פתיחת שבוע הספר העברי הבא עלינו לטובה היא הזדמנות נהדרת לדבר על פתיחות של ספרים, אלא שנמצאות רגע לפני המילים – הפורזץ. זהו בעצם נייר הבִּטנה המצויר שמודבק לכפולה הפותחת הראשונה (וכמוה גם לאחרונה) של ספר עם כריכה קשה. זהו חלק בלתי נפרד מספר מאויר, לרוב מסֵפר ילדים אבל לא רק, והזדמנות פז לייצר עבור הקוראים הצעירים מגרש שעשועים נהדר.
במקור, נועד נייר הפורזץ כדי להגן על הכריכה העדינה מבפנים, בטכניקת הדבקה מיוחדת. לימים, תפקידו המסורתי התרחב וקיבל גם משמעות ותוכן. הפורזץ הוא סוג של הקדמה מאוירת נטולת מילים, אירוע גרפי מרגש שמרמז על הבאות, הכוונה לספר עצמו, מעין מבוא מאויר. פורזץ של ספר אמור בעצם לכוון את הקוראים אל תוך תוכו של הספר, ובמידה רבה, לארוז אותו עבור הקוראים, מתחילתו ועד סופו, על מנת לייצר חוויה מושלמת של צורה ותוכן.
"פורזץ" (מגרמנית, vorsatz), על פי אחת הגישות מקור הביטוי מגיע דווקא מיידיש – מאחר שרבים מהמדפיסים באירופה בסוף ימי הביניים היו יהודים – השתרש המינוח והתפשט עם התפתחות ציוד הדפוס אל רחבי העולם כולו.
ככותבת, ועוד יותר כעורכת, אני חובבת פורזצים אינטליגנטיים.
זוהי כפולה שהיא בבחינת השולחן הערוך טרום תחילת הסעודה. ספר ילדים מושלם מתחילתו ועד סופו מחייב תשומת לב אדירה לפרטים, שהרי ילדים הם בלשים חרוצים, חובבי אסתטיקה וחדי אבחנה. בפורזץ יש לנו הזדמנות להביא לקוראים הצצה אמנותית, פרשנות נוספת לטקסט, בדיחות קטנות ורעיונות נוספים שאולי לא נכנסו לסיפור עצמו.
הפורזץ הוא פיסת נדל״ן ספרותי שחשוב לנצל בתבונה. לפעמים מדובר בעיטורים דמויי טפט, לפעמים יהיו שם מפות סודית, אילן יוחסין, מתכון, תוכן חדש או אלמנטים מתוך הספר. אבל הכי כיף לפתוח ספר מהילדות ולגלות בכתב חרטומים מזכרת מהעבר תחת הרובריקה – ״ספר זה שייך ל…״
