סמי הפיראט הוא פיראט מסוג אחר. תאוות הבצע שלו לוקה בחסר, ואת החיפוש אחר הרפתקאות ימיות מסעירות הוא המיר בחיבה עזה לאמבטיות ארוכות בחברת שלושת ברווזוניו. הוא יכול היה להמשיך בשגרת חייו הבלתי פיראטית לאורך ימים, אלא ששיחת טלפון פתאומית ורשמית מאלצת אותו לצאת למסע ולאמץ אורח חיים ההולם יותר את תפקידו:
בֹּקֶר טוֹב. – בֹּקֶר טוֹב. פִּירָאטִים לֹא אוֹמְרִים בֹּקֶר טוֹב!… שְׁמִי שָׁרוֹנָה, וַאֲנִי מֵאֲגֻדַּת הַפִּירָאטִים הַבֵּינְלְאֻמִּית. רָצִינוּ לָדַעַת, סָמִי, אִם אַתָּה מַחֲזִיק בִּתְעוּדַת פִּירָאט. לֹא? חָמוּר מְאֹד. אַתָּה בְּוַדַּאי רוֹצֶה לָדַעַת מָה לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהַשִּׂיג תְּעוּדָה כָּזוֹ. וּבְכֵן, עָלֶיךָ לִמְצֹא אוֹצָר וּלְהַקְפִּיד עַל הַכְּלָלִים. כֵּן סָמִי, הַפִּירָאט מְחַסֵּל אֶת אוֹיְבָיו. הַפִּירָאט מִתְבַּטֵּל בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת. הַפִּירָאט לֹא מְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם, לֹא מַחֲלִיף תַּחְתּוֹנִים, וַהֲכִי חָשׁוּב: אַף פִּירָאט לֹא אוֹהֵב לַעֲשׂוֹת אַמְבַּטְיָה…
כך מתחיל מסעו של סמי לקבלת דיפלומה פיראטית רשמית. מסע מצחיק ומתוק, שכולו ניסיון אמיץ להתאים את נפשו הרכה להפליא לעולם הקשוח והמלוכלך שאליו הוא מבקש להשתייך, בלי לוותר על אף אחת מאהבותיו הגדולות: אמבטיה, ברווזונים, וחיבה להיגיינה בסיסית.
הודות לאיורי הקומיקס הנפלאים, המצחיקים ורוויי הרגישות שיצרה שמרית אלקנתי, וכנראה גם הודות לעובדה ש"פיראט באמבט" נולד לכתחילה כהצגת ילדים בתיאטרון הקרון, דמותו של סמי חוצה את המרחק בין הקוראים והכתוב, וקמה לתחייה מיד. היא מעוררת אהבה ואמון ומכמירת לב. בהיותו יצור עדין, סמי מקבל בהשלמה את הנחת היסוד של הממסד, לפיה גם פיראט נדרש לעבור הליך רשמי של הסמכה. אבל החתרנות, האינדיבידואליזם והחירות הגדולה שבדמותו מקבלים שוב ושוב את מימושם בתוך המסגרת. סמי לא חורג או גולה מתוכה, וגם לא שובר אותה. הוא מוצא סדקים, קפלים ופתחים קטנים בין הכללים, וכך מצליח להתקיים לצידם, בלא מעט חן ובקלות תנועה.
ככל שעלילת הספר נעשית דרמטית ונועזת יותר, עולה על הדעת שההתרחשות העלילתית אמנם מצחיקה מאוד, פרועה ומלאת דמיון, אבל היא מרכיב משני בתוך חוויית הקריאה. מכיוון שהמוליך העיקרי בסיפור הוא המפגש עם דמותו הנון־קונפורמיסטית, המתוקה והאנושית כל כך של סמי. מפגש שמייצר מקום ומספר את סיפורן של נפשות מסוג אחר, אלה שהעולם מלא החוקים, המוסכמות, התעודות והציפיות, הוא לא בדיוק סביבת המגורים הטבעית שלהן.
ילדים וילדות בעלי נפש כזו עשויים למצוא בסמי נפש אחות ובן ברית. בימי הקיץ האלה, שבהם רושם מעמד קבלת התעודות עדיין חי וטרי בזיכרונם של ילדים רבים, מסעו של סמי לקבלת תעודת הפיראט הרשמית נוגע ומאיר באור חדש את היחסים המורכבים שמתקיימים בין הפרט למסגרת הגדולה. והאופן הבטוח והבלתי מתפשר שבו סמי בוחר להיכנס לעולם ה"רגיל" בלי לוותר על הרגליו, על נטיות הנפש שלו, על אהבותיו ועל ברווזוניו הנאמנים – יש בכוחו לעורר תקווה בלבבות רבים.
גם אם במציאות איגודי פיראטים נוטים להיות דורסניים בהרבה, ומלאכת הקיום לצד חוקים וקונפורמיזם חברתי נוקשה היא לעיתים משימת חיים מאתגרת מאין כמוה, קלות התנועה והחירות של סמי מסמנות כיוון שאפשר לשאוף אליו ולקבל ממנו השראה – כוח העל של סיפור טוב.
