לפני שבע שנים שודר הפרק הראשון של "פאודה". הוא נפתח בסצנת הסתערבות של חבורת לוחמים, והכניס אותנו לעולמם מלא האקשן והסכנות. שתי העונות הבאות הציגו בפתיחתן דווקא את האויב החדש מהצד הפלסטיני, כמו מצהירות שגם אם בעונה הקודמת נוצחו המחבלים, הסכנה אף פעם לא נגמרת. העונה הרביעית, שעלתה בשבוע שעבר ב־yes (ובהמשך בנטפליקס), שוב נפתחת בסצנת הסתערבות של הגיבורים, ואולי כך היא מראה את האויב התמידי של המסתערבים – הם עצמם, כלומר אורח החיים הבלתי אפשרי שלהם. במהלך הסצנה שגיא (עידן עמדי) מתחיל במרדף אחר יעד נמלט, במה שנראה כמו התכתבות עם הפרק הראשון של העונה הראשונה, שבמהלכו דורון (ליאור רז) יוצא למרדף אחר יעד שמנסה לברוח. אז הנמלט ברח, אך הפעם המסתערב הצליח לשים את ידו על הבורח. בעונה הזאת, כך נראה, מעגלים וקצוות מתחילים להיסגר.
בתום העונה השלישית ניסה דורון לחסל את בשאר, הרוצח העצור, ולכן הוחלט להדיח אותו מהיחידה. בעונה הזו הוא פרש לחווה של אביו והתנתק מהחבורה, עד שחתונתם של שגיא ונורית (רונה לי שמעון) הכריחה אותו להפגין נוכחות. "רציתי לספר על הפעם הראשונה שנפגשנו, אבל הצנזורה פסלה", צוחקת נורית תחת החופה, חושפת בכך את האמת הכואבת. ה"דיי ג'וב" של המסתערבים מטיל צל מתמיד וכבד על נפשם, צל שרק כעת אנחנו מתחילים להיחשף למלוא עוצמתו. אפילו רגעי החתונה הנעימים מדגישים כמה אנחנו לא רגילים לראות את הגיבורים בסדרה שמחים. דורון כמובן חוזר לעניינים במהרה, אחרי שקפטן איוב (איציק כהן הנהדר כתמיד) מבקש ממנו ללוות אותו בביקור אצל סוכן כפול בבלגיה. הביקור הזה מביא לשם בתוך זמן קצר את כל הצוות, לאחר שמתברר שהסוכן הכפול עומאר (אמיר בוטרוס) פעל למעשה לטובת הצד השני וחטף את איוב.
הדורון שאנחנו פוגשים בעונה הזאת מצולק יותר, דרוך, מתקשה לתת אמון, ולא בכדי. בכל עונה הוא איבד חבר לדרך, ואזכורם של בועז, מורנו וסטיב הנרצחים תחת החופה רק מדגיש את העננה שכנראה תמשיך ללוות אותו במהלך העלילה. החזרה של דורון אל הצוות מתרחשת כמעט בלית ברירה, פשוט כי זה מה שהוא מכיר – אין לו משפחה אחרת.
באופן דומה אנחנו נחשפים לסיפורה של מאיה (לוסי איוב), שוטרת ערבית־ישראלית שהצליחה להשתלב בחיים בישראל, אך נעצרת לחקירה לאחר שמתברר שאחיה עומאר הוא מי שחטף את הקפטן. היא מוצאת את עצמה נקרעת בין החיים שיצרה לעצמה ובין קשר הדם המשפחתי. איוב, בהופעת משחק מרכזית ראשונה, מציגה דמות אותנטית ומורכבת, וניכר שהיא מביאה אליה את עצמה. העיסוק בדמות ערבית־ישראלית חדשני ובעיקר רלוונטי ומעניין יותר מדמות "המחבל הערבי" שלמדנו להכיר בשתי העונות הראשונות. עוד מוקדם לנחש לאן תתפתח הדמות, אך העונה הקודמת סיפקה תפנית פתלתלה לגיבור הערבי שלה (בשאר, שהתחיל את העונה כבחור מקסים וסיים אותה כמחבל רצחני), כך שמוקדם אפילו לומר עדיין מי יהיה "האיש הרע" של העונה. מי יודע, אולי זאת אפילו תהיה מאיה?
יכול להיות שהטרמינולוגיה הזאת לא לגמרי מתאימה כאן, כי פאודה, שהפכה ללהיט אקשן כשהציגה את המסתערבים היהודים כגיבורים, התרחבה בחלוף העונות והחלה להציג סיפור מורכב יותר. הגיבורים המרכזיים שלה כמובן עדיין יהודים, וגם הנרטיב הוא כזה (בצדק), אולם מהעונה השלישית היא נותנת יותר מקום גם לקול הערבי כמו קודמותיה, גם העונה הרביעית מצליחה לספק אקשן יעיל, אך במקביל העובדה שגיבוריה חיים בעולם אלים מתחילה לתת בהם את אותותיה. אנחנו כבר יכולים לדמיין איך באחד הפרקים הבאים נחזה בסצנה שבה דורון וסטיב יושבים על סיגריה ושחור ותוהים "למה אנחנו בכלל עושים את זה?" ובכל זאת, מן הסתם לא נראה אותם בסבב העדויות הבא של "שוברים שתיקה". הם אולי ימשיכו להיאבק קצת בתוך עצמם, אבל בסוף כל סיגריה כבר ממתינה להם הפאודה הבאה.
פאודה, yes ו–sting tv
