ההיכרות: אנחנו חלק מכפר הסטודנטים של תנועת הבוגרים של בני עקיבא ו"מאירים" ביפו, שגרים יחד בקהילה של עשייה חברתית. יוסף הביא את עוז לכפר (חברים מהישיבה בקריית־שמונה), וגדליה חבר אליהם במיונים.
שכנים: מכל העדות והמגזרים. גולת הכותרת היא רחל השכנה הטורקייה בת ה־87, שמדי פעם אנחנו יושבים אצלה על קפה (טורקי, אלא מה) לצפות בסדרה (טורקית, מה חשבתם) ולשמוע ממנה מה חשוב לחפש בבת הזוג (מוצא טורקי, כמובן).
נוכחות: גדליה לא קיים מבחינתנו. הוא חוזר מאוחר מהאימונים כשכולם כבר ישנים. התחביב של עוז הוא מילואים: אחת לשבועיים הוא נעלם מהשטח.
חלוקת תפקידים: עוז מקפיד על ריצות במסלול קבוע (יש לו נשמה של הייטקיסט). יוסף הוא הבעלים של כל מה שרואים בדירה, אחראי סדר וניקיון, והממונה על אספקה רציפה של סיפורי דייטים. הוא גם מרכז את כל התחום של פריזבי בים.
מסורת: אחרי כל פרידה של אחד מחברי הדירה, אנחנו מוציאים "משקה", מרימים כוסית ומברכים את הפרוד הטרי שהדייט הבא יהיה הדייט־ראשון האחרון שלו.
חפץ מיוחד: אקדח פלסטיק שנשאר מפורים משמש להכנסת עניין בשיחות זום מתישות.
בישול: הדירה שלנו ידועה בכפר בתור "המעבדה", ובכל יום שישי נערכים פה ניסויים קולינריים מרתקים, שאת הפידבקים להם אנחנו מקבלים בסעודה של כל חברי הכפר. בואו רק נאמר שהיו מקרים של החזרת מנות.
ניקיון: בימי שישי. במקרים חריגים, למשל אחרי ערב סרט עתיר פופקורן, באמצע השבוע.
סקופ: גדליה ועוז אחים בכורים במשפחות ברוכות ילדים (14 ו־9, בהתאמה).
סכסוכים: על הנושאים הרגילים (כביסה, ניקיון, כלים ועוד). במקרים קשים במיוחד הולכים לרחל, שתשמש כבוררת.
וידוי: חלק מסיפורי הדייטים שלנו הם גנבות ספרותיות מהעלילות של יונתן, השותף המיתולוגי שכבר נשוי באושר.
רוצים להשתתף במדור? כתבו לנו: p.motzash@gmail.com
