לקח לתור לא מעט זמן למצוא את המוג'ו שלו. איירון מן פגע בול מהסרט הראשון. כך גם קפטן אמריקה, שסרטו השני הוא עד היום אחד הטובים ביקום הקולנועי של מארוול. לעומתם "תור" הראשון היה בינוני, ו"תור: העולם האפל" נחשב לסרט הגרוע בזיכיון. אבל אז הגיע הבמאי טאיקה וואיטיטי עם הטאץ' הקומי המקסים שלו והמציא את הדמות מחדש ב"תור: ראגנארוק". באבחת סרט הפך תור מדמות משמימה ושולית באנסמבל לאחת האהובות ביותר – פופולרית עד כדי כך שזהו הנוקם היחידי שמקבל כעת סרט סולו רביעי – "תור: אהבה ורעם".
הפעם תור (כריס המסוורת') מוצא את עצמו במאבק נגד גור שוחט האלים (כריסטיאן בייל), שלאחר מות בתו יוצא לנקום בכל האלים על גאוותנותם ואדישותם כלפי סבלם של המאמינים. לתור ולשאר החברים שפגשנו בסרט הקודם מצטרפת גיבורה לא צפויה: ג'יין פוסטר (נטלי פורטמן), שחוזרת לזיכיון לאחר הפסקה של תשע שנים. ג'יין, הסובלת מסרטן מתקדם, מוצאת מזור בעזרת מיולניר (הפטיש של תור) שמעניק לה כוחות והופך אותה לגיבורה מייטי תור.
אין דרך יפה לומר זאת: "אהבה ורעם" הוא סרט מאכזב שסובל מעודף ביטחונו העצמי של יוצרו. ההצלחה הגדולה של ראגנארוק הקנתה לוואיטיטי חופש פעולה מוחלט. הבמאי המוכשר בהחלט זכה בו ביושר, אבל הבחירה שלו ללכת על כל הקופה עם הסגנון הקומי־מגניב שהוא אוהב כל כך היא פשוט טעות בשיקול הדעת, שסופה עודף סטייל על חשבון תוכן. בסרט אחר בזיכיון אחר עם ציפיות אחרות זה היה עשוי לעבוד. אבל העובדה הפשוטה היא שרוב המעריצים לא מגיעים לסרט החדש של מארוול כדי לקבל קומדיית סטלנים גרובית. בראגנארוק הקומדיה הייתה ממושמעת הרבה יותר, ובעיקר מאוזנת כל העת עם אירועים בעלי כובד משקל. כאן, סוגיות רציניות כמו ההתמודדות של ג'יין עם הסרטן וסיפור הרקע של גור אובדות לגמרי באוסף בלתי נגמר של גגים, יציאות ובדיחות. חלקם, אגב, בהחלט משעשעים, אבל חלקם הגדול יותר מאולצים, מוגזמים ותכלס, מעיקים.
גם בגזרת האקשן הבעיה דומה – בהשראת מגזין ה"הבי מטאל" האייטיזי, וואיטיטי מעצב קטעי פעולה מרהיבים שמתפקעים מאורות ומצבעים עזים, אבל גם כאן הסגנון מתגבר על התוכן והם נעדרים לגמרי תחושת סכנה ומתקשים להלהיב ולהסעיר. כל זה מסתכם בסרט נישתי ואגבי שאינו מצליח לרתום את הצופים למסע שהוא מציע ובקושי סוחב את מאה ועשרים דקותיו.
מארוול עבדו קשה כדי ליצור פסיפס סרטים שכל אחד מהם הוא צפיית חובה, אך הפעם זו הרפתקה שאפשר לדלג עליה בשקט. ובכל זאת, שני דברים טובים צריך לומר: הראשון – המסוורת' אדיר בתפקידו, והאמת היא שרק בזכות וואיטיטי נודע לנו שהוא שחקן מוכשר. השני – הפסקול המבוסס ברובו על להיטי "גאנז אנד רוזס" יעיף לכם את הראש. ואם האחיינית בת ה־13 שהתלוותה להקרנה גילתה בזכות הסרט עולם מוזיקלי חדש ומופלא, דיינו.
תור: אהבה ורעם ארה"ב 2022, במאי: טאיקה וואיטיטי 119 דק'
