בגיל 101 נפטר בשבוע שעבר פרופ׳ ברנרד לואיס, אחד מחוקרי האסלאם והמזרח התיכון הבולטים ביותר במאה השנים האחרונות. לואיס ייעץ לקובעי מדיניות בכירים ואף למספר נשיאים אמריקנים, כתב עשרות ספרים ופרסם מאות רבות של מאמרים בתוך גבולותיה המצומצמים של האקדמיה וגם מחוצה לה. המזרחן ד״ר מרטין קרמר כתב עליו שהיה ״ההיסטוריון המשפיע ביותר בנושאי איסלאם ומזרח תיכון בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה״. חייו הארוכים והפוריים – עד גיל 95 הוא עוד היה פעיל באופן אינטנסיבי במחקר ובכתיבה ־העניקו לו נקודת מבט ייחודית, כזו השמורה רק לאלו שהיו עדים לאירועים היסטוריים כמדינות קמות ונופלות, מאבקים חובקי עולם שנעלמים כלא היו ורודנים שמסיימים את חייהם ברצח בדם קר.
מול אדוארד סעיד
לואיס נולד למשפחה יהודית לונדונית וזהותו היהודית נשמרה על ידו לכל אורך ימי חייו. על הקשר והאהדה שלו למדינת ישראל ניתן ללמוד מביקוריו השנתיים במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. כל עוד היה כשיר לכך מבחינה בריאותית היה מגיע להעביר סמינרים ולהיפגש עם סטודנטים וחוקרים ישראלים וחלק עימם את תובנותיו הרבות וידיעותיו המופלגות.
בתמורה לכך זכה להכרה בדמות תואר דוקטורט לשם כבוד מכל אחת מחמש האוניברסיטאות הישראליות, שהביעו בכך את הכרתן בתרומתו הגדולה לעולם המחקר ולקידום ההבנה של האזור המורכב שבו שוכנת מדינת ישראל. לואיס עשה זאת ללא מורא וללא ניסיונות לייפות את המציאות או להלביש על המציאות המזרח תיכונית חשיבה אירופאית. לשם כך השתמש בידיעותיו הרחבות את שפות האזור, הן השפות המילוליות והן השפות הפנימיות, קודי ההתנהגות השונים.
מתוך אותו מקום הרודף אחר ניסיון לתאר ולהבין את המציאות המורכבת תוך שימוש בכלים הרבים שעמדו לרשותו בחר לואיס בשנת 2007, לאחר מאבקים ארוכים בתוך "האגודה ללימודי המזרח התיכון" (MESA), להקים יחד עם חברו פרופ׳ פואד עג׳מי אגודה חלופית לזו היחידה שהייתה קיימת עד אז וריכזה החל משנות השישים של המאה הקודמת את חוקרי המזרח התיכון בארה״ב. הרקע להקמת האגודה האקדמית החדשה ששמה "האגודה לחקר המזרח התיכון ואפריקה" (ASMEA) היה גישתו הפרו ישראלית ופרו אמריקאית לעומת האגודה הוותיקה שתוארה כ"נשלטת על ידי אנשי אקדמיה המבקרים את ישראל ואת תפקידה של ארה״ב במזרח התיכון״.
בכנס ההקמה של האגודה, שצברה מאז חברים רבים נוספים, נשא לואיס את ההרצאה המרכזית בנושא ״לימוד האחר: דרכים מגוונות להסתכלות על המזרח התיכון ואפריקה״, ובה דן על החופש המחשבתי והאקדמי שצריך לשרור כאשר באים לחקור את האחר. בדבריו אלו ביקש לואיס למתוח ביקורת על מה שכונה ״סתימת הפיות הליברלית״ שהפכה למגפה בקרב חוקרי המזרח התיכון בארה״ב, כתוצאה מכספי תרומות שמקורם במדינות ערב שזרמו למכוני המחקר ולאוניברסיטאות בארה״ב. הגיבוי האינטלקטואלי לאותה ״סתימת פיות״ היה הטענות שהעלה פרופ׳ אדוארד סעיד בספרו ״האוריינטליזם״.
לא נגד האיסלאם
סעיד היה אחד ממבקריו החריפים ביותר של לואיס. ביקורתו הובאה כטענה המרכזית בספרו ולפיה המחקר המערבי ביחס למזרח התיכון לוקה בהתנשאות וגזענות ומתקיים על מנת לתמוך בקולוניאליזם המערבי. ביקורת זו, לצד ביקורות דומות שעלו במהלך השנים, הביאו את לואיס לומר: ״עבור חלק מהאנשים אני גאון ועבור אחרים אני השטן בהתגלמותו״. את הטענות שהעלה סעיד כלפיו דחה לואיס בשתי ידיים וטען שלסעיד אין כלל הידע לבסס את טענותיו. לואיס הוסיף שהמחקר המזרחני החל להתבסס בבריטניה, בגרמניה ובצרפת במאה השש עשרה והשבע עשרה, לפני תחילתו של עידן האימפריאליזם האירופי.
בנוסף ציין לואיס כי באותן שנים לא רק שלא היה אימפריאליזם אירופי, אלא היה אימפריאליזם מוסלמי באירופה. אימפריאליזם זה הופיע בשני מקרים מוכרים, הראשון בכיבוש דרום איטליה וספרד בידי המורים מצפון אפריקה, כיבוש שהגיע לקיצו ב־1609 עם גירוש אחרוני המורים על ידי האינקוויזיציה הספרדית, והשני שהגיע לשיאו בהגעתם של כוחות האימפריה העות׳מאנית בהנהגת הסולטן מהמט הרביעי לשערי וינה בשנת 1683. לפי עובדות אלו יוצא שהמחקר המזרחני החל להתבסס באירופה כתגובה לאימפריאליזם המוסלמי ובמטרה להבין כיצד להתמודד עימו ועל מנת להכיר את אלו שביקשו לכבוש ולהשליט את האסלאם על אירופה.
באחד מספריו הידועים ביותר, ״מה השתבש? ההתנגשות בין האסלאם והמודרניות במזרח התיכון״, מעמיק לואיס את הסברו על התהום שנפערה בין העולם האירופי־מערבי לעולם האסלאם ומבאר מה היו והינן ההשלכות של הפרדה זו על האסלאם. בספר מנתח לואיס את הסיבות שהביאו לחוסר היכולת או הרצון של עולם האסלאם לספוג לתוכו את המודרנה כפי שנעשה בעולם הנוצרי והיהודי באירופה.
יש לזכור כי עד לאמצע המאה השבע עשרה היה עולם האסלאם בכללותו מתקדם ממקבילו הנוצרי באופן ניכר למדי ־כך לדוגמה האימפריה העות׳מאנית הייתה הכוח החזק, השולט וגם החדיש ביותר בעולם ־אך משעה שהחל העולם המערבי להתקדם בעקבות פריצות דרך מדעיות ורעיוניות, עולם האסלאם סגר את שעריו בפני אותה התקדמות ולא היה מוכן לאמץ לתוכו את אותם רעיונות וחידושים. מאז, לפי לואיס, הולכים שני העולמות הללו ומתרחקים זה מזה.
הפתרון כפי שנראה הוא סיוע לעולם האסלאם להיפתח, ומתוך פתיחות זו וספיגת רעיונות חדשים עשויים העולמות להתקרב ולמצוא דרך לחיות יחדיו. מובן שגם על מסקנה זו היו שתקפו את לואיס אך הוא עמד איתן מול אותן המתקפות, והבהיר שהוא איננו נגד האסלאם או הערבים חלילה, אלא נגד אלו העושים שימוש באסלאם על מנת להילחם בעולם המערבי ובישראל, וכי הוא תומך באינטגרציה של העולמות ובתרומה הדדית.
*
מחקריו הרבים והמגוונים של לואיס ימשיכו להעסיק את שני העולמות שנמצאים ב"התנגשות ציוויליזציות״. ספריו ימשיכו להיות ספרי חובה לכל אדם הרוצה להבין את הזירה שבה אנו חיים ומחקריו ימשיכו לשמש כר פורה למחקרי המשך שינסו להמשיך את דרכו שחתרה לשורש התופעות התרבותיות והפוליטיות ולבירור האמת מתוך היכרות עם מושא המחקר ולא מתוך הזדהות עימו. יש לקוות שחוקרי המזרח התיכון בארץ ובעולם יאמצו משהו מהאומץ האינטלקטואלי שלואיס ניחן בו ויעשו את עבודתם ללא מורא. עבודתם תעניק לחברה ולקובעי המדיניות כלים שיוכלו להשתמש בהם בבואם להתמודד עם אתגרי השעה, שגם אחרי לכתו של לואיס ימשיכו להעסיק את העולם המערבי ואת ישראל וארה״ב בראשו. יהי זכרו ברוך.
