אימונים, מאמנים, מדליות ותחרויות – כל אלה לקוחים בדרך כלל ממגרשי הספורט, אבל לפני כשבוע הם קיבלו משמעות אחרת כשנבחרת ישראל חזרה עם הישגים מרשימים באולימפיאדת הפיזיקה. מבין כולם בלטה רויטל ולך (18), בוגרת אולפנת בהר"ן, מדליית זהב על צווארה. "יותר אנשים מתעניינים בספורט כי הם רואים מה קורה", מסבירה ולך, "באולימפיאדה ישבתי חמש שעות מול מחשב שהראה לי סימולציה של מעבדה, עם דפים שעליהם כתבתי ומדי פעם אכלתי איזה חטיף. בשלב הבא לא היה מחשב אבל היה קצת יותר אוכל. מבפנים זה מאוד מעניין אבל מבחוץ די משעמם להסתכל על זה. התיאוריה שלי היא שבגלל זה יש גם פחות פרסום והתייחסות לתחרויות שלנו".
אחרי הזכייה קיבלת לא מעט תשומת לב, וברשתות אנשים התפעלו ממך מאוד. איך היה לך לקבל את היחס הזה? מישהי כתבה לך למשל "את צריכה להיות סלב ולהופיע על שלטי חוצות".
"לא לא לא, שלא ייתנו רעיונות כאלה. אבל נראה לי שטוב שיהיה יחס אוהד, כי ילדים ביסודי משתמשים במילה חנון לבריונות ואני חושבת שהאנשים שמפנים אליהם את הבריונות הם מגניבים, אני מרגישה שאני חלק מהקבוצה הזאת ואני גם גאה להשתייך אליה. אלה אנשים שמעניין אותם ללמוד ויש להם כל מיני תחביבים גיקיים של לקרוא פנטזיה ולהתלהב מזה, אני לגמרי גיקית וחנונית ואני גאה בזה".
חווית בריונות כילדה?
"ברוך השם, לא. הייתי ילדה ביישנית והיו לי ממש רק כמה חברות ולא קלטתי את הקטע של לדבר עם הרבה בנות מהכיתה. אבל באולפנה נפתחתי הרבה יותר, תוקעים אותך בפנימייה עם עוד בנות ואין לך ברירה. זאת בערך הסיבה היחידה שהצלחתי לדבר עם כל התקשורת בשבוע הזה, קיבלתי קצת קישורים חברתיים".
הרבה מהטוקבקים התייחסו לכמה אתם שונים ומסבים גאווה לעומת שאר הנוער.
"ברור שאנחנו קבוצת הנוער הכי שווה וכל שאר הנוער לא שווה כלום. סתם, אני חושבת שלמבוגרים קל להאשים את הנוער, ולהגיד 'כן, כשאנחנו היינו צעירים היינו הרבה יותר טובים'. אז ברור שיש בעיות אבל אני לא חושבת שהדרך לטפל בהם זה להגיד שהנוער של היום פשוט נוראי. יש מלא בני נוער איכותיים, באולפנה יש לי שכבה של בנות מדהימות ובנבחרות האנשים מגניבים וטובים. לא פגשתי את כל הנוער בארץ אבל כל הנוער שפגשתי, יש לו בעיות, אבל כולם בני אדם שיכולים להגיע רחוק, בלי קשר למה הם עשו או לא עשו בתיכון".
"ילדים ביסודי משתמשים במילה חנון לבריונות ואני חושבת שהאנשים שמפנים אליהם את הבריונות הם מגניבים, אני מרגישה שאני חלק מהקבוצה הזאת ואני גם גאה להשתייך אליה"
ולך גדלה ביישוב מורשת שבגליל. היא השישית מתוך 11 ילדים, מקשטת עוגות כתחביב ובכלל רק בשנה האחרונה היא גילתה שהיא חובבת פיזיקה ופתאום הפכה לטובה בעולם בתחומה באופן רשמי. "אז קודם אני הכי טובה בין הבנות, ומקום 28 בעולם כולו. שזה ממש הזוי. זה קרה בעיקר בהרבה עבודה בשנה האחרונה ובחודש האחרון. כל הסיפור עם פיזיקה התחיל קצת במקרה, פשוט רציתי לנסות את אחת הנבחרות של ישראל".
זה לא שהתפוח במשפחת ולך נפל רחוק מהעץ. אבא שלה דוקטור למתמטיקה ואמא דוקטורנטית להוראת המתמטיקה. אבל אולי כמרד נעורים היא ממש לא מתכוונת ללכת בדרכם. "אני מקווה שלא אדעך לכיוון המתמטיקה ואישאר בפיזיקה. סתם, הם באמת ממש תומכים בי והם לא חושבים שכולנו צריכים להיות מתמטיקאים. אפילו יש לי אח אחד שהחליט להיות מורה ולפעמים אנחנו עוד מדברים איתו, לא נישלנו אותו לגמרי מהמשפחה".
היא לא הייתה במגמת פיזיקה ולא היה לה רקע מקדים, אבל החומר למבחן בכימיה נראה לה מפחיד. לעומת זאת אל המבחן הראשון בפיזיקה שבו בודקים בעיקר אינטואיציה לנושא, היא החליטה לגשת, "מניחים שאף אחד לא יודע פיזיקה, יש כמה אנשים שהיו במגמה אבל הם גם לא יודעים. האמת שזאת נקודה חשובה, כי באמת כל אחת יכולה לגשת למבחן, גם מי שלא הייתה במגמה ואין לה ממש רקע. אני ניגשתי וממש הופתעתי כשעברתי. ניגשתי לשלב ב' וגם אותו עברתי, בשלב ג' הייתי משוכנעת שאין סיכוי שאעבור. אחרי חודש שלא הגיעו תשובות השלמתי עם זה שלא הצלחתי והתחלתי לחפש משהו אחר להתפתח בו ברמה הלימודית, ופתאום שבוע מאוחר יותר הגיעה ההודעה שהתקבלתי לנבחרת".
ביומיום, החברות בנבחרת כוללת בעיקר הרצאות ושיעורי בית ומדי פעם במהלך השנה נערכים מחנות העוסקים בתחום. "במחנות פשוט היה ממש כיף ובקיץ אני הולכת להיות מדריכה של קבוצת הצעירים. המדריכה האישית שלי הייתה רעות גולדברג, שזכתה בשנה שעברה במדליית ארד. האימונים והמחנות במשך השנה כוללים הרצאות עם חומר חדש, תרגילים, מבחנים ושיעורי בית. באימונים לקראת האולימפיאדה אנחנו בעיקר עוברים על חומרים, עושים חזרות ופיתוחים שזה דרך טובה לחדד הבנה, ועושים סימולציות שזה פשוט חמש שעות של מבחן מהאולימפיאדות הקודמות".
את אומרת שבמחנות היה פשוט כיף, אני אגיד בעדינות שזה לא נשמע כמו הבילוי המושלם. אני בקיץ של סוף השמינית בעיקר עברתי בין ים למעיין.
"המבחנים היו מעניינים אבל ההרצאות הן החלק הכיפי, כי נחשפתי בהן לעולם של הפיזיקה בצורה טובה. אני זכיתי ללמוד יחסות עם סטטיק ובן־אל. יש מערכת סטטית – שזה סטטיק ויש מערכת זזה, אז זה בן־אל. יש כל מיני שטיקים כאלה בנבחרת שהופכים את הלמידה לממש כיפית, חוץ מהפיזיקה שפשוט מעניינת אותי. אבל את יודעת, כמה שעות ביום אפשר ללמוד פיזיקה, אז בערבים יש כל מיני פעילויות, באולינג, לייזר טאג, שחנ"שים – כל מה שיש במחנות של בני נוער".
יש לך עוד חברות מהאולפנה בנבחרת?
"לא, אף פעם לא היו בנות מהאולפנה בנבחרת כלשהי. עכשיו יש כמה בנות שרוצות ואני ממש מקווה בשבילן שהן יצליחו, אבל יש לי חברות שפגשתי בנבחרת עצמה. נגיד באולימפיאדה האסיאתית, שהיא לפני הבינלאומית, הייתי עם נגה לוין שהייתה בנבחרת המתמטיקה וזכתה שם בארד. אז פגשתי שם חברות וחברים, זו הזדמנות לפגוש עוד אנשים מעניינים ומגניבים וזה ממש כיף".
יש סטיגמה שבנות אולפנה מוסללות להוראה ושמישהי כמוך תהיה מורה למתמטיקה או למגמת פיזיקה.
"שישכחו מזה, אין מצב שזה יקרה אבל אני מכירה את הדיבור הזה. אצלי האמירה הקלאסית הייתה שאני חכמה אז אני צריכה להיות רופאה. אבל אני ממש לא בכיוון, אני לא מסתדרת עם דם ולא רוצה לחתוך אנשים ואני לא אוהבת ביולוגיה. אני מאוד רוצה לעשות מחקר שזה אומר להיות באקדמיה, אז יש מצב שבסוף אהיה מורה אבל כפרופסורית באוניברסיטה וגם יכול להיות שאלך להייטק בכלל, מוקדם להגיד".
איך היה לצאת מהחממה לנבחרת מעורבת עם בנים? איך קיבלו את זה באולפנה?
"הייתי בכמה תוכניות מחוננים, אז כבר הכרתי את הקונספט, היו זמנים שזה היה מוזר אבל לא באמת, בנים הם גם אנשים אז מסתדרים איתם. אני לא יודעת כמה ידעו באולפנה שזה מעורב, לא ממש הדגשתי את זה, אז זה לא הפריע להם. באופן כללי, האולפנה הייתה בשבילי מקום מדהים והמחנכת שלי, תמר זוננפלד, תמכה בי מהרגע הראשון שרציתי לעשות את זה וכשהיו זמנים של עומס היא נתנה לי גב, גם כשבגלל סימולציות הברזתי מפעילויות או דברים, היא עודדה אותי ותמכה והתלהבה ממש".
"זכיתי ללמוד יחסות עם סטטיק ובן־אל. יש מערכת סטטית – שזה סטטיק ויש מערכת זזה, אז זה בן־אל. אלו כל מיני שטיקים של הנבחרת שהופכים את הלמידה לממש כיפית"
ספורטאים צעירים תמיד מספרים שההישגים שלהם נקנו בלא מעט ויתורים מחיי הפנאי של בני נוער אחרים, גם את הרגשת את זה?
"עד החודש האחרון זה היה פשוט עוד פעילות. דווקא זה שהיה לי עוד משהו לעשות במקום לשבת ולא לעשות כלום, עזר לי להרגיש עם יותר שמחת חיים ועם כוח גם לעשות דברים אחרים כולל להשתתף בפעילויות חברתיות ולהיות עם הכיתה. עכשיו ויתרתי על טיול כיתתי, אני מקווה שיסלחו על זה מתישהו, למרות שנראה לי שהם כבר סבבה".
טוב, הבאת להן זהב.
"כן, אם הייתי חוזרת עם כסף היו מכפכפים אותי". היא צוחקת, "סתם, באמת אין עליהם, חברות שלי מהאולפנה מדהימות. אז גם אם הן לא תמיד מבינות את הקטע הן מפרגנות כי הן מבינות שזה הקטע המוזר שלי".
היו לך התנגשויות בין העולם הדתי שלך למסגרת של הנבחרת או לעיסוק במדע?
"אני לא מרגישה שיכולה בכלל להיות סתירה, מדעים ודת עונים על שאלות אחרות לגמרי. המדע עונה על השאלה מה קורה בעולם – אם תזרקי כדור יקרה ככה וככה, אם תזרקי כדור ממש קטן אז יש קוונטים ואז דברים מוזרים יותר יקרו. אבל האמונה מדברת אחרת, היא שואלת למה משהו קרה, מי ברא את העולם. המדע לא עוסק בזה. זה כמו שמסתכלים על משהו ממש מדהים בעולם ואומרים 'שיא המה־רבו' וזה מחזק את האמונה. ככה גם בפיזיקה, אפשר להסתכל ולשאול למה שיהיה יחסות וקוונטים, באמת אין שום סיבה הגיונית שהעולם פשוט יווצר משום מקום. זאת עוד דרך להסתכל על העולם ולראות כמה ברור שיש לו בורא".
איך האמונה שלך התקבלה אצל החברים בנבחרת?
"היו לי שיחות עם אנשים בנבחרת על אמונה, הם שאלו אותי על זה והסברתי מה אני חושבת, חלקם הסבירו לי מה הם חושבים. לא ממש הרימו גבה אבל היו כזה תגובות של 'מוזר שזה מה שאת חושבת', אני יותר הרמתי גבה נראה לי. היה מעניין לדבר אבל אני לא חושבת שהחזרתי בתשובה מישהו וגם אני לא הפכתי לאתאיסטית".
עד מחנה פסח, שבו בוחרים את שמונת הנציגים לאולימפיאדה האסייתית, ולך בכלל לא חשבה על התמודדות בתחרות. "הייתי בטוחה ב־100 אחוז שאני במקום התשיעי. זה היה נראה לי הכי הגיוני מכל הנתונים. עדיין ממש קיוויתי והבאתי את הכי טוב שלי, כי אני די תחרותית אז ממש ניסיתי ובכל זאת הופתעתי שהתקבלתי כי לפי החישובים שעשיתי לא הייתי אמורה להיכנס. לקראת האסייתית למדתי נורמלי אז קיבלתי צל"ש שזה מתחת למדליית ארד. תכלס זה פתח לי את התיאבון להשיג מדלייה בבינלאומי. האסייתית נחשבת לקשה יותר, אז אם קיבלתי בה צל"ש זה אומר שאני ברמה של ארד בתחרות הבינלאומית ורציתי להשתפר לרמה של כסף. המדריכים אמרו לנו לכוון קצת יותר גבוה ממה שאנחנו מדמיינים אז כיוונתי לזהב וקיוויתי לכסף".
כשוולך סיימה את כל השלבים באולימפיאדה, בזמן שחיכו לתוצאות, היא הרגישה שהמדליות רחוקות ממנה והביצועים יביאו לה אולי עוד צל"ש. "כשאמרו שזכיתי בזהב הייתי בהלם לגמרי. יש לי תמונה מהרגעים שלפני, אני לא נושמת שם ועוד שנייה מתעלפת, פרצוף קפוא, אני מודה למדריך שטרח לתעד אותי נראית כל כך נורא, תודה באמת".
המדריכים בודקים את המבחנים בזמן האימונים והלמידה ובזמן התחרות המשלחת מלווה בידי לידרים, אנשים המלווים את המשלחת. "הם אחראים להתווכח על השאלות, כי הם אף פעם לא מושלמות, בני אדם כתבו אותם אז יש טעויות או הסברים לא מספיק טובים אז הם מנסים לשפר אותם. אחרי שיש גרסה סופית הלידרים מתרגמים את השאלה לשפה של הנבחנים, אני מקבלת גרסה באנגלית ובעברית. חוץ מזה הם גם בודקים את המבחן ואחראים לערער אם יש צורך. אחד הלידרים עלה על טעות אצלי בשאלה על היפרבולות ביחסות, שזה מילים מפוצצות אבל זה מגניב. אחד הלידרים פשוט אמר להם שהם פספסו שורש והרווחתי עוד נקודה".
אחרי זכיות בספורט תמיד ראש הממשלה מתקשר לברך את הזוכים, הם דיברו איתך?
"זה היה אמור לקרות, האחראית אמרה לי שראש הממשלה יאיר לפיד הולך להתקשר אליי אבל הטלפון לא הגיע, היא שאלה אותי בווטסאפ מה קורה אבל משהו לא עבד בטלפון שלי והשיחה לא הגיעה. אז היה רצון טוב אבל לא הסתייע. כתבו בטוויטר שראש הממשלה לא מדבר עם רויטל ולך כי היא דתייה, אבל הוא לא דיבר איתי כי הטלפון שלי פשוט לא עבד".
נבחרות ישראל במדעים זכו ב־18 מדליות אולימפיות בארבע אולימפיאדות בינלאומיות במדעים שהתקיימו במקביל. משרד החינוך ומרכז מדעני העתיד של קרן מיימונידיס מלווים את הנבחרות המדעיות, לאורך כל השנה ובפרט לקראת התחרויות. ולך, שהוכשרה באוניברסיטת בן גוריון, מתארת יחס מצוין ותחושה שהמערכת עושה את המיטב כדי לקדם את המוחות הצעירים אולם מציינת שיש נקודות שעוד טעונות שיפור. "אחוזי הבנות במגמות פיזיקה נמוכים מאחוזי הבנים לכן גם פחות בנות מגיעות לנבחרת. אני עשיתי את זה בלי מגמה, לכן אני חושבת ששווה גם לבנות שחושבות שאין קשר בינן לבין פיזיקה לנסות, כי מי שמגיעה לנבחרת זה ממש לא בהכרח כאלה שכל החיים ידעו שהן בעניין אלא מי שפשוט החליטה לנסות. אז הלוואי שעוד בנות יגיעו כי בנים יש מספיק". באולימפיאדה האסיאתית הן היו שתי בנות מתוך שמונה חברי נבחרת, ובמשלחת כעת היא הייתה אחת מתוך חמישה. "זה רחוק מחמישים אחוז אבל זו התקדמות כי היו שנים שלא היו בכלל בנות".
נתקלת בקשיים כבחורה יחידה בסביבה גברית?
"באופן כללי לא הרגשתי הבדל ביחס אליי, אבל כבחורה דתייה היו מורכבויות. נגיד סביב האוכל בדנמרק היה סיפור. שרדתי איכשהו, הבאתי הרבה אוכל בתיק גב כי אמא שלי אמרה שהמזוודה יכולה להיאבד, מה שבאמת קרה. המדריכים קנו לי אוכל מרשימת הכשרות ששלחו לנו בית חב"ד, כי היינו בחור בצפון דנמרק שאני אפילו לא יודעת איך מבטאים את השם שלו. אחרי יומיים נגמרו לי הפיתות מהארץ והמשכתי לחיות על קררים, משמשים מיובשים, שקדים ודברים כאלה ובשנה הקרובה אני לא מתכננת לאכול עוד משמשים מיובשים. זה קושי פרקטי, אבל גם ברמת הרעיון להיות הבת הדתייה היחידה במשלחת של ישראל היה קצת מוזר. הייתי בחדר לבד והבנים היו יחד, וכשכולם אכלו יחד אכלתי לבד מנה חמה, שגם אותה אני מעדיפה לא לראות בשנה הקרובה לפחות. לא הרגשתי בודדה כי הבנים הם חברים שלי והלידרים היו איתנו כשהם לא תרגמו את השאלות ועשו את העבודה שלהם. אז הרגשתי חלק אבל עדיין יוצאת דופן בכמה מובנים. אם בהמשך תהיה מישהי שתיסע לבד אז אולי אצטרף כלידרית כשאסיים תואר בפיזיקה".
מה באמת התוכניות להמשך?
"אני בשלב הזה בחיים שכל הזמן שואלים מה איתך שנה הבאה, וגם כשאת יודעת, זאת לא השאלה הכי כיפית ואז שואלים אותי את זה ברדיו. אז אני יודעת מה אני הולכת לעשות, פשוט יש הרבה חששות, אני מתחילה תכף שנתיים שירות במכון ממשלתי ואולי איזו שנה מדרשה". היא מקווה לא לדחות את תחילת התואר עד אחרי המסלול הקלאסי של בוגרת אולפנה, גם בגלל העניין שלה בתחום אבל גם מהחשש שאם הידע הרב שצברה ייזנח בצד, היא תשכח חלק ממנו. בינתיים היא משלבת את הפיזיקה כשמתאפשר לה, "לקראת מחנה הקיץ כתבתי תדריך מעבדה לאיזה תרגיל, אז זה היה ממש מגניב כי הייתי צריכה את כל התיאוריה ונתתי להם את המשוואה שמשם הם אמורים לדעת מה לעשות. אז אני כן עדיין עושה אימוני פיזיקה אבל מחודש של שבע־שמונה שעות פיזיקה ביום ירדתי לאיזה שאלה ביומיים־שלושה".
הרבה פעמים אחרי תחרות גדולה עושים הפוגה ויש ירידת מתח.
"כן, יש ירידת מתח עכשיו אבל אני רוצה להתקדם בפיזיקה. התקדמתי הרבה בפתרון שאלות קשות ועכשיו אפשר ללמוד את כל מה שהשארתי בצד כי הוא לא היה בסילבוס לאולימפיאדה".
יש עוד תחרויות באופק?
"בספורט התחרות זה הדבר הכי חשוב, ועוברים מתחרות לתחרות כדי להביא הישגים אבל בפיזיקה זה אחרת. ההישגים שלי יהיו לעבוד בפיזיקה אמיתית. האופק הוא בתואר ראשון, שני עד לפרופסורה, דברים שהם אמתיים. התחרויות במדעים הן לבני נוער כי אנחנו לא רוצים לבזבז את הזמן של מדענים אמתיים כי בזמן הזה הם יכולים לקדם את העולם".
