01 זיכרון ילדות תרבותי: קראתי המון בילדות. הספר הרציני ביותר שקראתי, ולא הבנתי כמעט כלום, היה "תמול שלשום" של ש"י עגנון. כנער קראתי את "החיים כמשל" של פנחס שדה, אבל הספר שלי בתור ילד היה "מסביב לעולם בשמונים יום" של ז'ול וורן, וב"גוליבר במדינת הגמדים" הרשים אותי מאוד הציור של גוליבר שוכב על הרצפה כשכל הגמדים סביבו.
02 יוצר שאתה אוהב במיוחד: ביאליק, ברנר ועגנון הם השלושה שאני אוהב ממש. כתבתי על שלושתם ספר, "גם אהבתם גם שנאתם".
03 דמות שמעניקה לך השראה: "המתמיד" של ביאליק, שכל הזמן יושב ולומד, מנותק מהעולם, קשור לספרים. הוא לאו דווקא דמות חיובית, אלא דמות שיש לי מערכת רגשות מאוד מורכבת כלפיה.
04 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה: עם אבא שלי או עם אמא שלי, או עם שניהם ביחד. לדבר איתם היה מעניין ואפילו חשוב.
05 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד: האמת – עם אף אחד. כשאתה מכיר אנשים לעומק אתה מבין שכל אחד סוחב את החבילה שלו. אני לא רוצה להתחלף עם אף אחד, אני לא מקנא באף אחד. אולי אני מקנא במשהו מסוים שבנאדם קיבל, משהו שיש לו, אבל במכלול אף אחד לא נראה לי מאושר מספיק כדי להתחלף איתו.
06 שיר שנוגע בך במיוחד: יש שיר, מעין פיוט קדום, עם מנגינה של ברסלב, ששר הזמר המנוח דדי בן־עמי, שנהיה חסיד ברסלב. השיר נקרא "שימו לב אל הנשמה".
07 מה מצחיק אותך: "זהו זה". אני נורא אוהב אותם, אני מחכה להם כל השבוע. יש לי הרגשה שהם אנשים כלבבי. אני רואה בעצמי מישהו שיכול להיות חלק מהחבורה הזו. הם מובנים לי, אני מרגיש כאילו אני שייך אליהם. ילדיי לא אוהבים אותם, לא נמשכים אליהם. לכן אני חושב שהומור וצחוק הם עניין דורי.
08 מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו: לחם. לחם מלא, לחם של איכרים. יש בגרמניה לחם שפשוט אסור לי לעבור לידו, ובכלל אסור לי לעבור ליד מאפיות וקונדיטוריות. אם זה פרי או ירק, אז הפרי שלי הוא אבטיח.
09 עם מה אתה נרדם: אני נרדם עם עצמי, אני שם את הראש על הכר ונרדם מיד, דבר שאנשים רבים מקנאים בו. אני כמו גולנצ'יק, נרדם היכן שאני רוצה. בחיים לא לקחתי כדורי שינה. זו הברכה הכי גדולה שיש. בחסידות שאלו פעם את היהודי הקדוש מה הוא למד אצל החוזה מלובלין, והוא אמר: "הוא לימד אותי לישון". להגיע למידת ההשתוות, להגיע לאיזה רגע שאתה אומר:"מה שעשיתי – בסדר, מה שלא הספקתי – אעשה מחר, מה שאי אפשר – אני לא אעשה".
