ריקוד האש
הבחירה של יוצרי "ריקוד האש" לכתוב לסדרה פסקול מקורי התגלתה כאחד המרכיבים המשמעותיים בהצלחתה. אי אפשר שלא להתחיל בהתייחסות לדואט של אביתר בנאי וברי סחרוף ללחן של דניאל זמיר על המילים של רבי נחמן מברסלב: "ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך". הוא אומנם מופיע רק לקראת סוף העלילה אבל הלחן החדש והנוגע לאמרה הקצרה, שהפכה בשנים האחרונות להמנון עבור כל מי שמרגיש עצמו עובד השם, זוכה כאן לביצוע של שניים מגדולי האמנים בישראל.
הביצוע הזה מדבר בדיוק בשפה שבה פונה אלינו רמה בורשטין־שי בריקוד האש, המספרת את סיפורה של פייגי (מיה עברין), צעירה בעלת נטיות אובדניות וחיים לא פשוטים, החיה בקהילה של ר' נתן (יהודה לוי), שהוא רב'ה של נשים, ועל המורכבות שנוצרת בעקבות כך בתוך קהילה החיה בפרישות. ועדיין, סיפור כה רב גווונים על קהילה חסידית סגורה הופך לישראלי ואנושי מאוד, עד שבעצם יכול היה להתרחש בכל מקום אחר.
לאורך כל הסדרה, זמיר עושה את אותה עבודה עם הפסקול (בהפקת הזמר והיוצר דוד לביא) ומביא לנו את הניגון החסידי בשפה מוזיקאלית כללית. הג'אז המאפיין את יצירותיו משתלב עם עולם הניגון החסידי, ואת הפסקול מתבלות נגיעות מעולם המוזיקה האתנית ומעולם היצירה הישראלית המתחדשת. כל אלה ביחד יוצרים שפה חדשה וייחודית.
ניגון חוזר, שנקרא התמה המרכזית, מלווה את העלילה כמעין כתוביות למה שקורה, הוא מתלבש בכמה צורות ומחזיר אותנו בכל פרק ללב־ליבה של ההתרחשות – לעין הסערה המתחוללת בנפש הדמויות. הפסקול המקורי הזה פועל על הרבדים הכי עמוקים של הנפש – גם של הדמויות אבל בעיקר של הצופים. השירים והניגונים בריקוד האש הם חלק בלתי נפרד מהסדרה, וזה מצביע על עבודת החיבור והדיוק בין בורשטין־שי לבין זמיר ולביא, שהבינו בצורה בהירה מאוד מה ביקשה היוצרת להביא לצופים.
שטיסל
ריקוד האש אינה הסדרה הראשונה המספרת לנו סיפור אנושי ומורכב של אנשים המגיעים מקהילה חרדית־חסידית. סדרת המופת "שטיסל", שכבשה את לב הישראלים ואת לב צופי נטפליקס בעולם, יצרה גם היא פסקול ייחודי שמגיש לנו את עקיבא (מיכאל אלוני), גיבור הסדרה, ואת אביו ר' שולם (דבל'ה גליקמן), בצורה הכי פנימית.
זה תפקידו של פסקול, הוא מבטא באמצעות המוזיקה שנכתבת בנאמנות לעלילה ולדמויות, את מה שלא נאמר במפורש, את ההתרחשות שבתוך ההתרחשות. הוא מביא אותנו להזדהות עמוקה יותר עם גיבורי הסיפור ועוזר לנו ללוות אותם בדרך לקתרזיס שהם עוד יחוו, לטוב ולרע.
אבי בללי שהלחין את הפסקול של הסדרה מספר לנו את נפשו של עקיבא, המתקשרת עם עולם האמנות, ואת החלקים של שולם שהוא בעצמו לא מוכן לשוחח עמם. בללי ארג מוזיקה קלאסית עם מוזיקה עכשווית שמביאה אלינו את הסיפור באמצעות פסנתר, כלי הקשה עדינים ומיתרים ובאווירה של שקט רועש מאוד, כמשתקף מנפשו של האמן העומד במרכז העלילה. בשטיסל המוזיקה מתנהגת כמו הדמויות ומעצימה את היכולת של הצופים להזדהות איתם. הפסקול של הסדרה זיכה את בללי בפרס אופיר.
המורדת
המיני־סדרה המצליחה ועטורת הפרסים של נטפליקס הכתה בנו את סיפור יציאתה של צעירה מהקהילה הסגורה והנוקשה של חסידות סאטמר. "המורדת" שונה במהותה משתי היצירות הישראליות שכאן, בשפתה הקולנועית הבינלאומית וכך גם בפסקול המלווה אותה.
כמו חייה של הגיבורה אסתר שפירו (שירה האס), הפסקול נע בצורה קיצונית בין עולמות קלאסיים לאלקטרוניים, בין מוזיקה אמריקנית לברלינאית, באופן שמבטא בדיוק את העלילה ואת המאבק שלה בין שני עולמות כל כך שונים האחד מהשני. במובן הזה, הפסקול משרת את האווירה שאליה מבקשת הסדרה להכניס אותנו, הצופים. הוא מלווה את הסיפור בנאמנות, אך לעומת ריקוד האש ושטיסל, הוא לא הותיר בנו רושם שנשאר גם אחרי סיום הצפייה.
נדמה שליצירה הישראלית המקורית יש הבנה טובה יותר של העולם החסידי מאשר יצירות שעוסקות בקהילות דומות ברחבי העולם.
