הַזְּמַן בֵּין בְּדִיקַת הַדַּרְכּוֹן לָעֲלִיָּה עַל הַמָּטוֹס / כְּמוֹ זְמַן עֲלִיַּת הַנְּשָׁמָה. / כְּבָר לֹא בַּגּוּף / אֲבָל עֲדַיִן לֹא בַּשָּׁמַיִם. / מֵעֵין מַנְגִּינַת בֵּינַיִם / בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה / לָעוֹלָם הַבָּא // שֶׁכַּנִּרְאֶה אֵינוֹ בְּנִמְצָא. (שלמה וינר)
את השורות האלה אני כותבת פחות משתים־עשרה שעות אחרי שנחתתי מטיסה. החוויה השגרתית הזו היא לא פחות ממדהימה: ישיבה במקום אחד שמעביר את הגוף בין יבשות, במסע שלא ניתן היה לדמיין לאורך אלפי שנות היסטוריה. לא פלא שאנו חווים תשישות לאחריהן: נדרשות שעות ארוכות של התאוששות לא רק מהתורים בשדות התעופה; הגוף והנפש האנושיים מתקשים להכיל עוצמה, מרחק ומרחבים כאלה.
שירה, כמו טיסה, היא אמנות הנוצרת במרחב מצומצם, אך בשיאה היא יכולה להרים אדם לגבהים ולהנחית אותו במקומות מרוחקים; האנתולוגיה "שמיים פתוחים" היא ניסיון ראשון לעסוק בחוויה הזו.
הספר בנוי וערוך בחוכמה ובהדרגה על ידי ד"ר גלעד מאירי: החלק הראשון עוסק בטיסה עצמה, בחוויה העזה של ניתוק בין שמיים וארץ ובאפשרות המסעירה של היציאה לחו"ל; החלק השני עוסק בטיסה כמטאפורה למערכת יחסים ובדידות; החלק השלישי בוחן אותה מההיבט הפוליטי – אפשרות הגירה, הניגוד הכלכלי בין המחלקות השונות במטוס והשלכות טיסות הקרב על המציאות הישראלית, מבחינה מוסרית ואישית כאחד; החלק האחרון עוסק באפשרות שהטיסה לחלל מעניקה למשורר כדי לבחון מחדש את המרחקים העצומים, הבלתי נתפסים, שבין הקצוות השונות בחיי האדם.
טיבן של אנתולוגיות שיש בהן חיבור של גבוה ונמוך, וגם בזו שלפנינו יש כמה שירים חלשים יותר (כשירו של אהרון שבתאי היוצא כנגד הטרמינל החדש בבן־גוריון, ושירה של תהל פרוש) אך גם כמה נפלאים ממש כמו המחזור המצוין "מנגינת ביניים" של המשורר שלמה וינר, שירי הטיסה החכמים של ט. כרמי, אורי ברנשטיין, אגי משעול, דורית ויסמן ויעל סטטמן (ששירה מצורף בזה).
אנתולוגיות אינן שלמות. בין השירים שחסרו לי בקובץ בלטו "סוף הנפילה" של דליה רביקוביץ׳, "אנדריאס לוביץ׳ בתא הטייס" של שמואל מוניץ (למרות התייחסות יפה למקרה הנורא בשירו של יוסף שרון) ו"רצון שיכור, מסוכסך", של זלדה. ויחד עם זאת, מדובר באנתולוגיה מצוינת שהמגדירה מחדש את המושג "ספר טיסה" – היא אינה אמורה להעביר את הזמן לטסים, אלא מאפשרת לאלה הנמצאים על הקרקע להביט לגבהים חדשים.
עִם כָּל הַקּשִׁי, אֲנִי אֶקַּח עַכְשָׁו מוֹנִית / וְאֶעֱמֹד שָׁלשׁ שָׁעוֹת בַּהַמְתָּנָה בַּבִּטָּחוֹן / וְאָז בַּתּוֹר לַכְּנִיסָה / לַמָּטוֹס וְעַד סוֹף הָעִכּוּב / בַּהַמְרָאָה וְשָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת שֶׁל נְשִׁימָה קְצָרָה, / עַד שֶׁאֶקְרַע אֶת מַעֲטֶפֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ / וַאֲנַקֵּר מְעַט בְּאֹכֶל מְהֻנְדָּס, / חֳדָשִׁים, שָׁנִים, יוֹבֵל, / עַד שֶׁאֶשָּׁמֵט, עִם כָּל אֵינְסוֹפִיּוּת הַקּשִׁי, / בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁלָּנוּ / וְאֶסְתּוֹבֵב אֵלֶיךָ.
