אני מתמוגג מהסכתים סיפוריים, מוזיקליים או פילוסופיים ואפילו כאלה, לא עלינו, שמנת חלקם היא הפוליטיקה הישראלית הבינונית.
בגלל רוחב היריעה, והרצון לתפוס כמה שיותר. נתתי לאלגוריתם של ספוטיפיי להוביל אותי אל מחוז חפצי ולהתנסות בפודקאסט חדש שיכול להעביר את הזמן המת בכבישי ישראל שמזמן כבר גדושים מלהכיל.
מיד קפץ לנגד עיניי הסכת שיכול להשביע את רעבוני: "חור בהשכלה" שמו. ההסכת עצמו מתעסק בנושאים שאומנם נחשבים למוכרים, אבל כדברי ההסבר "שווה להכיר אותם יותר". כך למשל פרק הפתיחה עוסק במינים פולשים של בעלי חיים, ואחרים נעים על הציר הלא ברור שבין קפיטליזם, מפלצות, בריאת העולם, מונוגמיה ואידאולוגיה. עבור אנשים שמעוניינים להרחיב אופקים ולשמור על חוסר קוהרנטיות זה ההסכת המושלם.
קודם כול חשוב לומר שהוא ערוך בצורה טובה במיוחד. יובל שדה מסביר את התוכן בקולו, בקצב ובמשפטים חתוכים וברורים. זו נקודה חשובה, במיוחד לנוכח העובדה שהקשב של המאזינים מופר תדיר עקב הפורמט שמאפשר את קיומן של פעילויות אחרות במקביל. הקריינות של שדה אומנם מונוטונית במידה מסוימת אבל היא הולמת את הפורמט ואת הניסיון להעביר את התוכן בצורה ברורה וחדה. במקום מנגינת מעבר, שדה אומר "יפה" אחרי כל יחידת תוכן וזה האות עבור המאזין המודע שעוברים לשלב הבא.
אורך הפרקים גם הוא הולם את הפורמט, והם נעים בין 25 דקות ל־35 דקות בדרך כלל. זה בערך המקסימום שמוח אנושי מסוגל לעקוב ברצף אחרי רעיון קוהרנטי ועל כן מגיעות לשדה מחיאות כפיים.
באופן כללי שדה לוקח נושא וסוקר אותו מזוויות היסטוריות כלכליות ותרבותיות, אבל וזה הדבר המעניין, הוא פונה גם לזווית פילוסופית ורפלקסיבית ביחס לסיטואציה. זה מה שקורה בפרק על מונוגמיה לדוגמה ובפרק על אידאולוגיה. המאזין מקבל תמונת עולם קוהרנטית יותר על הנושא מכל הזוויות הנכונות.
שני חסרונות קלים: ההסכת מתאפיין במיעוט מרואיינים. לכאורה מדובר בצעד מתבקש בהתאם לניסיון לסקור נושאים כלליים בחטף, אבל קריינות אחת יכולה להוביל את המאזינים להתייאש ולנטוש. יש משהו מחיה ומעורר בדיאלוג, זה הסוד של תוכניות הרדיו. אומנם מדי פעם מפציעות דמויות אורח בהסכת, אבל בדרך כלל שדה מוביל ומנצח על כל המערכה לבדו.
החיסרון השני, אולי מובנה בהסכת כולו, והוא ציפה מעל לפני השטח. אף שמדובר בפודקאסט שעוסק בידע כללי אקראי, אולי ירידה קצת יותר לעומק תוך פיצול כל נושא לכמה פרקים (כמו במקרה של ארצות הברית), יכולה להביא עוד קהל ולחדש לו יותר כי גם בקרב צרכני ידע כללי, יש כאלה שמעדיפים להעמיק קצת יותר. הבחירה להציג כל נושא באופן התחלתי פונה לקהל מצומצם, אבל אולי זו דווקא כל המטרה מלכתחילה.
בכל מקרה מדובר בהסכת קצבי, מגרה ומעניין, שיכול להתאים לכל המשפחה, וסתם לאנשים תאבי דעת. יש כמה הצעות לשיפור לעונה הבאה, אבל הוא זוכה לתמיכה נחרצת של המדור.
חור בהשכלה, יובל שדה
