התקופה הצחיחה בשנה הגיעה, ועם השרב המהביל והלחות המוגזמת של שיא הקיץ מזדחלים לעברנו גם מנהגי האבלות של שלושת השבועות ותשעת הימים. בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב נאסרה שמיעת כלי נגינה. חכמינו ידעו עד כמה הופעה טובה מרחיבה את הלב ועד כמה הצלילים מנחמים ומרימים את מצב הרוח, ולכן בשיא הקיץ החתונות מושבתות, המסיבות מנמיכות ווליום, ובהמשך גם המעיינות, הבריכות והים יוצאים מהתחום של הדוסים. כך אפילו מעט היתרונות שיש לקיץ להציע מודרים מחיינו. אבל עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, גם אם היא לוקחת שלושה שבועות בלתי נגמרים, והמוח היהודי הפך את ימי בין המצרים משממה מוזיקלית להזדמנות ווקאלית ייחודית.
המהדרים באבל על חורבן ירושלים לא יתפתו אחר פתרון המוזיקה הווקאלית, ויישאו את כאב הגלות במלואו עד צהרי י' באב. אליהם מצטרפים לא מעט מאזינים שיבחרו להדיר את עצמם כליל מהמוזיקה הווקאלית, כי כמו שלא כולם יכולים לאכול קורנפלקס עם חלב סויה כך לא כל אחד מצליח לעכל שירים בלי כלי נגינה. ובכל זאת, לנתח לא קטן מהאוכלוסייה הז'אנר הווקאלי הוא נווה מדבר קטנטן וזמני לעת מצוא.
ככלל, אני משתייכת לאנשים הסולדים מתחליפים, במזון ובמוזיקה כאחד, אבל לפני כמה שנים היה שיר אחד שפתח בפניי את הדלת אל המרחב הווקאלי, ומאז מדי שנה אני מוכנה להתפשר עליו. אם תרצו, קצת כמו אוכל של פסח. זה היה שיר הנושא בסרט "למלא את החלל" של רמה בורשטין: "אם אשכחך", בלחן מקורי של יצחק אזולאי ובביצוע ווקאלי. הוא מדויק ומפלח לב, ולמרות היעדר הכלים שיחזקו ויחזיקו את המנגינה, שמעתי אותו שוב ושוב ושוב. העדינות הסדוקה שלו הבהירה לי שהמוזיקה הווקאלית היא כלל לא פתרון בדיעבד למי שרוצה לשמוע מוזיקה בשלושת השבועות בלי לעבור על גזירת חז"ל. להפך: יותר מדממה ארוכה, דווקא המילים הערומות מכלים מתוחכמים מאפשרות להרגיש במדויק את העיזבון והייאוש שאוחז באדם שחרב עליו עולמו, עד שעל נהרות בבל הוא תולה את כינורו ובוכה את שירו בקולו בלבד.
אחת הבעיות של המוזיקה הווקאלית היא שבמשך שנים רבות היא נעשתה באופן עצלני. זאת אומרת, לקחו שיר, הורידו ממנו את כל הרצועות שהן לא שירה, והגישו לנו את המנה הדלוחה. עמית לעבודה היטיב לתאר ואמר שזה לא סתם אוכל של פסח אלא עוגה מקמח תפוחי אדמה. לא לבלוע ולא להקיא.
שירים מקמח תפוחי אדמה גרמו לרבים להתרחק מכל אזכור ווקאלי, אבל בקטגוריה הנעלה של הז'אנר אפשר למצוא בשנים האחרונות לא מעט ביצועים לשירים מוכרים שהוקלטו במיוחד לזמן הזה. זאת אומרת, לא עוד רצועות בלי טעם וריח אלא עיבודים מוזיקליים מוקפדים.
ישי ריבו, למשל, הקליט כמה מהשירים שלו בגרסה ווקאלית, אמנים חרדים כמו מוטי שטיינמץ מקליטים שירים במיוחד לתקופה הזאת בליווי הרכב א־קפלה, ולא מעט מוזיקאים ישראלים זוכים לעיבודים חדשים לשיריהם. תחנות הרדיו החרדיות מרכזות אליהן את כל התוצרים האלה, ותוכלו לשמוע בהן במשך כל התקופה שירים ללא כלי נגינה. רדיו קול חי מנגן אותם בקול חי מיוזיק, ורשת מורשת משמיעה אותם בקול פליי – גלגלצ ורשת ג' של המגזר החרדי. הן משדרות תוכניות מוזיקה מסביב לשעון ובאתרים. לצד רצועות של "חסידי שקט", "לקראת שבת" ושירי דבקות, תמצאו בהן גם את השירים שלכם לשבועות הקרובים.
