בזוג, בנעלי הרים או כל המשפחה: הטיולים שלא כדאי לפספס

רמת הגולן: קרבי זה הכי

אף אחד לא זורם איתכם על יציאה לסובב כנרת במקום רביצה על שפת המים? כנראה אתם מיטיבי לכת והמסלול הזה הוא בדיוק בשבילכם

רגע לפני שנצא לדרך, חשוב לזכור שאין כזה דבר "מיטיבי לכת ברוחם". בדקו שיש לכם יכולת פיזית מספקת, גם בהתחשב במזג האוויר, ושאתם מצוידים בכל מה שצריך ליום טיול ארוך (המון מים, מפה, סוללה בטלפון, אדם שיודע איפה אתם ומסלול מוכן בדקדקנות). עשיתם את זה? יאללה! זה הזמן לטיול מדהים בלב רמת הגולן: הג'ילבון הארוך, שישה ק"מ של יופי גולני, מפלים והיסטוריה.

סביר להניח שהלכתם בג'ילבון המעגלי בתיכון ואולי אפילו עם המשפחה. זה הזמן לקחת אותו צעד אחד קדימה, ולזרום עם הג'ילבון עד למטה, לעמק החולה. שימו לב! זהו מסלול קווי, ונדרשת הקפצת רכב (לא קצרה) אל קצהו. עכשיו אפשר להתחיל.

בווייז נחפש "תחילת מסלול נחל ג'ילבון". לאחר שנפרוק את הציוד, נעבור בשער הבקר הסמוך ונתחיל לצעוד לצד מבני הכפר והבסיס הסורי שהיו חלק ממערך המוצבים הסורי שאיים תכופות על יישובי עמק החולה עד מלחמת ששת הימים.

נלך בשביל האדום, העובר בין הבתים, ונתחיל לרדת בו לעבר הנחל. עוד לא התחלנו, וכבר הגענו למפל דבורה המרשים, אשר מזכיר את שמו של הכפר התלמודי ששכן פה בעבר ונמצא ממש מעלינו. המפל נופל מגובה מרשים של 12 מטרים, ואנחנו נרד בזהירות עם השביל עד למרגלותיו. לאחר שהייה סמוך לבריכת המפל נמשיך בשביל האדום לצד הנחל הזורם. מדי פעם נצטרך לחצות את המים מגדה לגדה.

כקילומטר לאחר מפל דבורה נגיע אל מפל הג'ילבון, מהגבוהים בארץ, שמי הנחל צונחים בו כ־40 מטר. שימו לב: אין לעבור את עמדות התצפית המסודרות. לאחר התצפית על המפל נרד בשביל האדום עד למטה, וכאשר נגיע לפיצול שבילים, נפנה בשביל הקצר לעבר בריכת המפל.

אחרי שהשתכשכנו ונהנינו, נחזור אל פיצול השבילים ונמשיך בשביל האדום לצד הנחל. קילומטר וחצי לאחר מכן נגיע אל חורבותיו של הכפר גלבינה. עצירה בצל, שתייה, ונמשיך בשביל האדום מטה, דרך השדות, לעבר עמק החולה. אחרי עוד קילומטר וחצי נגיע למבנה אבן שלמרגלותיו שוכנת אחת מבריכות הקצינים הנסתרות של הגולן. זוהי בריכת הג'ילבון, שמימיה מגיעים כיום רק לגובה הקרסול, אבל זו עדיין עצירה מרעננת ומקום מעולה לשבת לאכול.

הליכה של קילומטר וחצי נוספים בשביל האדום יובילו אותנו לגשר הפקק, אחד מהגשרים העוברים על הירדן, וזו גם תחנת הסיום שלנו, שנגיע אליה רטובים, עייפים ומרוצים.

חלקים מהמסלול עוברים סמוך לשדות מוקשים, ואין לרדת מהשביל המסומן בשום מקרה. בנוסף, כל האמור כאן הוא בגדר המלצה בלבד, ולפני יציאה למסלול עברו על פרטיו במפה ובאתרי האינטרנט, בדקו את מצב המים בדיווחי משרד הבריאות, והכינו ציוד מתאים לטיול כזה. שמרו על עצמכם ותיהנו.

למי: שכוחו במותניו

לכתוב בווייז: תחילת מסלול נחל ג'ילבון

אסור לפספס: מפל 40 מטרים

הירדן ההררי: ככה זה כשיש שניים

רעש המים הזורמים, הליכה בין איקליפטוסים ענקיים, ואגם פסטורלי: צריך יותר מזה בטיול זוגי? יאללה, איתנו לירדן ההררי

מכל נחלי ארץ ישראל רק אחד זכה לכינוי "נהר" וזהו כמובן הירדן, שמתחיל את דרכו למרגלות החרמון (במקורותיו: בניאס, דן, שניר וחצבני), ועושה את הדרך הארוכה משם אל הכנרת, ועד לים המלח. ברוב מקטעיו נפגוש אפיק רחב יחסית שמימיו זורמים במתינות. אבל דווקא באזור שאנחנו מטיילים בו היום המצב שונה. בירדן ההררי מתחיל הנהר בירידה חדה לעבר הכנרת, ולאורך 10 ק"מ בלבד צונח יותר מ־350 מטר בגובהו. בגלל השיפוע החד הזרימה מהירה וגועשת, והמים נוהרים במפלונים קטנים ושוצפים לאורך כל השנה.

ממש לפני הצניחה הזו בגובה נבנה כבר בתקופה הצלבנית גשר בנות יעקב, ובמשך השנים חודש ונבנה בתקופות שונות. הסיבה היא שבנקודה הזאת המים עדיין זורמים במתינות, ואפיק הנחל רדוד יחסית. בעבר אנשים היו חוצים ממש בתוך המים, ואז נבנו גשרים במקום החציה המקובל, שנהרסו במלחמות ואז נבנו מחדש באותו המקום.

בווייז נכתוב "מצד עתרת", והוא יוביל אותנו מהכביש לדרך עפר באורך 500 מטר, שבסיומה חניון גדול ונוח. מעלינו נראה את שרידיה של מצודה ענקית. בגלל המיקום האסטרטגי, בנו כאן הצלבנים את המצודה לפני כ־900 שנה, אך שמה "עתרת" ניתן לה מן הערבים: בערבית "עת'רה" משמעותה "כישלון", והשם נועד להנציח את הכישלון שהנחיל צלאח א־דין האיובי לאבירים הנוצרים.

בצד הצפוני של החומה נעלה עם השביל המתעקל שמאלה כדי להבחין בתופעה מעניינת. משום שהמבצר יושב ממש על הבקע הסורי־אפריקני, שבר טקטוני שמרחיק לאיטו את "הלוח הסומלי" ואת "הלוח הערבי" מאפריקה ומארץ ישראל, חומת המבצר התפצלה לשניים ברעידות אדמה קטנות וגדולות לאורך השנים. לאחר הפיצול הראשוני, כל רעידה נוספת הרחיקה את חלקי החומה זה מזה. בעצם, זהו אחד המקומות היחידים בארץ שגם יושבים ישירות על קו השבר הגיאולוגי, וגם מאפשרים לנו לראות אותו בעין ממש.

מכאן נחזור בשביל ונרד איתו לכיוון הנהר. למרגלות המצודה יש שרידים של טחנות קמח שניצלו את אנרגיית המים שהוזרמו אליהן בתעלות. המים הניעו את אבני הריחיים, וטחינת הדגן נעשתה ללא צורך בעמל כפיים. לאחר מכן נפנה ימינה, ונעבור דרך שער ברזל לשביל עפר.

מכאן נשאר לנו רק לפתוח את האוזניים, העיניים והלב. רשרוש האיקליפטוסים הענקיים, מראה השלדגים הכחלחלים ושאון המים פשוט מרחיבים את הנפש. נצעד קילומטר בשביל עד שנגיע לאגם כפר־הנשיא, שמטרתו לאגום חלק ממי הירדן לצורך ייצור חשמל. מי האגם זורמים בתעלה, נופלים לתוך מבנה טורבינות, מסובבים את גלגלי ההינע, והחשמל המיוצר נצבר בגנרטורים ומובל ליישובי הסביבה. המים שזרמו בתעלות מושבים לירדן. מומלץ לשבת ליד האגם, לנשום וליהנות מהפסטורליה, עד שצריך לחזור הביתה.

למי: האוהבים הצעירים

מה כותבים בווייז: מצד עתרת

אסור לפספס: חומות ושברי חומות

בנימין והשומרון: המסלול המלא לעצלנים

אתם בקטע של לטייל בלי להזיע? זה המסלול בשבילכם. אבטיח, מחצלת, משקפי שמש ויצאנו לטיול רכוב במעיינות לאורך כביש 60

הנקודה הראשונה שנבקר בה היא מעיין הגבורה, בלב הטבע הבנימיני סמוך לעלי. השם הסמלי מעיד על היישוב והמכינה שגיבורים רבים יצאו ממנה לסייע לעם ישראל במלחמותיו. אך מי ששמם הונצח באופן מובהק במעיין היו בני הזוג אביטל ואבי וולנסקי, שנרצחו בפיגוע ירי בדרכם ליישוב. מי המעיין (ששמו בערבית עין אל־עריק) נקווים בשתי בריכות עגולות ויפות, אחת למבוגרים ואחת לילדים. תוכלו לסעוד בשולחנות הפיקניק בצל עצי הזית העתיקים ומול נופי דרך האבות. כדי להגיע לשם, כתבו בווייז "מעיין הגבורה".

אכלנו, שתינו, נהנינו מהמים, וזה הזמן להמשיך לנקודה הבאה, מעיין אייל (כך גם נרשום בווייז) ברחלים, ממש בתפר בין בנימין לשומרון, לא רחוק מהעיר אריאל. לאחר שנעבור בשער היישוב ניסע ממש עד לגדר המקיפה את מתחם המעיין, ניכנס למתחם ונראה את בריכת השכשוך המקסימה והתכולה שנבנתה פה לזכרו של איל יפרח. מסביב לבריכה יש דשא ונקודות ישיבה מוצלות. שכשכתם? זה הזמן להמשיך לנקודה הבאה, שכוללת מעיין ואטרקציה.

ממבואות השומרון נצא בכביש 60 לעבר גב ההר, ורגע לפני העיר שכם המשתרעת בעמק שמולנו נפנה מזרחה לאלון־מורה. סמוך לדרך הגישה ליישוב שוכן אחד המעיינות היפים בסביבה, עין כפיר, לזכרו של אבנר כפיר חזי (בטח כבר שמתם לב למוטיב החוזר של הנצחת הנופלים במעיינות).

מי המעיין זורמים בנקבה באורך 50 מטר כמעט, וכמו כל שביל ומעיין הם יוצאים לאור אל חיים חדשים, ומתנקזים לבריכה מלבנית ומקסימה, שמחולקת למתחם עמוק למבוגרים ומתחם רדוד לילדים. אחרי שני מעיינות בוודאי כבר התעייפתם, וכאן תוכלו לנמנם סמוך לבריכה מתחת לציליות.

מי שכוחו עדיין במותניו מוזמן לשדרג את חוויית המעיין, להיכנס לתוך הנקבה שנמצאת ממש מעבר לכביש ולצעוד בתוך המים הקרירים. בחוויה הזאת מומלץ בחום להצטייד בפנס. קצת מתכופפים בגלל הגובה, אבל לפחות נחזור עם שרירים תפוסים הביתה בשביל הוואסח. נצעד כ־50 מטר בתוך הנקבה בת אלפיים השנים, נגיע אל מקור הנביעה, ואז נסתובב ונשוב לאחור באותה הדרך.

היום עבר, הערב ירד וצריך איזו תמונה טובה כדי להוכיח לחברים, "הנה, גם אני טיילתי". אז יאללה, זה הזמן לסיים בתצפית טובה. בווייז נכתוב "מצפה אילן (הישיבה 2, אלון־מורה)". במעלה גבעת הישיבה שוכן המצפה לזכרו של אילן גבאי. מהמקום נשקף נוף מרשים ביותר, ויש שיגידו שהוא מהיפים בארץ (במיוחד אם הם תושבי אלון־מורה). מהמצפה ניבטים אלינו הרי השומרון הגבוהים ובקעותיו הפוריות, הרי עבר הירדן המזרחי, ובימים טובים (טוב, נו, ממש־ממש טובים) אפשר לראות מכאן אפילו את החרמון. באמת.

זה הזמן ליהנות מפינות הישיבה, מהפרגולה ומהנדנדות המקסימות, לבהות בדמדומים ובשקיעה, ולהתרווח בנחת רגע לפני הנסיעה החזרה הביתה. עצלנים, כן, אבל זה בכל זאת היה יום ארוך.

למי: שאוהב מזגן

מה כותבים בווייז: כביש 60

אסור לפספס: הנקבה בעין כפיר

גאון הדור: הכרמל רבתי

ים מדהים, מערות טבעיות, לגונות כחולות, קונכיות מיוחדות וחול זהוב–זהוב. זה לא פרסומת לטיול בקפריסין או פוסט על קפיצה בסיני. ברוכים הבאים לחוף תל דור

אז כשאנחנו אומרים "כאן ליד הבית", זה בהנחה שאתם גרים באזור הכרמל; אבל במדינה שחוצים מקצה לקצה בתוך כמה שעות, הכול נחשב "ליד הבית". אז תעמיסו את הילדים עם קרם הגנה, אוכל ליום שלם (קחו בחשבון גם פקקים בדרך), משחקים, מטקות וכדור, וצאו לדרך. בווייז תכתבו "תל דור" והוא יביא אתכם ממש עד לחניה.

חוף דור־הבונים הוא מרצועות החוף היפות בישראל, הרבה בזכות הלגונות והמפרצים הרבים במסלע הכורכר. רגע, מה זה כורכר? נאמלק לכם שיעור גיאולוגיה, ונסביר: זהו תלכיד של חול ים, מלח וחלקיקי חיות עתיקות שהתאבנו ביחד להנאתם מתחת לים במשך אינספור שנים ויצרו סלע. אחרי שהים נסוג והסלע נחשף, ומכיוון שהכורכר רך יחסית, גלי הים נגסו בו עוד ועוד ויצרו את התצורות המדהימות שנראה עוד רגע.

אחרי שנגיע למקום ונופתע מכך שעדיין קיים אתר של רשות הטבע והגנים שהכניסה אליו חינם (חוץ מהארטיקים בקיוסק, הם בתשלום), נתחיל לצעוד מערבה, לעבר החוף. כאן יצא מהפה שלכם ה"וואו" הראשון במסלול הזה, אל מול הים הנפתח והחוף הקטן והמקסים (שימו לב, אין שירותי הצלה במקום, והרחצה אסורה).

שלוש דקות אחרי ההתלהבות הילדים יתחילו כמובן להתלונן: "אבל זה חוף רגיל! למה הבאתם אותנו לפה?". זה הזמן לשלוף את מדריך הטיולים שתמיד היה חבוי בכם, ולספר להם על העיר העתיקה דור שמוזכרת בתנ"ך לא מעט, בירה אזורית לעם הפיניקי וגם נמל מרכזי בארץ. באזור התעשייה הדורי העתיק היו מפעלים לחציבת אבני הכורכר, תעשיית זכוכית מפוארת, וגם בתי מלאכה להפקת צבע התכלת מהחילזון שנשא את השם הקליל "ארגמון קהה קוצים".

ובדיוק כשהילדים יסתכלו עליכם במבט של "סיימתם? אפשר עוד ארטיק?", תשלפו את הארנב הבא מהכובע: פשוט תתחילו ללכת. לאן? זה מה שיפה פה. כל מקום שתלכו אליו יקסים אתכם יותר. הליכה קלילה דרומה תוביל אתכם לשרידי המחצבות והנמל העתיק, ובטיפוס קליל על הגבעה תגיעו אל אחד מספסלי הנוף היפים ביותר שיש לנו בארץ. ספסל אחד קטן מול ים כל כך גדול: אפשר לתת לילדים לשבת עליו קצת, כל אחד בתורו, לבהות וגם לחלום קצת על העתיד. תנסו, אחלה פעילות.

מיציתם את ספסל המחשבות? זה הזמן לקינוח. תתחילו לצעוד צפונה, קילומטר אחד (תמסרו ד"ש כשאתם עוברים על החוף הראשון שקיבל את פניכם), והמשיכו בקו החוף החולי עד שהוא הופך למעין מדפי אבן בצורת חצאי עיגול. אלו הן טבלאות הגידוד, המקומות שבהם הים נגס במסלע, ובכל אחת מהן חיה אוכלוסייה אחרת של בעלי חיים וצמחים, החל בחלזונות, דרך סרטנים מיוחדים ואצות וכלה בצמחי ים מדליקים.

מכאן תוכלו לעלות אל השביל העובר לצד טבלאות הגידוד, ובעוד כ־100 מטר תגיעו אל עמק קטן שיהיה משמאלכם. כאן תראו אותה: מערה טבעית שיצרו גלי הים, וממנה נשקף הכחול־הכחול הזה, בזוויות ובצורות הכי יפות שיש.

זה הזמן לתפוס נקודת צל, לבהות ביופי האינסופי בזמן שהילדים מחפשים קונכיות מיוחדות (ורק מסתכלים בהן, בלי לקחת הביתה), וכן, אפשר לסיום אפילו לשלוף את הטלפון ולתת לכל ילד לנסות לצלם את המערה בזווית הכי יפה שלה. יש לכם עוד כוח? פשוט תמשיכו עם השביל צפונה, ותיחשפו לעוד ועוד מהנופים המדהימים. נמאס לכם? אחורה פנו, באותה הדרך עד לאוטו.

למי: אנשים, נשים וטף

מה כותבים בווייז: תל דור

אסור לפספס: ספסל המחשבות