מי אני: גדלתי בראשון־לציון. אמי עבדה כמזכירה רפואית ואבי כיצרן בגדי נשים. כבר בגיל שש נסעתי איתו לחנות בדרום תל־אביב. הוא היה גזרן במקצועו והייתי עומד לידו במשך שעות בזמן שלבש סינר ועבד עם מכונת הגזירה. את שאריות הבדים הייתי לוקח איתי הביתה ומעצב שמלות לבובות הברבי שלי. בגיל 14 הוריי רשמו אותי לאקדמיה לעיצוב אופנה, זה היה בגדר חוג של אחר־צהריים, אבל שם בעצם למדתי איור אופנה, ומשם המשכתי למורים פרטיים בתפירה ותדמיתנות.
ההתחלה: בגיל 18 התקבלתי לסטאז' אצל המעצב ויוי בלאיש ואחרי שנה התחלתי לימודי עיצוב אופנה בשנקר. כשסיימתי שם, בגיל 24, עבדתי בסטודיו לשמלות כלה של ליאור צ'רכי, אצל רזיאלה גרשון ואצל דורון אשכנזי. לאורך כל הזמן פיתחתי במקביל את הקו העיצובי שלי. ייצרתי קולקציות קטנות והתחלתי לשווק לבוטיקים נבחרים בארץ, קצת במכירות ביתיות, פתחתי חנות פופ־אפ בשוק הפשפשים, והיו קצת סיורי אופנה שהגיעו לבקר בסטודיו שלי בפלורנטין.
הבגדים שלי: הקולקציות שלי עשויות מטקסטיל מוכן שאותו אני ממחדש. אני צומח וגדל בתוך קו עיצובי שיצרתי לעצמי, של השפעות אתניות עשירות בדוגמאות וטקסטורות.
מאחר שאני משתמש בטקסטיל בשימוש חוזר (כמו מפות, וילונות, שטיחי קיר, מטפחות ושאריות בדים) אני נעזר בצוות של בעלי מלאכה, כי הטקסטיל דורש טיפול: צביעה, רקמה וחיבורים בטכניקות שונות, ואנשי הצוות יודעים לעזור לי לממש את הדמיון שלי.
הגזרות שלי בדרך כלל בסיסיות. זאת יכולה להיות שמלה ישרה או קימונו קצר, והטקסטיל מקבל מקום ביטוי מרכזי, תוך הקפדה על תפירה איכותית ורמת גימור גבוהה.
קולקציית שמלות הכלה והערב: התחלתי עם קז'ואל, אבל הרגשתי צורך להאט את הקצב. מאז ומעולם אהבתי להשקיע ולרדת לרמת הפרט והדיוק של כל בגד, וזה מתאפשר יותר בתחום של שמלות הערב.
כבר כילד קטן אני זוכר את עצמי חוזר מכל אירוע משפחתי ומשנן מה כל אחת לבשה, עד רמת האקססוריז. זה עולם שתמיד משך אותי. גם הקרבה אל הלקוחה והליווי עד האירוע הגדול.
קהל לקוחות: מי שמגיעים אליי הם בדרך כלל אנשים שמזדהים עם הערכים שאני עובד לפיהם. לדוגמה, מודל הקיימות, שחשוב לי, וכאלה שעוקבים אחרי הדרך שאני עושה, כי אני נוהג לשתף אותה בשקיפות בעמודי הרשתות החברתיות שלי.
שוק האופנה בארץ: אחד האתגרים המרכזיים של מעצבי אופנה בכל העולם הוא הקצב, שהפך להיות מהיר מאוד, וזה מוביל גם ליחס של האנשים כלפי הבגדים. היום בנאדם קונה חולצה ואחרי עונה זורק אותה, וזה גם מה שהוא מחפש לכתחילה.
הבנתי שאני לא משתתף במרוץ הזה, ואני משאיר את העניין לרשתות המהירות. המטרה שלי היא ליצור אופנה איטית ומתחשבת בסביבה, ואני לא מתבייש לקרוא לה הוט קוטור.
