נמרץ של נערה פוגש את עיני עם שאלה מסקרנת: "האם באמת הדבר העיקרי שחשוב לכם זה איך שאנחנו נראות?"
פלר ווינברג מספרים לי על תופעה רווחת אצל בני הנוער שבה הבנים נוהגים לדרג את הבנות על פי התמונות שהן מפרסמות ברשתות, מאחת עד עשר, ואף אומרים בגלוי איזה מספר הן. מיותר לומר כמה המנהג הזה הרסני עבור שני הצדדים. "באחד מהמפגשים נעמדה נערה ואמרה, 'למה אתם מדרגים אותנו? זה מאוד מחפיץ'", מספרת פלר "נוצרה סערה ואחד מהנערים קם ואמר לה שהיא מבלבלת אותו. כי כשהיא מעלה תמונה חשופה שלה לאינסטגרם היא מצפה ממנו ללייקים, אז מה ההבדל בין לייק לדירוג? הבנות השתתקו, הן היו בהלם. זו דוגמה לשיח שהיה בו כמעט קרב אבל אנחנו היינו מאוד על המשמר, צריך פה מנחים בוגרים ומנוסים שלא ייתנו לזה לזלוג, צריך להיות מאוד סמכותיים".
מה הם מגלים במפגשים הללו?
וינברג: "אני חושב שבנים שומעים בפעם הראשונה עד כמה הבנות נפגעות ומאוימות. ומהצד השני, אחד הבנים תיאר איך הוא הולך מאחורי אישה ורואה שהיא מסתכלת לאחור והוא עושה את עצמו מתעסק עם השרוך כדי שהיא לא תחשוב שהוא עוקב אחריה".
פלר: "כמעט בכל המפגשים עלה שאם אני בן, אני חשוד תמיד. זו חוויה קשה מאוד של הבנים, ולבנות היה משמעותי לשמוע את זה. באחת הפעמים נערה נעמדה ושאלה למה אף אחד מהבנים לא מלווה אותה בלילה למרות שהיא תמיד מתחננת. ואז נעמד נער ואמר שהוא גם מפחד ללכת לבד בלילה ואחרי שהוא מלווה אותה הוא צריך לחזור לבד".
ניכר שבני הנוער במפגשי אמת או חובה מדברים בפתיחות, והשכר הישיר הוא הבנה עמוקה ויחסים טובים יותר בין שני הצדדים.
"הבנות שומעות את האשמה של הבנים על זה שיש להם יצר, על החוויה של חלק מהם שמרגישים שהם חייבים להשפיל את העיניים כשהם מדברים", אומר וינברג, "הן מגלות עם מה הבנים מתמודדים, זה עולם אחר מבחינת העוצמות".
פלר: "הבנות שאלו אם הם אוהבים שהן באות עם ביקיני לים. הן היו בטוחות שהם יענו, ברור, כי הם סניף מאוד פתוח. אבל הבנים, בזה אחר זה, אמרו שקשה להם ושהם מעדיפים שהן יבואו לבושות. היו גם שאלות כמו אם את הבנים מעניין רק מין והבנים נעמדו במחאה ואמרו שהם לא חושבים רק על מין ושיש להם עוד תחומי עניין וחלקים באישיות ושלא כל אחת מעניינת אותם".
שפה בוטה, קללות ודיבור מיני הם חלק מהאקלים היומיומי של התקשורת בין בני הנוער, כך שלא מפתיע שגם הנושא הזה עולה במפגשים. "באחד מהמפגשים הנערות שיתפו את הבנים שכשהם משתמשים בביטויים מיניים כמו לדוגמה 'אני אאנוס אותך', זה קשה להן מאוד", אומרת פלר, "אחת מהן אמרה שהיא ממש מרגישה את הרתיעה בבשר שלה כשהם מדברים בבוטות. הבנים לא הבינו ואמרו שהכול בצחוק אז מה הבעיה, אבל אחד מהם היה רגיש ואמר שהוא מבין עכשיו שהחוויה שלהן כשהם מדברים היא ממש פיזית. וואו איזו תובנה, היא הובילה אותם ואותנו להתחיל ללמוד לדבר אחרת".
בעידן של 2022 בני הנוער מתמודדים עם העולם הדיגיטלי המהיר שכולנו חיים בו, עם הרשתות החברתיות וצילומים אינסופיים שמוסיפים על ההתמודדויות שגם ככה קיימות. וינברג: "אחת הבנות שאלה למה הבנים בכלל מסתכלים על התמונות שלהן באינסטגרם, מישהו ענה שזה גורם לו לעוררות רגעית אבל הוא באמת מחפש קשר אמיתי. אחר כך נשלף פתק עם השאלה, מה זה עושה להם כשהן לובשות חשוף. התשובה הייתה ברורה, זילות. אבל הבנים הוסיפו שאם הם מכירים את הבחורה הם מסתכלים עליה אחרת ולא משנה להם איך היא מתלבשת".
המיזם קרם עור וגידים קצת לפני הקורונה אבל התחיל להתבשל אצל פלר הרבה לפני כן. "הייתי מגיעה לכל מיני מועדוני נוער ביישובים, וראיתי שכשיושבים בנים ובנות יחד יש לזה יתרונות גדולים, שזו מתנה של המקומות המעורבים. אפשר לדבר ולהכיר את הצד השני, פשוט החבר'ה לבד לא יודעים איך לעשות את זה. התחלתי לעבור בכל מיני מקומות של בני נוער ותנועות נוער ולעשות פעילויות שבהן הבנות שואלות את הבנים שאלות על פתקים ולהפך".
פנייה אל פלר מצד מבוגר אחראי מאחת מתנועות הנוער הדתיות הייתה נקודת המפנה. הוא ביקש ממנה עזרה. "הדינמיקה בין הבנים לבנות באותו מקום הייתה בעייתית מאוד. היו שם כל הזמן מתח, ציניות ודיבורים נמוכים, מיניים וגסים".
זה לא שכיח? מה היה יוצא דופן שהוא פנה אלייך?
"כשמגיעים למפגש וחייבים לתת חיבוק ונשיקה כי אחרת אתה לא מקובל, כי ככה אומרים שלום, אז אנחנו בבעיה. כשבנות חייבות להתלבש חשוף כי זה הקוד והבנים לא יודעים לאן להסתכל אז אנחנו בבעיה. זה נכון שהשכיחות גבוהה אבל אם תופעה מקצינה מעט הם נכנסים לפינה מורכבת. והוא אמר 'תעזרי לי, החבר'ה במצוקה הם לא יודעים לנהל שיחה אחד עם השני וגם לא עם עצמם'".
וינברג: "ואז דפנה פנתה אליי והחלטנו שאני אדבר עם הבנים והיא עם הבנות ובסוף יהיה מפגש משותף. המיזם הזה הוא פלא גדול".
פלר: "אנחנו רגילים להשתמש בשיח של צודק ולא צודק, נכון ולא נכון. אני מעדיפה את הגישה של השיר הסוּפי שאומר 'מעבר לרעיונות שלנו על בסדר ולא בסדר ישנו שדה. אפגוש אותך שם'. במפגשים האלה הצלחנו להיפגש בשדה. לבחור לראות את הצורך של האחר שמתחת להתנהגות הקוצנית שלו. כי לכל התנהגות יש סיבה. גם אם אנחנו לא מסכימים עם ההתנהגות, מונחת שם סיבה שמבקשת ביטוי ולשם אנחנו מכוונים את ההקשבה. מהות השיח היא להגיד בקול ברור למה אנחנו זקוקים. לשנות את עצמנו, ולהפחית את הדגש על שינוי האחר".
כדי להגיע לתוצאות טובות מהמפגש של שתי הקבוצות, בני הנוער עוברים הכנה רצינית שכוללת שני מפגשים מקדימים בני כשלוש שעות. פלר: "הנושא הראשון שאני נוגעת בו הוא איך הולך להתנהל המפגש עם הבנים. זו לא סתם עוד שיחה. אנחנו עכשיו מתכוננים לשיח אחר, שאנחנו לא רגילים בו. הייתה קבוצה שהבנות אמרו לי שאין סיכוי שהן יצליחו לדבר עם הבנים, כי בטוח יהיו ביקורות ושיפוטיות וקטילות, אמרתי להן שייתנו לזה צ'אנס כי יכול להיות שהן צודקות אבל הצעתי להן לנסות כי אין לנו מה להפסיד".
פלר מובילה אותן בעדינות ובנחישות לגילוי ולימוד עצמי מי הן באמת, לפני המפגש. מה זה אומר לאהוב את עצמך ואיך הן ירגישו שהן טובות גם כשהן עושות טעויות. איך לומדים לסמוך על התחושות שלנו ועוד. לפלר יש גם אוצר מילים מיוחד ומכבד, שהיא מלמדת לפני המפגש. "יש מילון שלם של מילים חלופיות שאנחנו משתמשים בהן כי אנחנו מכבדים את עצמנו. למשל אומרים חיבור ולא חדירה, פתחים ולא חורים, במקום שימוש באות השביעית לאיבר המין של הבנים, שזה כלי מלחמה, אני מספרת להם שבשפות שונות יש שם שמבטא משמעות הפוכה, מטה של אור".
אביה וינברג: "זה לא רק שהשפה מכבדת, השפה בונה את איך שאני חושב ורואה את הדברים. ואם נער מתבגר מדבר רק בסלנג ובשפה רדודה על מיניות, אז המיניות שלו נצבעת בצבעים גסים ורדודים"
איך נבנה המילון?
"גם הקשבתי לעצמי מה נוח לי להגיד, וגם למדתי מהשטח מה נעים להם ולא מכווץ בנושא כל כך אינטימי".
במקביל וינברג מעביר הכנה דומה בקבוצת הבנים. "אני מתחיל בסבב של מה עבר להם בראש כששמעו על המפגש הזה, התשובות הקלאסיות הן עוד פעם מישהו יבוא ויחפור להם, יטיף מוסר ושיהיה משעמם. בשבילי זו הכנה טובה לומר להם, אוקיי עכשיו זה תלוי בכם. אם אתם רוצים שיהיה משעמם אז אפשר שיהיה אבל אם אתם מביאים את עצמכם בכנות – יהיה משמעותי ונוגע. הרבה פעמים זה פותח אותם והם נענים להזמנה ומביאים שאלות והתלבטויות ותכנים שנוגעים להם".
וינברג כמובן גם מלמד את הבנים את מילון פלר. "השפה מבחינתי היא המפתח ואחד מהחידושים של דפנה. זה לא רק שהשפה מכבדת, השפה בונה את איך שאני חושב ורואה את הדברים. ואם נער מתבגר מדבר רק בסלנג ובשפה רדודה על מיניות אז המיניות שלו נצבעת בצבעים גסים ורדודים, או כמו שנער פעם אמר לי שהוא לא יכול להיכנס לסדנה כי הוא עלה לתורה באותו יום ולכן הוא לא יכול לדבר על מיניות. כל הנושא הזה נתפס בעיניהם כדבר גס, רע וזול כי זה מה שהם מכירים. אנחנו מנסים ללמוד שפה חיובית, גבוהה, בריאה אולי אפילו קדושה על מיניות ודרך המילים להבין שאפשר לפגוש מיניות אחרת".
בזמן הריאיון אנחנו יושבים בסלון הירושלמי של פלר. הדירה מלאה בקשתות, אור וצבע. כלב לברדור רובץ בנינוחות ונאנח מדי פעם. פלר מחייכת, מגישה לי מרק חם ומציעה לי רדיד כשהערב יורד. האכפתיות, העין הטובה והכנות שלה הם בדיוק המתכון ללב של נער או נערה מתבגרת. לבד מהמיזם של אמת או חובה היא מעבירה סדנאות למיניות בריאה ברחבי הארץ.
אפשר לגעת בעומק הדברים במפגש קצר?
"לא צריך פתרונות, גם אם רק הנחנו את זה, יש מְכל, כלי קיבול לשמוע את הכאב אחד של השני. קורה שם ריפוי ואחר כך רואים השפעות טובות. ואם החיבור קורה אז הן מתקשרות גם אחר כך, כי הן צריכות כתובת. אנחנו מדברות על זה שאני לא יכולה להיות הכתובת של כל הנערות והנערים האלה, אבל אני שמחה שהם יודעים שאפשר להרים אליי טלפון".
אילו כתובות נוספות יש להם?
"אנחנו מדברים על קשר עם ההורים. אני שואלת אותן למה קשה להן לפנות להורים ומקרינה להן את התשובות שכתבו נערים ונערות אחרים. לדוגמה: כי זה מביך, כי ההורים שלי ישפטו אותי ויכעסו עליי, כי ההורים שלי יתפרקו אם אני אספר להם משהו, כי הם יספרו לכל העולם – והרשימה עוד ארוכה".
מה את עונה להן?
"אני נותנת להן משפטים שאפשר להגיד להורים, כגון 'אמא, אני לפעמים מאוד רוצה לדבר איתך אבל אני מרגישה שאני לא יכולה כי אני מפחדת שאת מיד תגידי לי במה את מאמינה ואני צריכה שפשוט תהיי איתי איפה שאני'. או 'אמא, אני רוצה לדבר איתך אבל אני מפחדת שתספרי את זה לאנשים אחרים ואני צריכה לדעת שהכול נשאר בינינו'. ויש עוד אפשרויות לאנשי קשר אם זה לא מסתדר עם ההורים כמו, סבתא, יועצת, דודה, מדריכה".
הרבה זמן אתם בתחום, הנושאים השתנו במהלך השנים? יש פער בנושאים בבעיות ובהתמודדויות של הדור הנוכחי?
פלר: "חד־משמעית כן. הכול יותר. גם בגלל הקורונה אבל לא רק בגללה, המסכים והרשתות החברתיות הרבה יותר נכנסו לנו לוורידים, ההשפעה שלהם עצומה והפער הבין־דורי בין ההורים לילדים הולך וגדל. ההורים מתקשים בגלל שגם איתם אף אחד לא דיבר על התחום הזה. הפער הוא אדיר ובווקום נוצרות המון בעיות שמולידות התנהגויות יותר קיצוניות. יותר סמים, אלכוהול ויחסי מין. רוב הנוער הדתי לא פעיל מינית אבל אין היום אולפנה שאני מגיעה אליה שאין שם קיום יחסים. באחת האולפנות היו בשוק לגלות את זה, הצוות אמר לי אל תדברי על בנים ועל בנות. אגב כאן בדיוק הפער, על להט"ב אפשר לדבר אבל לא מעודדים לדבר על קשרים עם בנים. נכנסתי לכיתה וברגע שהמורות יצאו התחילו שאלות שקשורות ליחסי מין. הם מנוסים ברמות שאי אפשר לדמיין".
את בטוחה שהן מנוסות או שהן צורכות תוכן שממנו הן לומדות?
"יש גם את הבנות הללו אבל אני משאירה את מספר הנייד שלי אחרי כל סדנה, ואין סדנה שאני לא מקבלת פניות על יחסי מין. כלומר, בכל האולפנות התורניות יש פניות אחר כך".
זה היה כך גם לפני כמה שנים?
"כן, אבל לא באותה רמה, זה לא כדי לצייר תסריט שחור. בעיניי המיזם הוא בדיוק סימבול לריפוי המתאפשר בתוך הדבר הזה. אני מתעסקת הרבה בנושא של ריפוי וקשר. הרבה יותר מהתכנים המיניים. הבנתי שדרך המקומות האלה אפשר להגיע ישר ללב של הנוער וללמד אותם איך להיות בקשר עם עצמם, עם ההורים שלהם או עם האחר. ובכלל, אני לא יודעת אם באמת הבעיות מוגברות או שצועקים אותן יותר, זו גם שאלה".
וינברג: "כל ההתמודדויות היום קשות יותר במספרים, אין כמעט תלמיד בכיתה ט' שלא פגש פורנו – דברים שאני לא הכרתי בגיל הזה. אז יש הסלמה אבל אני גם חושב שיש הרבה דברים חיוביים בדור הזה. הם לא מתפשרים על הנאה ועל לחיות כמו שצריך. הנחת היסוד היא שצריך להיות לנו טוב בכל ההיבטים, גם בהקשר המיני. אם דורות קודמים יכלו לחיות בסבל או עם ויתורים, הדור הזה רוצה לחיות טוב ויודע שמגיע לו ואני חושב שזה חיובי. הדור הקודם, בטח בהקשר הדתי־רוחני, מסתכל על מיניות רק בתור סיכון ומכשול או פשרה.
"כשאני פוגש מחנכים הטון הוא שפעם היה יותר טוב – קול שאני אישית לא מתחבר אליו. הם מרגישים שהם לא עומדים בפרץ, הכול מוצף הכול בחוץ אבל לדעתי זה גם מה שמאפשר לעבוד ולהתקדם".
פלר: "השיח שמלכלך על הדור הבא הוא הפוך מהעבודה שאנחנו עושים. בסוף הנוער שלנו נהדר. אנחנו הראשונים להאמין בו, וחושבים שהם מביאים איכויות אחרות. השיח החיובי מחלחל גם לזירות נוספות, יש יותר השתלמויות למורים, הורים היום נוהרים ומבקשים כלים. יש עליית קומה אצל המבוגר האחראי שרוצה ללמוד. יש סטיקר שראיתי על אוטו, 'איזהו גיבור הפוגש את יצרו'. אנחנו מבקשים להיפגש עם היצר, עם הכוחות שלנו, לדעת להבריא איתם ולעבוד עם הגוף שלנו. זו משאלה מדהימה שבכלל לא חלמו עליה פעם. בסוף יש כאן בקשה לגאולה".
