תכולת הספרייה: הספרייה משותפת כמובן לי ולבת זוגי גיל (הסופרת גַּיִל הראבן). זה אוסף ספרים שהצטבר לאורך עשרות שנים, חלק מהספרים ירשנו מהוריה של גיל לאחר פטירתם. יש כמה ספרי דת יהודיים, אבל הרוב הגדול אלו מדפים עם ספרים שמשקפים את הטעם וההשכלה של גיל. ספרי שירה, מחזות, ספרות אנגלית והרבה ספרות רוסית. בתוכם מעורבבים ספרים שאני תרמתי: ספרי היסטוריה וקולנוע. המתנה החביבה עלינו היא פגיון של מולא מוסטפא ברזאני.
מדף קרוב ללב: יש כמה מדפים מעל השולחן שלי ומעל המיטה. הם מתחלקים בצורה כזו: ספרים שימושיים שאני צריך נגישות אליהם בלי ללכת להיכל הספר; זיכרונות של אנשי שמאל ידועים, ספרים על מלחמת יום הכיפורים וספרים שאני כתבתי. ישנם ספרים שהוקדשו לי על ידי אנשים רציניים ומקוריים, כמו בנציון נתניהו, ההיסטוריון שלמה ברר, וגוסטבו פרדניק מחבר "היודופוביה". במדף העליון "קרקס הפרעושים" של מרדכי הורוביץ. גם גיליונות נדירים של גרנטה והניו יורקר נוכחים.
שיטת מיון: מיון הספרים לא ממש שיטתי, אבל יש היגיון בסדר. צריך להשקיע לפעמים מחשבה כדי לשחזר אותו… יש מדפים או חצאי מדפים לפי משוררים: אלתרמן, אבידן, אמיר גלבוע ועוד. ישנו מדף של פילוסופיה חברתית ומוסר מלחמה: מייקל וולצר בשכנות לקרל פופר, רוברט קונקווסט לצד ג'ונתן גלובר. יש מדף מאוד נגיש עם דומיננטיות של ספרים על השפם הקטן והשפם הגדול. המדפים בכניסה נשלטים על ידי ספרות אמריקנית.
על ארבעה ספרים
לוליטה
ולדימיר נבוקוב / אולימפיה פרס / 1955
מהרומנים הגדולים של המאה ה־20, אם לא הגדול ביותר. שנים ניסיתי להתמודד עם הספר, התקשיתי בקריאה וזנחתי אותו. לפני כשנתיים קראתי אותו במקור באנגלית, והתחושה הייתה של ספר גאוני. הומברט הומברט הוא אינטלקטואל בינוני שקושר את עצמו לנערה בת 12 בשם דולורס. הסיפור הסוטה רוכב על יסודות התרבות האמריקנית. שערי המגזינים, הפרסומות וסרטי הקולנוע נותנים אישור ליחסים בין גבר בגיל העמידה לנערה שהיא כמעט ילדה. אלא שהמספר "לא אמין", הספר איננו פדופילי. כל התיאוריות שהאיש ממציא להצדקתו לא מצליחות לגרש את החרטות והאשמה.
מחול אחרון ופרידה
מילן קונדרה / תרגום: צבי ארד / עם עובד / 1977
לראשונה שמעתי על מילן קונדרה בקורס תסריטאות בסוף שנות ה־70. חבר של קונדרה, תסריטאי ומפיק צ'כי בשם פרנק דניאל, טען שהוא הסופר הגדול ביותר שמהלך בינינו. כשחזרתי ארצה ניגשתי מיד לרכוש את הספר. הספר אכן נפלא, אבל לא ענק. הנאה מובטחת. מה שנשאר בזיכרון זה צוות צילום של סרטי קולנוע, על היחסים והאהבות בתוכו. ספר עם המון אהבת אדם.
בדם קר
טרומן קפוטה / תרגום: עליזה נצר / לדורי / 1966
יצירת מופת ספרותית שהיא בעצם כתיבה עיתונאית ופורסמה במקור כסדרת כתבות בניו יורקר. טרומן קפוטה, שחקר כל סנטימטר בסיפור הטבח של משפחת קלאטר בכפר מרוחק בקנזס, הגדיר את הספר כ"רומן עיתונאי". הספר יצא לאור ב־1963. כעבור כמה שנים עשו לפיו סרט בלתי נשכח. על רקע מעשי הטבח בארה"ב, הספר מקבל גם היום חשיבות ייחודית. אפשר לומר שזה מסע אל שורשי האלימות של התרבות האמריקנית.
תירו בפסנתרן
דיוויד גודיס / וינטאג' / 1956
ספר אופייני לאותם ספרים סוג ב' הכתובים נפלא. אדי, פסנתרן ברים, מסתבך ברצח מקרי ובורח אל חבורת פושעים שכולם בני משפחתו. את האווירה המלנכולית של ספר האקשן הזה תרגם פרנסואה טריפו לאחד הסרטים היפים ביותר. אני לא מאמין שהייתי מגיע למקור הספרותי בלי מגע הקסם של טריפו. זו סימפוניית הגורל של מוזיקאי שמנסה לשווא להיחלץ מהמלכודת המשפחתית של עולם הגנגסטרים.
