תקופת הקורונה הייתה קשה מאוד לאולפני פיקסאר. החברה־האם דיסני בדיוק השיקה את שירות הסטרימינג החדש שלה – דיסני פלוס, והחליטה לנצל את תקופת הקורונה למסע שיווק אגרסיבי במיוחד. וכך, כל תכני פיקסאר החדשים הוצעו בארה"ב לצפייה בחינם בשירות, וסרטים כמו "נשמה" "לוקה" ו"אדומה אש" נדחקו למסך הקטן. אבל הקיץ פיקסאר סוף־סוף קיבלו הזדמנות לחזור למשחק עם "שנות אור" החדש. המטרה היא לרגש את הקהל, לשבור קופות ולהזכיר לדיסני שהם אולפן האנימציה הכי טוב בביזנס.
"שנות אור" נפתח בכתובית שמבהירה את זיקתו כ"ספינאוף" בזיכיון "צעצוע של סיפור". זהו הסרט שהילד אנדי ראה ובעקבותיו ביקש לקבל את הצעצוע באז שנות־אור, שעוצב לפי דמותו של גיבור הסרט. הקונספט הזה, של סרט בתוך עולם של סרט, הוא חמוד, אבל אם זה העניין, ולפנינו למעשה סרט משנת 1995 (השנה שבה מתרחשת עלילת "צעצוע של סיפור"), אז למה לעזאזל הוא מלא בכל אותם תחלואי תקינות פוליטית מייגעים שמאפיינים את שנת 2022? ובהמשך לכך, יש לציין שהסרט כולל גם נשיקה קטנה בין זוג נשים. אומנם זהו רגע משפחתי קצר ונטול כל הקשר מיני, אך מי שתוכן מסוג זה אינו מתאים לו, שייקח זאת בחשבון. את תפניות העלילה לא נחשוף, רק נספר שמדובר בהרפתקה חובקת חלל וזמן שבה באז וחללית מלאה במתיישבים נתקעים על כוכב מרוחק, ובאז נתקל לראשונה בזורג, אויבו המפורסם.
מבחינה טכנית הסרט עומד בכל הסטנדרטים שאנו רגילים לקבל מפיקסאר והוא מרהיב, קולח ועתיר דמיון, אבל האמת היא שלא חסרים היום אולפני אנימציה שיודעים לעשות את העבודה בצורה לא פחות טובה, ומסרט של פיקסאר אנו מצפים לקבל משהו נוסף – התבלין הפיקסארי. הכוונה היא ליכולת שלהם לבנות עולמות מקוריים ועתירי ניואנסים, ואז ליצוק לתוכם סיפור שמצליח לגעת באיזו אמת קיומית שיושבת לכולנו עמוק בדי־אן־איי ולוחצת על כפתורי הרגש הכי עדינים. "שנות אור" רוצה מאוד להגיע לשם, לגבהים של סרטי "צעצועי של סיפור", "למעלה" ו"הקול בראש", אבל זה לא קורה. ואחרי חצי השעה הראשונה המבטיחה, הסרט מתגלה כחוויה די סטנדרטית. יותר מכך, ניכר כי רצונם של היוצרים ליצור משהו "משמעותי" הוביל אותם לבחור בקונספט שקצת חוטא לציפיות הצופים.
כסרט ששימש השראה לאותו צעצוע המיועד לילדים, הוא היה אמור להיות הרבה יותר קרוב רגשית ל"צעצוע של סיפור" המקורי. במקום זאת, הוא מציע עלילת מד"ב רצינית ובוגרת למדי שכוללת גם לא מעט סיטואציות מורכבות לעיכול. כריסטופר נולן אולי היה גאה, אבל הילד אנדי כנראה היה יוצא מהאולם פחות נלהב. שלא ישתמע מכאן ש"שנות אור" אינו כולל גם רגעי שעשוע, מתח ורגש ושלל מסרים חיוביים. הם נמצאים שם, יחד עם דמות אחת אדירה של חתול רובוטי בשם סוקס, שכולכם תרוצו מיד לחפש בחנות הצעצועים הקרובה לאולם. אבל בסיכום העניינים, זה פשוט אינו הסרט שציפינו לו כשהתיישבנו באולם נרגשים לקראת המסע אל האינסוף ומעבר לו.
שנות אור ארה"ב 2022, במאי: אנגוס מקליין , 100 דק'
