בעוד 13 ימים, בשעה שיישב באצטדיון לוז'ניקי במוסקבה יחד עם עוד 80 אלף איש בהמתנה לשריקה הפתיחה של משחק הבכורה במונדיאל 2018, בין רוסיה המארחת לערב הסעודית, יחל מוטי איווניר פרק חדש באחת השנים הסוערות בחייו. איווניר יגיע לגביע העולם על תקן הפרשן הראשי של שידורי התאגיד, לצידו של השדרן רמי וייץ, והשניים ישדרו יחדיו במשך חודש שלם – החל ממשחק הפתיחה ועד לגמר באמצע יולי.
"התחלתי לעבוד בתור פרשן כבר בשנת 1995, במסגרת שידורי טלעד בערוץ השני, בתוכנית בשם 'הדקה ה־91', יחד עם יורם ארבל", נזכר איווניר, "אני מאוד אוהב לעסוק בזה. פרשנות זה מקום חסר לחצים ומתח, וזה הרבה יותר קל מאשר לאמן. אם בתקשורת הישראלית הפרנסה הייתה נורמלית, והייתי מרוויח כמו הפרשנים באנגליה, זה מה שהייתי רוצה לעסוק בו במשרה מלאה. אני משוכנע שיהיה מונדיאל טוב, יש הרבה נבחרות איכותיות וצפויה חגיגה אמיתית של כדורגל, בתקווה שפוטין לא יהרוס את הטורניר".
מי לדעתך מועמדת לזכייה?
"אם היית שואל אותי לפני חודש הייתי בטוח בעיניים עצומות שגרמניה תזכה, והיא עדיין מועמדת בכירה עבורי, אבל מי שמאוד מפתיעה אותי היא ברזיל. אני בטוח שזה נשמע מוזר, כי ברזיל תמיד מוזכרת כמועמדת, אבל היו הרבה פעמים שנתנו לה קרדיט שלא באמת הגיע לה. הפעם התחושה שהנבחרת הזו השתנתה, ושיש שם שילוב בין הכישרון של השחקנים, לבין משמעת טקטית, משהו שמזכיר את הנבחרת הנהדרת של מקסיקו 70'".
אתה ידוע כאוהד איטליה, עד כמה היא תהיה חסרה לך בטורניר?
"זה מאוד עצוב עבורי שאיטליה לא תהיה חלק מהחגיגה עכשיו ברוסיה, בטח בהתחשב בעובדה שעבור בופון זו הייתה ההזדמנות האחרונה כנראה לשחק במונדיאל. האמת שברגע שמינו את ג'אמפיירו ונטורה למאמן שלהם, חששתי שזה מה שיקרה, ולצערי צדקתי".
עד כמה קשה לשדר טורניר גביע עולם, עם לוח זמנים צפוף והרבה נסיעות וטיסות פנימיות?
"יש כאלה שבטוחים שאני נוסע לטיול, אבל זה מאוד רחוק מזה. לפני הרבה שנים בברזיל הייתי פרשן בשלב הבתים והיו מגרשים שהגעתי עם הטרולי ביד משדה התעופה, ואחרי המשחק מיהרנו לחזור לשם לתפוס עוד טיסה. גם ברוסיה צפויים לי הרבה מסעות קשים. ועדיין, זה לא משהו שהייתי מוותר עליו, למרות שאני יודע שלא יהיה קל. הייתי גם בשני טורנירי יורו עד היום ואלו חוויות מהנות ומיוחדות, ובכל פעם אני אוסף עוד זיכרונות יפים".
התרבות משחיתה
מוטי איווניר, בן 54, נשוי לעפרה ואבא לשלוש בנות, נולד לבית של אוהדי מכבי תל־אביב. אביו אברהם היה בעבר מנהל הצהובים, והוא עצמו חי ונושם כדורגל מהרגע הראשון. "אני וכדורגל זה אותו דבר, אין 'אני' בלעדיו. מאז שאני זוכר עצמי, ישנתי עם הכדור, הלכתי איתו לבית ספר, וכשחזרתי הביתה, המשכתי לשחק איפה שרק יכולתי", הוא נזכר, "בבית כל היום בעטתי כדורים מהחדר שלי לחדר של אחותי, וברחוב שיחקתי עם חברים ואפילו מול כלבים. זה דבר מאוד קשה לעבור כלב עם כדור, כי הם מאוד זריזים ומנסים לתפוס ולאכול אותו".
איווניר גדל במחלקת הנוער של מכבי תל־אביב, וב־1981 עלה לקבוצה הבוגרת, שם שיחק כקשר התקפי, פיזי ובעל בעיטה חזקה מאוד. הוא הפך לשחקן מוביל אצל הצהובים, במדיה שיחק במשך תשע עונות, כשבין לבין נסע להולנד לקבוצת רודה מהליגה הבכירה. לאחר שעזב את מכבי תל־אביב ב־1990 הסתובב בין מספר קבוצות עד שתלה את נעליו בסוף עונת 1996. "אם היה לי את הניסיון שיש לי היום כשהייתי שחקן הרבה דברים היו נראים אחרת אבל זו חוכמת הבדיעבד. אין ספק שגם כשחקן יכולתי להצליח הרבה יותר. לא נורא, בגלגול הבא".
שנה לאחר שפרש ממשחק פעיל, כבר פצח איווניר בקריירת אימון על הקווים של בית"ר באר־שבע מהליגה השלישית, שאיתה הצליח לעלות ליגה. ההצלחה הובילה אותו למכבי נתניה, הפועל כפר־סבא והפועל רמת־גן, אבל רק בעונת 2003/4, אחרי שהעלה את נצרת עילית לליגת העל, לראשונה בתולדותיה, וסיים איתה במקום החמישי והמפתיע עונה לאחר מכן, קיבל תווית איכות כמאמן.
משם עבר לעבוד בהתאחדות לכדורגל, אימן את נבחרת הנערים והנבחרת הצעירה שאותה הוביל למשחקי הפלייאוף במוקדמות אליפות אירופה, שבו נוצחה במפגש כפול מול איטליה. בתחילת 2011 הגשים את חלום חייו, לאחר שמונה למאמן מכבי תל־אביב. הוא סיים איתה את העונה במקום השלישי, ועונה לאחר מכן הפך למאמן הראשון שמעלה את הקבוצה לשלב הבתים בליגה האירופית. לאחר חצי עונה טובה, נחלשה מאוד הקבוצה, ואיווניר פוטר ממנה לאחר 11 חודשים.
"התאכזבתי מאוד מכל מה שקרה במכבי תל־אביב, כי הרגשתי שעליתי על הדרך הנכונה והאמנתי שאהיה שם להרבה זמן, ופתאום בחודש אחד הכול התמוטט", נזכר איווניר "מה שקרה שם הוא ששחקנים ששמרתי והגנתי עליהם בסופו של דבר פגעו בי ומכרו אותי. עד היום אני מאמין שדברים היו יכולים להתנהל שם אחרת".
איווניר לקח קשה מאוד את הפיטורים ממכבי. הוא הסתגר בביתו, החליט להפסיק לאמן ועד היום הוא מגדיר את מה שעבר כטראומה, שהובילה אותו גם לטיפול פסיכולוגי. "כשאתה מגיע להיות מאמן של המועדון שגדלת ושיחקת בו והבעלים שלו אדם אמיד, ואתה יודע שיש לך אפשרות לתקוע יתד במקום טוב ואתה גם מצליח, ברגע שהכול התפרק – זה בכלל לא קל".
מה דעתך על מה שנעשה במכבי תל־אביב בשנים האחרונות?
"ממש לא אהבתי את מה שעשו לג'ורדי קרויף בתקופה האחרונה שלו בארץ. זה אמנם לא הפתיע אותי, כי ככה זה אצלנו אבל זה היה מאוד לא נעים לראות. אדם שהיה בארץ שלוש שנים אליל ושדרג את המועדון, מקבל פתאום יחס של חוסר כבוד, כאילו כל מה שעשה בעבר מעולם לא קרה. זה דוחה בעיניי שזוכרים אצלנו רק את העכשיו, זה לא נתפס. אם הייתי הוא, כבר לפני ארבעה חודשים הייתי חוזר הביתה. לא מגיע לו שככה יזכרו אותו, ואני אומר את זה מתוך הערכה עליו. אני מכבד אותו וחושב שהגיע לו יותר".
אחרי שהתאושש מעזיבת מכבי תל־אביב, חזר איווניר להיות פרשן במשרה מלאה כשבמקביל אימון נוער בבאר־שבע ואז בטובורק. "אני חושב שמגיע כל הכבוד לעוסקים במלאכה בבאר־שבע. המועדון השתדרג מאוד, הוא בליגה אחרת ממה שהיה בעבר והכול התחיל ברגע שנכנסה תרבות ניהול וברגע שהאוהדים של המועדון הפכו לאוהדים אמיתיים עד לדקה האחרונה, והפסיקו לקלל את השחקנים מדקה חמש עשרה, במצב של תיקו אפס".
אחרי חמש שנים מחוץ למעגל אימון הבוגרים, חזר איווניר לקווים בתחילת העונה שעברה, לאחר שחתם בהפועל קריית־שמונה. אבל גם כאן השידוך לא נשא פרי ואחרי ניצחון אחד בשמונת המחזורים הראשונים, עזב שוב את תפקידו. "חזרתי לאמן כי רציתי לתת לעצמי עוד הזדמנות, בעיקר מסיבה כלכלית. קריית־שמונה זה מקום מעולה עם הרבה מאוד פוטנציאל להצליח, אבל מהר מאוד הבנתי שגם שם יש הרבה דברים שלא ישתנו אף פעם בכדורגל שלנו. כמה שניסיתי לעבוד על עצמי, לוותר בחלק מהמקומות ולא להתעצבן מדברים מסוימים, פשוט לא הצלחתי".
אתה יכול להסביר במה מדובר?
"אני פחות אוהב להיכנס לדברים עצמם ובטח לא רוצה להגיד משהו רע על אדם יקר כמו איזי שירצקי. בקריית־שמונה ישנם התנאים מהטובים בארץ, אבל עדיין אין שקט".
בתחילת העונה חזר איווניר לקווים ולליגה השנייה, לאחר שחתם כמאמן הפועל תל־אביב, מהלך שפעם נראָה בלתי אפשרי בגלל הזיהוי המוחלט שלו עם היריבה העירונית המושבעת. "אני אדם טוטלי וכולי עם הקבוצה שאותה אני מאמן, וברגע שחתמתי בהפועל תל־אביב הפכתי מבחינתי לאוהד מספר אחד שלה. עשיתי הכול כדי שהמועדון הזה יצליח ויעלה חזרה לליגת העל", קובע איווניר, "כשהגעתי ביום הראשון לוולפסון היו חתומים בקבוצה שלושה שחקנים. חודש אחרי, כשחזרנו ממחנה האימונים, אם מישהו שלא מכיר היה רואה אותנו הוא היה חושב שזו קבוצה שרצה כבר שלוש שנים ומחוברת מצוין מבחינה מקצועית וחברתית".
ובאמת, הפועל התחילה את העונה מצוין עם שני ניצחונות בגביע הטוטו וחמישה נוספים בליגה, כשהיא ממעטת לספוג. אבל אז נעצרה מעט הקבוצה, הפסידה פעמיים וסיימה בתוצאת תיקו ובסוף אוקטובר מצא את עצמו איווניר שוב בחוץ, לאחר שפוטר מהקבוצה. "מה שנעשה לי הוא כפיות טובה", קובע איווניר, "אם הייתי מתחיל את העונה רע, הייתי עוד מבין אותם אבל התחלנו בריצה מצוינת וההפסדים לא היו מחוייבי המציאות. אחרי שחדרה השוותה לנו בדקה ה־90 אמרתי להנהלה שהם חזקים ומועמדים לעלות ליגה, וכולם צחקו עליי. היינו קבוצה חדשה וטובה וזה היה ברור לכולם".
ניסית לדבר עם ההנהלה? בכל זאת, לקבוצה חדשה תמיד יש עליות וירידות, והקריירה שלך הייתה זקוקה לעונה מוצלחת.
"אני לא נוהג לדבר עם אנשים שמבחינתי הם כפויי טובה. הבעלים של הפועל תל־אביב חדשים בכדורגל, וכנראה שעברו שבועיים קשים עם הודעות וקללות, זה השפיע עליהם והם נבהלו ונלחצו שלא בצדק".
היום במחשבה לאחור, זו הייתה טעות למישהו כמוך עם די.אנ.איי של מכבי, לחתום בהפועל?
"זו לא הייתה טעות והדי.אן.איי שלי לא שונה מזה של הפועל. מה שכן, כנראה שחלק מהאוהדים לא הסכים לקבל את זה, וכשהתחלתי מצוין, אז כולם שתקו כי ניצחנו. אבל ברגע שהיו שני הפסדים, כל מי שחיכה בצד כמה חודשים, התנפל עליי, ומהר מאוד הכול נגמר".
איך אתה מסביר את זה שקריירת האימון שלך לא מתרוממת?
"כנראה אני לא מתאים למנטליות הישראלית, זה לא עובד לי, כמה שרציתי וניסיתי. גם בקריית־שמונה וגם בהפועל, הדברים לא התנהלו עבורי בצורה שבאמת אפשרה לי להצליח. וברגע שאני רואה שאין לי היכולת לעשות את זה, אני מוותר".
מה אתה חושב על איכות הכדורגל בישראל?
"את האיכות של הכדורגל שלנו אפשר ללמוד לפי מה שיש לקבוצות שלנו להציע באירופה, שזה לא הרבה. באר־שבע הציגה כמה משחקים טובים בשנתיים האחרונות וגם מכבי תל־אביב עשתה כמה דברים יפים אבל מעבר לזה, אין לנו הרבה מה להציע. חוסר הסבלנות זו בעיה גדולה אצלנו, וזה לא משהו שאפשר לשנות. מצד שני, במקומות שהרחוב לא מנהל את הקבוצה, אתה רואה שמגיעים להצלחות".
מה היית משפר?
"כל תרבות הספורט שלנו רחוקה מהמציאות, זה הרבה לפני הכדורגל. זה מתחיל מחינוך, מדרך נכונה להתנהל. אתה יודע שיש בישראל ילדים בני 12 עם סוכנים? כשאני שיחקתי בגיל 20 במכבי תל־אביב, ארבע שנים אחרי שעליתי לבוגרים, קראו לי למשרד ואמרו לי שמעכשיו יתחילו לשלם לי ושאלתי אותם למה. היום יש ילדים בני 14 שמרוויחים כסף, כי המועדונים רבים עליהם ומנסים לפתות אותם, וזו תרבות של השחתה".
כאשר מונה איווניר למאמן הפועל תל־אביב, הוא הכריז שזו תהיה עבורו ההזדמנות האחרונה כמאמן, במטרה להחזיר את הקריירה שלו למסלול. למרות זאת, שבועיים אחרי שפוטר מהאדומים, מונה במפתיע למאמן אולימפיה פראג, מהליגה הצ'כית השנייה. "מאז שעזבתי את מכבי תל־אביב חלמתי לצאת ולאמן באירופה – משימה מאוד לא פשוטה עבור מאמן ישראלי. בשנים האחרונות חברתי לסוכן בצ'כיה, שחיפש לי עבודה ובכל שנה נסעתי לשם כמה פעמים, בעקבות ניסיונות למצוא עבודה וכדי לעקוב אחרי הכדורגל במדינה.
"רצה הגורל ושבועיים אחרי מה שקרה עם הפועל, קיבלתי את ההצעה לבוא לפראג וכמובן שמיד הלכתי על זה. הצ'כים מאוד מסוגרים בכל מה שנוגע למאמנים זרים, שכמעט לא אימנו פה בעבר, ולמזלי העובדה שבעלי הקבוצה הוא יווני, עבדה לטובתי. זה גם לא שוק שמושך מאמנים מאיטליה או ספרד, כי השכר פה נמוך. מבחינתי המטרה הייתה לצאת ולאמן באירופה, והכסף היה פחות משמעותי".
מה תוכל לספר על אולימפיה פראג?
"זה מועדון קטן מאוד, כמו משפחה, עם מעט אוהדים ועם אדם אחד שמנהל אותה. מבחינת תקציבים ותנאים, הוא מאוד שונה ממה שחושבים על כדורגל אירופי, והכול מזכיר לי כאן מאוד את הימים בבית"ר באר־שבע. ועדיין, הקבוצה עלתה מהליגה הרביעית לשנייה בשנים האחרונות, וחלק מהעיסוק שלי כאן, קשור גם לאיתור שחקנים צעירים מוכשרים מכל רחבי העולם, במטרה להחתים אותם בקבוצה, לשדרג מקצועית, ולמכור למועדונים אחרים בהמשך. יש אצלנו לא מעט שחקנים מצוינים, מקצוענים ושאפתניים, שלא מרוויחים סכומים גדולים, וחלקם אני מאמין שיוכלו מאוד להצליח בכדורגל שלנו בארץ".
איך איכות הכדורגל?
"איכות הכדורגל כאן לא גבוהה, המשחק מאוד מהיר, אגרסיבי וגס ברמות מוגזמות, בזמן שהשופטים לא שומרים על השחקנים".
שלושה חודשים אחרי שהגיע לפראג, בערב חורפי בתחילת חודש מרץ, החל איווניר לחוש בכאבים חזקים בחזה. "השעה כבר התקרבה לחצות, ולא היה נעים לי להטריח אנשים. חשבתי שאלך לישון, והכול יהיה בסדר או שמקסימום אלך לרופא בבוקר. אחרי שעה, עם כאבים חזקים מאוד שלא עברו, הבנתי שזה לא משהו שאפשר לחכות איתו לבוקר.
"יש לי בקומה בבניין רק שכנה אחת, הולנדית, ואחרי שפעמיים הלכתי לכיוון הדלת שלה והחלטתי לחזור בלי לדפוק עליה, הבנתי שאין ברירה למרות שכבר היה מאוחר. היא פתחה לי את הדלת, הבינה מיד שמשהו לא בסדר איתי והזמינה אותי פנימה. זה היה לילה מאוד קר ולדעתי החימום אצלה בבית היה על 98 מעלות, ואמרתי לה שאני לא יכול לנשום ושתבוא אליי, והיא הסכימה. ביקשתי ממנה שתחכה עשר דקות, ושאם ארדם, שתלך הביתה והכול בסדר. הצחיק אותה שאני מתחיל לתת לה הוראות באמצע הלילה, והיא פשוט החליטה לקחת את העניינים לידיים – הזמינה אמבולנס, לקחה את הדרכון שלי, והתקשרה להודיע לסוכן שלי שמשהו לא בסדר".
כעבור שעה קלה, כבר היה איווניר בדרכו לחדר המיון בבית חולים בפראג. "לא היה להם את כל הציוד שצריך בשביל לקבוע בוודאות, אבל הפרמדיק אמר לי שכל הסימנים מראים שאני חווה התקף לב. הגעתי לבית חולים, ושם חיכיתי שעה וחצי לקרדיולוג שהוקפץ מהבית, מה שכנראה גרם לי לנזק לטווח ארוך".
עד כמה זה היה קשה לעבור את זה לבד במדינה זרה?
"הייתי שם לבד לחלוטין עד שאשתי הגיעה אליי יום אחרי, אבל עברתי כבר מספיק דברים בחיים כדי להיות מחושל ולא להתרגש יותר מדי מכל מה שקורה. הימים בבית החולים היו מאוד לא נעימים, ושבוע אחרי בבית עוד הייתי חלש, אבל זהו, הכול עבר וזה כבר מאחוריי. לפני כמה שבועות עשיתי בדיקה, אמרו לי שיש שיפור גדול ושהמצב בסדר גמור".
איך תפקדת מול הקבוצה בזמן הזה?
"עד שלא קיבלתי אישור מרופא לא העברתי אימונים ולא ישבתי על הספסל במשך חודש וחצי מטעמי ביטוח. הגעתי למשחקים, והעובדה שראיתי אותם מלמעלה, אפשרה לי לתת עצות ולעזור. אחרי שקיבלתי את האישור הרפואי, חזרתי לפעילות מלאה".
החיים שלך עברו שינוי דרמטי מאז המקרה?
"תמיד הקפדתי לעשות כושר, להתאמן ולאכול נכון ובריא. יש דברים שאצטרך להימנע מהם יותר ולשמור על עצמי מעכשיו והלאה".
אולימפיה פראג, שנאבקה על חייה בליגה השנייה, הצליחה לבסוף לשרוד בה, "למרות שהייתה לי אופציה לעונה נוספת, כרגע נראה שלא אמשיך בקבוצה בעונה הבאה. אני עוד לא יודע אם אשאר בצ'כיה בתפקיד אחר, או שאחזור לארץ".
יש סיכוי שתחזור לאמן בארץ?
"הלוואי שאשאר באירופה עשרים שנה אבל בשורה התחתונה אני לא פוסל כלום. אם לא אמשיך בצ'כיה, לא אשאר לגור פה ואצטרך להתפרנס ממשהו".
חלומות של אחרים
במהלך הקריירה שלו כשחקן, שזיכתה אותו גם במקום בהיכל התהילה של הכדורגל הישראלי היה איווניר גם חלק מנבחרת ישראל. במשך שש שנים הוא צבר 18 הופעות בינלאומיות, בנוסף לשער שכבש במדים הלאומיים. כשאני שואל אותו לדעתו על העובדה שלא מונה עדיין מאמן חדש לנבחרת שלנו, הוא צוחק ואומר, "אולי לא צריך, עד היום לא הצלחנו כשהיה לנו מאמן, אולי ננסה פעם אחת בלי".
מה החלומות שלך?
"עם השנים החלומות שלך הופכים להיות גם בשביל אחרים, והיום קודם כול חשוב שהילדות שלי יהיו בריאות ויצליחו. אני מקווה להיות בריא, להצליח כמאמן בחו"ל ולהתבסס באירופה".
חשבת פעם על העובדה שהמשחק שאתה כל כך אוהב, גם הסב לך כל כך הרבה כאב?
"מה יכול להסב לך כזה כאב? רק משהו שאתה מרגיש ככה כלפיו".
איך אתה עם האינטרנט והרשתות החברתיות?
"אין לי קשר לעולם הזה. אני אולד סקול ומרשה לעצמי להחליט בכל פעם מתי אני מודרני ומתי פרימיטיבי".
משנה לשנה יש לך יותר קעקועים על הגוף. מה עומד מאחורי זה?
"זה משהו שקרה בלי הרבה תכנון. נרגעתי בחצי השנה האחרונה אבל נשאר לי עוד הרבה מקום על הגוף, אל תדאג".
בסולם האושר האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אי בטוח שאני לא בחמש או בארבע, אולי בשלוש. יכול להיות שזה בגלל שאני לא יודע להעריך את מה שיש לי".
