לא לגמרי ברור מה הצית את הרעיון הזה. בעצם, יודעים מה, די ברור: הרעיון הוחדר למעמקי המחשבות שלי בכזו הצלחה שלא אתפלא אם נעשה שימוש במכשירי החלומות האלה מ"אינספשן". כשנכנסתי לדיסני+ בפעם הראשונה, אפילו לא חשבתי על הסרטים של מארוול. בסוף ראיתי כמעט את כולם בשלב כזה או אחר במהלך 14 השנים האחרונות, כולל הסדרות, ומבחינתי זה די והותר. את המינוי לשירות הצפייה הישירה של דיסני ואת המעקפים האלגנטיים של המגבלות האזוריות שלו עשיתי לטובת הסדרות החדשות של מלחמת הכוכבים – ואולי צפייה נוסטלגית או חמש בקלאסיקת דיסני וב"אוצר לאומי".
אבל מהר מאוד אחרי שנכנסתי ליישומון בפעם הראשונה צדה את עיני משבצת צבעונית המציגה אנימציה של גיבורים נוסטלגיים בצבעי אדום־צהוב־כחול, כמעט כופה עליי ללחוץ. בהתחלה עוד הצלחתי להימנע ממנו, והמשכתי בדרכי אל התכנים שלשמם הקדשתי את כספי המינוי החודשי. אך הלחץ הפסיכולוגי הלך וגבר. לא רק הכפתור הצבעוני של מארוול, אלא ההצעות התמידיות לתכנים, שאיכשהו ידעו לכוון בדיוק לנקודות התורפה שלי במיתוס הזה. "הנוקמים" הראשון שכל כך התלהבתי ממנו כשיצא בשנות נעוריי, תו'ר רגנרוק שזכור בעיקר כקומדיה משובחת, אפילו קפטן אמריקה 1 עם כל הנוסטלגיה שמתלווה אליו.
בסוף נשברתי, כמו שדיסני רצתה שאישבר, והקלקתי, כמו שדיסני רצתה שאקליק.
בפנים המתין לי עולם צבעוני ומנצנץ שמציע אינספור אפשרויות צפייה: סרטים, סדרות, מיני־סרטים, מיני־סדרות, קטעי לייב קצרים, קטעי אנימציה ארוכים. על חלקם הגדול מעולם לא שמעתי, כולם חולקים את אותו עולם מפותח, רדוד וכיפי. רצף של לחיצות בזק על החץ התחתון בשלט הוביל אותי אל שורת הקודש, השורה המפורסמת שהיא־היא גולת הכותרת של המקום הזה: רשימת צפייה של כל פיסת תוכן של מארוול מאז החל הרצף הנוכחי של סרטי גיבורי־על – לפי הסדר הכרונולוגי של הסיפור.
עצם המחשבה מילאה אותי ביראה, אבל גם בהתלהבות מוזרה. כמעט בכל הסרטים האלו כבר צפיתי – ברובם הגדול אפילו צפיתי בקולנוע. את הקומץ של סרטי מארוול שפספסתי, פספסתי מרצון. או כי היו ביקורות גרועות במיוחד או כי משהו פשוט לא היה נראה לי. אז למה לעשות את כל זה שוב? ואם לא די בכך, הרי גם בתור אדם עם נטיות אובססיביות מוכחות ומאובחנות, היה ברור לי שאם אתחיל לפסוע בדרך החשוכה הזו, לא אפסיק עד שאסיים כל סרט וסרט.
ובכל זאת, המחשבה לא נתנה לי מנוח. אפילו העובדה שהסרט הראשון ברשימה, קפטן מארוול, הוא בין הבודדים שפספסתי במכוון, לא עשתה דבר למתן את ההתלהבות. להפך, היא רק גירתה את יצר הסקרנות שבכל מקרה עבד שעות נוספות.
זה היה קרב אבוד מראש. ברגע שהמחשבה הזו נשתלה בקרקע פורייה, אף הסתייגות הגיונית לא יכלה לה. "טוב", חשבתי לעצמי בזמן שלחצתי על הכפתור הגורלי, "לפחות תצא מזה כתבה".
החוקים: כל סרט נצפה במלואו, במהירות 1.0, לפי הסדר של מארוול. לפי הסדר הכרונולוגי של התרחשות העלילה, לא לפי סדר יציאת הסרטים. בלי סדרות, בלי קצרים, בלי סרטים שיצאו אחרי שהפרויקט התחיל. לא מדובר בכל סרטי היקום הקולנועי, אלא רק phase 1-2-3, הסרטים שמתרחשים לפני עלילת "הנוקמים:סוף המשחק" (למשל "אלמנה שחורה" יצא אחרי, אבל מתרחש בעבר ולכן הוא כלול. ספיידרמן 2+3 לעומתו לא).
אזהרת ספוילר. כאילו דא.
1. קפטן אמריקה: הנוקם הראשון (2011)
תקציר: במהלך מלחמת העולם השנייה, סטיב רוג'רס מחליט להתנדב בניסוי שמשדרג את גופו החלש. כעת עליו להילחם בארגון נאצי סודי בראשותו של יוהן שמידט כדי להגן על האומה
אה, איזו התחלה נהדרת. כשהוא יצא לאקרנים, קפטן אמריקה הפך במהרה לאחד הסרטים האהובים עליי. בתור גיק של היסטוריה וגיק של גיבורי־על (וגיק באופן כללי), הסיפור הזה היה הטוב שבכל העולמות. סוג של "אחים לנשק" פחות כבד (ופחות טוב) מלא אקשן ומלא בכיסוח של נאצים ועם מגן אדום־לבן־כחול מעלף. פוסטר נתלה על קיר החדר, DVD נשחק משימוש יתר. צפייה מחדש, כל כך הרבה שנים אחרי, עוררה חשש מפני אכזבה כבירה.
אבל היה סבבה, אפילו סבבה פלוס. אחרי כל כך הרבה שנים וסרטים, קפטן אמריקה הוא עדיין אחת היצירות החביבות ביותר של מארוול. סרט גיבורי־על שהוא גם באמת סרט מלחמה רטרו. כריס אוונס באמת נולד לשחק את תפקיד החלשלוש האמריקני מברוקלין שהופך לחייל חסון וסאחי שמציל את אמריקה מהנאצים, יוגו וויבינג מושלם בתור הנבל הנאצי המרושע, ואפילו לא זכרתי שטומי לי ג'ונס – אוצר בינלאומי – מפציע כאן, משחק גנרל אמריקני רגזן עם הפאתוס הטקסני הרגיל שלו.
אה, וגם שכחתי שזה הסרט שהתחילו לדחוף בו את ה"טסרקט", אותה קוביית קסמים כחולה שמקבלת כזו חשיבות בסרטים הבאים.
שווה צפייה מחדש? כן
גיבורים שמופיעים בסרט: קפטן אמריקה
קרב בסוף הסרט: אמריקנים נגד נאצים, יס פליז
מדד גיקיות: 1/5
2. קפטן מארוול (2019)
תקציר: "קרול דנברס הופכת לאחד הגיבורים החזקים ביותר ביקום כאשר כדור הארץ נקלע למלחמה גלקטית בין שני גזעי חייזרים"
כש"קפטן מארוול" יצא לאקרנים ב־2019 זה היה בשלב שבו כבר קצת נמאס מסרטי גיבורי־העל הנוצצים, בטח אחרי כמה אכזבות וסרטים ממוצעים־מינוס. העובדה שהוא לווה בכמויות גדושות של שערורייה לא עודדה אותי לקום מהמחשב, להתלבש ולצאת לקולנוע.
היה בסדר. האמת היא שאחרי כל הביקורת שהוטחה בסרט כבר ציפיתי לפיגוע קולנועי מרהיב, ובסוף היה בדיוק מה שאמור להיות: סרט מארוול על מקורות של גיבורת־על. ברי לרסון דווקא התאימה מאוד לתפקיד הגיבורה־שאינה־מודעת־לגבורתה, ג'וד לאו היה טוב בתור הרע כי הוא טוב בתור כל דמות, ונוכחות בולטת באופן מפתיע של סמואל ל' ג'קסון הוסיפה עוד אלמנט בידורי.
הבעיה היא שהסרט הזה נראה בדיוק כמו לפחות חצי מהסרטים האחרים של מארוול, בייחוד סרטי המקורות. הטוויסטים שניסו להכניס – הסרט מתרחש בשנות התשעים (עם הרבה מוזיקה מהתקופה) ולקרול דנברס יש אמנזיה והיא לא זוכרת שהיא בת אדם, בטח שלא גיבורת־על – לא באמת שינו שום דבר. בסוף הסרט הזה הוא פרסומת יקרה במיוחד ל"נוקמים", וכבר הספקתי לשכוח חצי ממנו בבוקר אחרי הצפייה. נו, היה נחמד בסך הכול.
שווה צפייה מחדש? צפייה ראשונה
גיבורים שמופיעים בסרט: קפטן מארוול, ניק פיורי
קרב בסוף הסרט: לייזרים, פיצוצים, חייזרים, פיהוקים
מדד גיקיות: 4/5
3. איירון־מן (2008)
תקציר: כאשר התעשיין טוני סטארק נלקח בשבי, הוא בונה חליפת משוריין משוכללת כדי להימלט. אחרי הבריחה המוצלחת הוא מחליט להשתמש בחליפה שלו כדי להילחם נגד כוחות הרשע ולהציל את העולם
סוף־סוף הגענו למפץ הגדול: הסרט שהתניע את יקום מארוול כפי שהוא מוכר לנו כיום. כשאיירון־מן יצא ב־2008, הוא היה סימן שאלה במקרה הטוב, וטעות איומה במקרה הרע: סרט על גיבור־על דרג ג' בגילומו של כוכב קולנועי לשעבר שנפל מגדולה בשל שימוש יתר בחומרים אסורים למיניהם, מבוים על ידי אדם לא מאוד מוכר. אך רוברט דאוני ג'וניור נטף כריזמה בכל סצנה, ג'ון פברו עשה עבודת בימוי עילאית, ועולם חדש נולד. אך האם הסרט יעמוד במבחן הזמן?
בגדול, כן. במבט לאחור, קל לזהות את כל האלמנטים שמופיעים פעם אחר פעם, סרט אחר סרט: השבלונה המוכרת שבמסגרתה אדם מן השורה הופך לגיבור־על, ההצלחה הראשונית, הכישלון המפתיע, ולבסוף קרב טיטנים מול נבל אימתני ומרושע שמנסה להשתמש בכוח של הגיבור לרעה. אבל ג'ף ברידג'ס טוב בכל דבר, וזה כולל בתפקיד הרע, עובדיה סטיין (שם של נבל בסרט מארוול או תלמיד בישיבת פורת יוסף). המוזיקה כיפית, העלילה זורמת, הסרט קצר יחסית. אשכרה כיף.
שווה צפייה מחדש? כן
גיבורים שמופיעים בסרט: איירון–מן
קרב בסוף הסרט: איירון–מן קטן מול איירון–מן גדול
מדד גיקיות: 1/5
4. איירון־מן 2 (2010)
תקציר: טוני סטארק נתון ללחץ ממקורות שונים, כולל הממשלה, לחלוק את הטכנולוגיה שלו עם העולם. הוא חייב למצוא דרך להדוף אותם תוך התמודדות עם אויביו האחרים
זכרתי שהסרט הזה לא משהו, וצדקתי. מה שמבאס זה האופן שבו הוא לא משהו. היה כאן פוטנציאל ברור. מיקי רורק בתור מדען רוסי מרושע שגונב את הטכנולוגיה של סטארק ובונה שוטים שעשויים מחשמל? כן! סם רוקוול בתור ברון כלי נשק מתחרה ש… גונב את הטכנולוגיה של סטארק ובונה חליפות מתחרות? למה לא! כולם מתים על סם רוקוול! היכרות עם האלמנה השחורה? יאללה! רודי, חברו הטוב של טוני סטארק, הופך ל"וור משין" עם חליפה משלו? זורם! הממשלה פתאום קשורה איכשהו ודורשת תשובות? הגיוני!
אבל למה, למה, למה, לנסות לעשות הכול בסרט אחד? מבולגן, מפוזר, ארוך מדי ופשוט לא מאוד מעניין. בוז. וגם: פעם שנייה ברצף שלנבל בסרט יש בעצם את הכוחות של הגיבור. זכור לי שזה טרנד…
שווה צפייה מחדש? לא
גיבורים שמופיעים בסרט: קפטן אמריקה, ניק פיורי
קרב בסוף הסרט: שלושה גיבורים בחליפות הייטק, כלואים באצטדיון
מדד גיקיות: 2/5
5. ת'ור (2011)
תקציר: ת'ור מוגלה על ידי אביו, אודין, מלך אסגארד, לכדור הארץ כדי לחיות בין בני תמותה. כשהוא נוחת על כדור הארץ, נשקו המהימן מיולניר נמצא ומוחרם על ידי S.H.I.E.L.D
חדי עין יבחינו שפתאום מפציעות כל מיני מילים חדשות בתקציר. מעבר לערמות הגדושות של עבודה זרה (טפי, אלילים נורדיים), יש לנו אזכור ראשון של S.H.I.E.L.D., הסוכנות הסודית שעובדת עם (ולפעמים נגד) גיבורי־על תחת פיקודו של ניק פיורי (סם ג'קסון, ברוך השם שאתה חלק מהיקום הזה).
הסרט די סביר, רק כתום מדי ומשום מה שליש ממנו מצולם באלכסון. אולי נשברה להם חצובה. וגם, נטלי פורטמן משחקת כאן. קצת בזבוז. אה, והוקאיי כאן! יש לו חץ וקשת והוא לא עושה הרבה. זה טרנד.
אחרי חמישה סרטים, נראה שהתוכניות של מארוול החלו לשאת פרי: כולם התלהבו מאיירון־מן, התאהבו בקפטן אמריקה והשתעשעו מת'ור (אוקיי, רבים התאהבו בשלושתם). העולם הלך וגדל, וגם אותה אבן קסומה מהסרט הראשון, הטסרקט, הפציעה שוב בתפקיד גדול שרק ילך ויתפתח. אה, וגם לוקי, אל התכסיסים, מופיע פה לראשונה כנבל ויהפוך בהמשך לדמות מרכזית. גם בו התאהבו.
שווה צפייה מחדש? כן
גיבורים שמופיעים בסרט: ת'ור, הוקאיי
קרב בסוף הסרט: פטיש, סכין, נגמר בחמש דקות
מדד גיקיות: 2.5/5
6. הנוקמים (2012)
תקציר: ניק פיורי נאלץ להוציא לפועל את יוזמת הנוקמים כאשר לוקי מאיים על כדור הארץ. צוות גיבורי־העל שלו משתף פעולה כדי לבצע את המשימה
ופתאום זה מגיע. איירון־מן, קפטן אמריקה ות'ור – כולם על מסך אחד! וגם הענק הירוק. ואלמנה שחורה. והוקאיי. וניק פיורי. ועוד כמה דמויות שכבר הפכו לקבועות מסרט לסרט. לא אשקר, חיכיתי לרגע הזה מאז שהתחלתי את הפרויקט המיותר הזה. אומנם עכשיו זה נראה לנו מובן מאליו ואפילו חמוד וקטן אבל בזמנו היה ממש שיגעון לחשוב שיוצא סרט עם חמישה (!) גיבורי־על שמגולמים על ידי שחקנים כל כך פופולריים.
הסרט לא באמת הגיוני, העלילה היא בליל של סצנות אקשן שהחיבורים ביניהן לא מי־יודע־מה קוהרנטיים, עם שלל בדיחות חצי־מצחיקות שבכל זאת משרות סוג של קסם. הסרט רץ, הגיבורים נלחמים אחד בשני משום מה, כולם עושים את הטעות הענקית של לכלוא את הנבל בתוך כלוב זכוכית כזה שמאפשר לו לשאת מונולוגים דרמטיים בחופשיות, והכל מסתכם בקרב ה־ר־ב־ה יותר מדי מוגזם במנהטן נגד צבא של חייזרים שהם בדיוק מספיק מאיימים כדי לגרום לנו לחשוב שהעולם נגמר אבל גם מאוד גרועים בעבודה שלהם כשהם נתקלים בבחור עם חץ וקשת או סוכנת עם אקדח. שני־שליש מהנה, שליש אחרון ארוך ומרוח וקצת משעמם. אה, ות'אנוס – הנבל האולטימטיבי של העולם הזה – מפציע לרגעים, אבל יעברו שש שנים עד שהוא יעשה משהו.
שווה צפייה מחדש? כן
גיבורים שמופיעים בסרט: איירון–מן, קפטן אמריקה, ת'ור, הענק הירוק, אלמנה שחורה, הוקאיי
קרב בסוף הסרט: יותר מדי חייזרים, יותר מדי אפקטים, הקרבה הרואית חסרת משמעות
מדד גיקיות: 3/5
7. ת'ור: העולם האפל (2013)
תקציר: ת'ור יוצא למסע להביס את מאלקית', מנהיג האלפים האפלים, כשזה חוזר לאסגארד כדי להשיג נשק מסוכן ולהגשים את כוונתו להרוס את תשע הממלכות
אוקיי, אפשר לדבר על זה רגע? ת'ור, אודין והחבר'ה מוצגים כטובים בכל סרטים האלה: מלך רחום, חנון ונבון שמגדל את בנו הנסיך האכפתי והכריזמטי למלוך תחתיו, בממלכה אידילית מלאה בדמויות חמודות שיחד מנסות להציל את העולם נגד יצורים רעים ומכוערים. אבל עיון מקרוב במיתולוגיה הנורדית מעיד שאודין מלך האלים הוא דמות אכזרית, מפחידה ומאיימת הרבה יותר מאשר דמות מפורסמת אחרת שגילם אנתוני הופקינס – חניבעל לקטר. ותו'ר הוא בריון מגודל שרוצח אנשים כי משעמם לו. פרופגנדה אלילית במיטבה.
בחדשות אחרות: העלילה משמימה, השחקנים עייפים, אמא של ת'ור מתה, יש מין כוח אדום מוזר שהוא בעצם אבן קסמים וברור שיחזור לעלילה בהמשך. אה, ונראה לי שבנוקמים הרביעי חוזרים לסצנות בסרט הזה. נחיה ונראה. אולי.
שווה צפייה מחדש? לא
גיבורים שמופיעים בסרט: ת'ור
קרב בסוף הסרט: אלפים, כוחות מוזרים, רוחות חזקות
מדד גיקיות: 3.5/5
8. איירון מן 3 (2013)
תקציר: טוני סטארק נתקל באויב אימתני בשם המנדרין. לאחר שלא הצליח להביס את יריבו, טוני יוצא למסע של גילוי עצמי כשהוא נלחם נגד המנדרין העוצמתי
זכרתי שזה היה נחמד, אפילו טוב. בכל זאת, שיין בלאק, הבמאי של הסרט, עשה הרבה דברים טובים. אבל לא, הסרט הזה הוא חרטא. פשוט חרטא.
הם הבטיחו לנו נבל מרושע, טרוריסט עם מבטא מוזר ומראה מוזר עוד יותר בגילומו של בן קינגסלי! ואז הופכים אותו לבדיחה באמצע הסרט כשמתברר שהוא חוליגן כדורגל בריטי שרק נשכר לשחק נבל, שמנוהל על ידי מישהו אחר. מילא. אבל הסרט גם מבטיח לנו מבט מעמיק על הפסיכולוגיה של טוני סטארק, שחווה התקפי חרדה אחרי "הנוקמים" (כי הוא כמעט מת או משהו), אבל אז הוא פתאום בסדר והכול צ'יל והוא רק צריך להילחם ברעים. והנבל האמיתי? חיקוי פחות מוצלח של הנבל ממשפחת סופר־על, שלפחות מגולם על ידי גאי פירס המצוין.
הקרב בסוף הסרט הזה כל כך מוגזם, כל כך ארוך, כל כך מיותר, מבוסס על כזה קונספט מטומטם, שהייתי צריך לעצור שלוש פעמים. ובפעם הראשונה התחלתי לחשוד שהפרויקט הזה באמת לא היה רעיון טוב.
שווה צפייה מחדש? לא!
גיבורים שמופיעים בסרט: איירון–מן
קרב בסוף הסרט: אייר–פורס 1, איירון–מן במלא חליפות, נבלים זוהרים בחושך
מדד גיקיות: 3/5
9. קפטן אמריקה: חייל החורף (2014)
תקציר: בעוד סטיב רוג'רס מסתגל למורכבויות של עולם מודרני, הוא מצטרף לנטשה רומנוף וסאם ווילסון במשימתו לחשוף את הסוד מאחורי מתנקש קטלני ומסתורי
החצי הראשון הוא מותחן מרגלים לא רע בכלל. החצי השני נכנס באופן משעמם ביותר לשבלונה של סרט מארוול, ומסתיים באקשן די מעפן. בכל זאת נחמד. אגב, ה"מתנקש המסתורי" הוא באקי בארנס, ידידו משכבר הימים של קפטן אמריקה שלכאורה מת בסרט הראשון. כי בעולם של מארוול, כולם מתים רק לכאורה.
מה?! רוברט רדפורד משחק בסרט הזה!
שווה צפייה מחדש? כן
גיבורים שמופיעים בסרט: קפטן אמריקה, אלמנה שחורה, פלקון, חייל החורף
קרב בסוף הסרט: נושאות מטוסים מרחפות, יותר פיצוצים מאום אל–פאחם ביום סיום הבגרויות
מדד גיקיות: 2/5
10. שומרי הגלקסיה (2014)
תקציר: פיטר בורח מהכוכב מורג עם כדור יקר ערך ש"רונן המאשים" רוצה לעצמו. בסופו של דבר הוא מקים צוות עם גיבורים בניגוד לרצונם כדי לעצור את רונן
אם איירון מן היה גיבור־על דרג ג' לפני הסרטים האלה, הוא נראה כמו ספיידרמן ליד שומרי הגלקסיה. רק גיקי הקומיקס הגדולים ביותר ידעו על מי מדובר. אבל ג'יימס גאן הוא במאי מוכשר שהבטיח סרט מארוול מסוג אחר, עם הרבה יותר הומור וצחוקים ואבסורד, והקאסט הבטיח חוויה טובה.
ת'אנוס מופיע כאן עם תפקיד קצת יותר גדול, וגם מופיעה עוד אבן קסומה מלאה באנרגיות (שלישית, לסופרים בבית). הסרט היה זכור לי כשונה, אבל בצפייה מחודשת הוא אותו שטאנץ של כל הסרטים האחרים ברשימה הזו. כן, יש יותר צחוקים, כן השחקנים כריזמטיים וכיפיים, אבל השבלונה אותה שבלונה, והקרב בסוף הסרט ארוך ומטריח ולא מעניין. הצפייה מחדש קצת הרסה את החוויה הראשונית. לפחות הפסקול מצוין.
שווה צפייה מחדש? לא
גיבורים שמופיעים בסרט: שומרי הגלקסיה (לא, אנחנו לא מפרטים)
קרב בסוף הסרט: חללית ענקית נגד מלא חלליות קטנות, כוח האלים נגד כוחו של ריקוד
מדד גיקיות: 3/5
11. שומרי הגלקסיה: חלק 2 (2017)
תקציר: אחרי משימה מוצלחת, קוויל וצוות השומרים הגלקטיים שלו פוגשים את אגו, אדם שטוען שהוא אביו של קוויל. עם זאת, במהרה הם לומדים כמה אמיתות מטרידות על אגו
ולראשונה, יש לנו חוויה הפוכה: זכרתי את הסרט הזה כאכזבה, נכנסתי בציפייה לשעתיים של בינוניות שמסתיימות בשעמום אחד גדול, וטעיתי. בענק. שומרי הגלקסיה: חלק 2 לוקח את כל החוזקות של הסרט הקודם ובונה עליהן. יש כאן רגעים מצחיקים באמת, מותחים באמת, אפילו סצנה מרגשת או שתיים. ג'יימס גאן מביים עם יד משוחררת אפילו יותר, ויוצר חוויה שמצליחה (חלקית) לשבור את השבלונה של מארוול. קורט ראסל מעולה בתור אבא של סטארלורד, וסילבסטר סטאלון מפציע כאן לכמה רגעים מהנים.
מצד שני, קצת מבאס ששני הסרטים מופיעים בזה אחר זה. יחלפו הרבה סרטים עד שנפגוש את החבר'ה האלה שוב. ועד שהוא יעשה משהו.
שווה צפייה מחדש? כן
גיבורים שמופיעים בסרט: שומרי הגלקסיה
קרב בסוף הסרט: כוכב לכת נגד כמה חבר'ה. ארוך, כן, אבל עשוי היטב
מדד גיקיות: 3.5/5
12. הנוקמים: עידן אולטרון (2015)
תקציר: טוני סטארק בונה מערכת בינה מלאכותית בשם "אולטרון" בעזרת ברוס באנר (הענק הירוק). כאשר אולטרון המונפש מתכנן לחסל את המין האנושי, הנוקמים יוצאים לעצור אותו
בחצי הדרך שלנו מחלחלת ההבנה: הסרטים האלה הולכים ומזכירים פרקים בסדרה, במקום מוצרים שעומדים בפני עצמם. ההוכחה הברורה ביותר היא סצנה ארוכה הרבה יותר מדי מוקדם בסרט, שבה חברי הנוקמים עושים מסיבת קוקטיילים בבניין שלהם במנהטן – ושום דבר לא קורה. סרט רגיל בחיים לא היה יכול להרשות לעצמו משהו כזה, וזה נראה מוזר ומנותק בצפייה מחדש.
שאר הסרט די מפוזר, מאכזב, מבלבל, די משעמם. נקודת האור היחידה היא אולטרון, שמגולם באופן מופתי על ידי ג'יימס ספיידר, הזה מבלאקליסט.
אגב, בהחלטה משונה למדי, הכירו לנו כאן את קוויק־סילבר, אחד הגיבורים היותר מגניבים של מארוול – ואז הרגו אותו. ובניגוד לכמעט כל דמות אחרת בסרטים האלה, הוא באמת־באמת מת. בינתיים.
שווה צפייה מחדש? לא
גיבורים שמופיעים בסרט: איירון–מן, ת'ור, קפטן אמריקה, הענק הירוק, אלמנה שחורה, הוקאיי, פלקון, מכשפת השני, קוויקסילבר, ויז'ן
קרב בסוף הסרט: הנוקמים עושים פוטין במדינה מזרח–אירופית בדיונית
מדד גיקיות: 3/5
13. אנטמן (2015)
תקציר: סקוט, גנב מומחה, מקבל את הכוח לכווץ את עצמו בעזרת חליפה עתידנית. כעת עליו להיכנס לתפקיד גיבור העל שלו ולהגן על סודו מפני גורמים לא נעימים
הסרט הזה התפרסם בעיקר כי הבמאי המקורי שנבחר לביים אותו, אדגר רייט, עזב לקראת סוף ההפקה – ככל הנראה בשל סירובו לדבוק בשבלונה הקבועה של סרטי מארוול. התוצאה הייתה אמורה להיות אכזבה מפוארת, אבל ההפך הוא הנכון: זה אחד הסרטים הכי כיפיים שהם עשו. המגע הקומי ההזוי של רייט (שביים בין השאר את "בייבי דרייבר" ואת "טרילוגיית קורונטו") מורגש לאורך כל הסרט, ופול ראד, שמגלם את אנטמן, הוא אוצר בינלאומי שמפיח בסרט חיים.
כן, זה עדיין מזכיר שבעה סרטים אחרים. כן, הקרב בסוף ארוך ומרוח מדי. כן, הנבל שוב רוכש את אותם כוחות כמו של הגיבור (אבל בגרסה מרושעת, מואהאהאהא), אבל זה קצת שונה וקצת מיוחד, מעט אוויר צח.
שווה צפייה מחדש? כן
גיבורים שמופיעים בסרט: אנטמן, פלקון
קרב בסוף הסרט: נמלה נגד צרעה
מדד גיקיות: 2/5
14. קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים (2016)
תקציר: חיכוך נוצר בין הנוקמים כאשר קבוצה אחת תומכת בהחלטת הממשלה ליישם חוק לשליטה בסמכויותיהם ואילו השנייה מתנגדת לכך
אז מארוול בחרו לקחת את אחד הסיפורים הרציניים ביותר מהקומיקס ולמרוח אותו על המסך הגדול: ממשלות העולם דורשות שגיבורי־העל יוכפפו לפיקוח אזרחי בינלאומי בעקבות כל הבלגן שהם עושים בעולם בשש השנים האחרונות, אבל בעוד איירון־מן זורם על הרעיון, קפטן אמריקה פחות מתחבר ואז הנוקמים מתפצלים לשניים.
בקומיקס זו טרגדיה אמיתית שהופכת את הבטן ומסתיימת בהתנקשות בקפטן אמריקה על מדרגות בית משפט. בסרט, זה עוד פסטיבל ריקני של אקשן וצבעים. גם ברגע שאמור להיות הכי דרמטי – כשהנוקמים נלחמים איש באחיו – זה מלא בצחוקים ודאחקות וקריצות לקהל וזה, ובכן, מעפן.
אולי הסרטים האלה פשוט לא מסוגלים (או לא רוצים) להתמודד עם נושאים רציניים.
שווה צפייה מחדש? לא
גיבורים שמופיעים בסרט: קפטן אמריקה, איירון–מן, אלמנה שחורה, הוקאיי, פלקון, ספיידרמן, אנטמן, מכשפת השני, ויז'ן, הפנתר השחור, חייל החורף
קרב בסוף הסרט: בליל של פיצוצים ואפקטים שתופסים את רוב הסרט
מדד גיקיות: 4/5
15. אלמנה שחורה (2021)
תקציר: נטשה רומנוף, האלמנה השחורה, נרדפת על ידי כוח שלא יבחל בשום אמצעי כדי להשמיד אותה, היא חייבת להתמודד עם ההיסטוריה שלה כמרגלת, ועם מערכות היחסים ההרוסות שהותירה בעקבותיה הרבה לפני שהפכה לנוקמת
בכתוביות הפתיחה של האלמנה השחורה יש קאבר שקט ומלנכולי ל־Smells Like Teen Spirit של נירוונה. קורט קוביין מתהפך בקברו.
אה, זו הפעם הראשונה שצפיתי בסרט הזה (פספסתי אותו במגפה, כמו רוב העולם). הוא כמה רמות מעל קפטן מארוול, אבל זה אומר שהוא עדיין מאוד מאוד מאוד בינוני. הלאה.
שווה צפייה מחדש? לא
גיבורים שמופיעים בסרט: האלמנה השחורה
קרב בסוף הסרט: נינג'ות שטופות–מוח עושות קראטה אחת על השנייה באמצע פלטפורמה מרחפת ומתפוצצת
מדד גיקיות: 2.5/5
16. ספיידרמן: השיבה הביתה (2017)
תקציר: פיטר פארקר מאזן בין חייו כתלמיד תיכון רגיל בקווינס לבין האלטר־אגו שלו, גיבור־העל ספיידרמן, ומוצא את עצמו רודף את האיום החדש שמסתובב בשמי ניו־יורק
הצפייה לוותה בהתלבטות משמעותית: ספיידרמן בגרסתו הנוכחית הוא בהחלט חלק מהקאנון של דיסני, אבל הוא עדיין במשמורת משותפת עם סוני, והסרטים לא הופיעו אז בדיסני+ אלא בנטפליקס. לאחר מחשבה ממושכת, מדיטציה ושאלת רב, הוחלט לכלול את פיטר פארקר עם שאר החבר'ה.
ואולי זה כי זה כבר מתחיל באמת להיות מעייף, אבל במקום לשמוח על העובדה שאיירון־מן מופיע מפעם לפעם במהלך הסרט (כמו בצפייה הראשונה), הפעם זה צורם מאוד. ראבאק, זה לא איזה גיבור־על דרג י"ז שזקוק לתמיכה מבחוץ. זה ספיידרמן! והסרט אפילו די סבבה! אז למה לשפוך עשרות מיליונים על טוני סטארק? לא ברור.
מעבר לזה, מייקל קיטון הוא אוצר קולנועי ומשחק את הנבל, ואלצ'ר, בדיוק באיזון הנכון בין איום, קור ושיגעון.
שווה צפייה מחדש? כן
גיבורים שמופיעים בסרט: ספיידרמן, איירון–מן
קרב בסוף הסרט: קורים! פיצוצים! דרמה!
מדד גיקיות: 2/5
17. הפנתר השחור (2018)
תקציר: טצ'אלה, יורש הממלכה הנסתרת אך העתידנית ואקנדה, מוכרח לקחת אחריות ולהוביל את עמו לעתיד חדש, ולהתעמת עם יריב מהעבר של ארצו
הסרט הזה עורר גל של קרינג' שלא נראה כמותו מחוץ לפרק של "תרגיע": עשרות ומאות אלפים שלא הפסיקו לברבר על ואקנדה ולעשות את ההצדעה מהסרט ולחפור על לאומיות שחורה חדשה וכל הג'אז השמאלני הזה.
בפועל, זה אחד הסרטים השמרניים ביותר של מארוול: המסר הוא שכוח מקנה אחריות, שמוכרחים להתייחס אל כולם בכבוד ושגם כאשר נעשות לאדם עוולות נוראות, התשובה היא לא לקבול על הרשעה אלא להוסיף צדק.
כן, זה היה ציטוט של הרב קוק. ברוכים הבאים למקור ראשון.
שווה צפייה מחדש? כן
גיבורים שמופיעים בסרט: הפנתר השחור
קרב בסוף הסרט: פנתר שחור טוב נגד פנתר שחור רע. איפשהו, צ'רלי ביטון מחייך
מדד גיקיות: 3.5/5
18. דוקטור סטריינג' (2017)
תקציר: תוך כדי מסע של ריפוי פיזי ורוחני, נוירוכירורג מבריק נמשך לעולם האמנויות המיסטיות
אולי זה הזמן שעבר מאז הצפייה האחרונה, אולי זו האהבה המוזרה לבאטרסטיק קאמברסנוט. אהמ, סליחה, בנדיקוט קנדיקראש. לא, נו, קראמבלפאי קדישאק. קיצור, אולי זו האהבה המוזרה לשחקן הבריטי הזה משרלוק, אבל לפחות חצי מהסרט הזה ממש מהנה. החצי השני נדוש ולעוס אבל איכשהו מצליח להיות טיפ־טיפה יותר מקורי.
אגב, אפשר לדבר על זה שהפתיח של מארוול הולך ונעשה מוגזם מסרט לסרט? מחמש שניות זה הפך לעשר דקות (או דקה, אבל מי סופר בשלב הזה?) של מוזיקה דרמטית וגיבורי־על שמרצדים מתוך אותיות הקודש האדומות. תרגיעו שם.
וגם: הוויזואליה בסרט – בניינים שמתקפלים לחצי וכו' הייתה יכולה להיות הרבה יותר מרשימה לולא "התחלה" של כריסטופר נולאן לא הייתה עושה את אותו הדבר בדיוק שבע שנים קודם כן.
נ"ב. מתחיל להימאס לי.
שווה צפייה מחדש? כן
גיבורים שמופיעים בסרט: דוקטור סטריינג'
קרב בסוף הסרט: "לקום אתמול בבוקר", עם הרבה יותר אפקטים והרבה פחות נשמה
מדד גיקיות: 3.5/5
19.ת'ור: ראגאנרוק (2017)
תקציר: לאחר שנכלא על הכוכב סאקאאר, ת'ור נאבק במרוץ נגד הזמן כדי לחזור לאסגארד ולעצור את ראגנארוק, סוף העולם, בידי הנבלית העוצמתית והאכזרית הלה
הסרט שכל הכתבה הזו היא במידה רבה באשמתו: הסיבה העיקרית לכניסה לערוץ של מארוול הייתה הרצון לצפות שוב ברגנרוק, בעיקר כי הוא היה זכור לי כקומדיה כיפית ומקורית שהצליחה לשבור את התבנית הרגילה.
ואכן, כקומדיה הסרט הזה עובד. טאיקה ואיטיטי, הבמאי החצי מאורי־ילידי חצי יהודי־רוסי, ידוע בקומדיות אקסצטנריות ומשוגעות ועושה את זה כאן לתפארת. וכריס המסוורת' מתגלה כמוכשר במיוחד בקומדיית אימפרוב, לצד וטרנים כמו ג'ף גולדבלום (!). וקייט בלאנשט, שמשחקת את הלה המרושעת, היא ענקית קולנועית בין גמדים.
אבל, בסוף, דווקא הקומדיה הקלילה חשפה כאן שוב את הבעיה הישנה של מארוול: הסיפור שמסופר כאן הוא טרגי, כמה דמויות מוכרות מתות וכוכב שלם נמחק – וכל זה, בלי כמעט אף רגע של רצינות או עומק. הצחוקים מכסים על זוועות שוואלה, היה יכול להיות מעניין להתעמת איתן במקום להתעלם מהן.
הסרט נגמר ואני חושב שנייה על כמה שעות כבר ביליתי במחיצתם של גיבורים בטייץ, ופתאום אני קצת שונא את העולם.
שווה צפייה מחדש? כן
גיבורים שמופיעים בסרט: ת'ור, הענק הירוק
קרב בסוף הסרט: אלילים, חרבות ושלדים
מדד גיקיות: 3/5
20. אנטמן והצרעה (2018)
תקציר: בזמן שסקוט לאנג מנסה לאזן בין היותו גיבור־על להיותו אב, הופ ואן־דיין וד"ר האנק פים מגייסים אותו למשימה חדשה ודחופה, שבה אנטמן נלחם לצד הצרעה כדי לחשוף סודות מעברם
תיאוריה שנכתבת בזמן שהכתוביות רצות (בכל זאת, תמיד יש סצנות שאחרי. כן, צפיתי בכל אחת מהן): אולי חלק מהסיבה שהסרטים בלי הנוקמים "הראשיים" מהנים יותר היא סתם כי פחות נמאס מהם – למרות שאני מת עליהם, אני כבר לא יכול לראות את רוברט דאוני ג'וניור וסקרלט ג'והנסון בתפקידים הרגילים, אבל פול ראד ובנדיקט קמברבאץ'? (כן, אני זוכר איך קוראים לו) – בכיף.
הסצנה הראשונה אחרי הכתוביות מגיעה, חצי מהדמויות מתאדות לחלקיקים ופתאום אני קולט: הגענו. להתחלה של הסוף.
שווה צפייה מחדש? כן
גיבורים שמופיעים בסרט: אנטמן, הצרעה
קרב בסוף הסרט: הרבה אקשן שהיה נגמר עם מעט K300
מדד גיקיות: 4/5
21. הנוקמים: מלחמת האינסוף (2018)
תקציר: הנוקמים ובני בריתם מוכנים להקריב הכול בניסיון להביס את הנבל ת'אנוס לפני שמתקפת ההרס והחורבן שלו תשים קץ ליקום כולו
עובדה מעניינת: קוראים לסרט הזה "מלחמת האינסוף" כי הוא אף. פעם. לא. נגמר.
וברצינות – אולי זו העייפות, אולי זה הייאוש הקיומי שנובע מלמעלה מ־42 שעות צפייה בסרטי גיבורי־על (למה אני עושה את זה לעזאזל), או שאולי זו פשוט המציאות: בשורה התחתונה, זה כנראה הסרט הכי טוב של מארוול. ואם נרד רגע לסיבות באמת, זה כי בניגוד לכל כך הרבה אחרים, הוא מציג סיפור יחסית רציני, יחסית ברצינות.
בעשר הדקות הראשונות הורגים בברוטליות שתי דמויות מוכרות ובעצם מציגים ג'נוסייד של עם שלם, ועושים את זה בלי טיפת הומור. שאר הסרט ממשיך די באותו קו: אנשים נפצעים, אנשים מתים, אנשים מתפוררים בסוף לאבק כשת'אנוס מצליח לבצע את זממו, וכל זה מוצג בכבדות הראויה.
אם יש משהו שמוריד (ומוריד מאוד) ממלחמת האינסוף, הרי זה שאנחנו כבר יודעים שכמעט כל מוות ורגע דרמטי יאוחזרו בסרט הבא ובסדרות והסרטים שבאים אחריו (ת'אנוס יובס, אנשים יושבו לחיים והפלא ופלא – מתברר שיש עוד מיליון לוקי במיליון יקומים מקבילים!) אבל מהסרט הזה אני יוצא מאושר, כי נשאר לנו רק עוד אחד.
שווה צפייה מחדש? כן
גיבורים שמופיעים בסרט: איירון–מן, תו'ר, קפטן אמריקה, הענק הירוק, אלמנה שחורה, מכשפת השני, ויז'ן, חייל החורף, דוקטור סטריינג', שומרי הגלקסיה, ספיידרמן, הפנתר השחור, פלקון
קרב בסוף הסרט: מפלצות, חלליות, גרזנים, מוות
מדד גיקיות: 3.5/5
22. הנוקמים: סוף המשחק (2019)
תקציר: לאחר האירועים ההרסניים של "הנוקמים: מלחמת האינסוף", היקום בהריסות. בעזרת בעלי בריתם ששרדו, הנוקמים מתקבצים פעם נוספת כדי להפוך את מעשיו של ת'אנוס ולהחזיר את האיזון ליקום
הגענו, מי היה מאמין. 21 סרטים גדושים באקשן צבעוני הובילו אותנו לשיא בן שלוש שעות וארבע דקות.
וחשוב לדבר על 21 הסרטים הקודמים כי תכלס, מי שנכנס ל"סוף המשחק" בלי שהוא ראה לפחות 13־14 סרטים קודמים כנראה לא יבין חצי מהעלילה. בסוף, הסרט הזה הוא כולו שירות ענק לאוהדים המושבעים של מארוול. כמעט כל סצנה מרפררת לסרט קודם, בדיחות מוטחות על דברים שקרו בסצנות מלפני עשור ויותר, וכן, הגיבורים אשכרה חוזרים בזמן לתוך סרטים ישנים של מארוול.
שלוש השעות האלה הן מיקרוקוסמוס של כל הסדרה הזו: הן מלאות באקשן, קצת הומור ומעט (מדי) דרמה אמיתית. העלילה מחוררת, יותר מדי דמויות הן חד־ממדיות ואיכשהו אף פעם אין תחושה אמיתית של סכנה. בצפייה מחודשת אפשר אפילו לראות בבירור איך סצנה אחרי סצנה מצולמות באופן שייתן לקהל זמן להגיב – במחיאות כפיים, תרועה או צחוק – לפני שהסרט ממשיך.
במובן מסוים, מארוול הנדסו את המזון המהיר המושלם: אתה נכנס לסרט ויודע בדיוק מה אתה הולך לקבל. זה לא יהיה הכי מקורי, זה לא יהיה הכי מושקע, זה לא יהיה הכי טעים. סנובים יתעבו את זה. אבל זה נחמד, וזה זול, ומדי פעם יש איזה ספיישל שמצליח להתעלות על ההמבורגר הרגיל והצ'יפסים הזהובים.
אבל, אחרי 22 מנות דה־לוקס, בעיקר בא לי להקיא.
שווה צפייה מחדש? כן
גיבורים שמופיעים בסרט: איירון–מן, תו'ר, קפטן אמריקה, הענק הירוק, אלמנה שחורה, מכשפת השני, ויז'ן, חייל החורף, דוקטור סטריינג', שומרי הגלקסיה, ספיידרמן, הפנתר השחור, פלקון, אנטמן, הצרעה, הוקאיי, קפטן מארוול
קרב בסוף הסרט: חחחחח
מדד גיקיות: 5/5
הדרן עלך, סאגת "הנוקמים". הצטרפו אלינו בפעם הבאה, כשהכתב המשועמם הזה יעשה בינג' על סדרה אחרת של סרטים. אולי ג'יימס בונד? אולי מלחמת הכוכבים? או שאולי נעלה קצת רמה ונלך על האחים כהן? הצביעו והשפיעו!
