ד"ר מרדכי נאור מוכר כחוקר תולדות הארץ בעת החדשה, ובפרט קורות היישוב, המדינה וצה"ל, החתום על עשרות רבות של ספרי עיון פופולריים בתחום זה ובקרובים אליו. כן היה עיתונאי ומפקד גל"צ – וגם בעולם זה עוסקים אחדים מספריו. לנוכח הריבוי העיוני הזה, ידועים פחות ספרי סיפורת אחדים שפרסם, למבוגרים ויותר מכך לילדים. הללו עומדים גם הם בסימן ידיעת הארץ וקורות הציונות. אעיד על עצמי כי שנים לאחר שנאור הכותב העיוני היה לחלק מסביבת חיי המוכרת גיליתי להפתעתי כי אני חב לנאור הסופר הבדיוני חוב של חסד ילדות: קלטתי באיחור כי "למעלה על המגדל", ספר ילדים הכתוב כיומן של ילד בימי "ההגנה", שגרם לי בקטנותי לנסות לכתוב יומן, הוא פרי עטו.
בַּצֵּל המאיר הזה של ספרי ארץ־ישראל של נאור נמצא גם הרומן "האיש בחולצת הפסים". הספר כבר הופיע ב־2006, בשם אחר, "17 המדרגות", בהוצאת יבנה, ולא עורר הדים רבים, מה גם שהוצאת הספרים נסגרה. עתה הופיע באדרת חדשה. זהו רומן קליל למדי, קריא ומותח, ששוברו הלימודי בצידו. ההתוודעות לפרשיות בהיסטוריה המקומית וגם העולמית לאורך המאה העשרים היא בונוס שהקורא מקבל מסיפור העלילה המושך – ויותר מבונוס: ניכר שהיא תכלית הספר.
17 מדרגות מחברות בבניין דירות בצפון הישן של תל־אביב בין דירת הקרקע של דוב בן־ליש, קשיש חביב ונדיב אך בודד, לבין דירתו של המספר, ד"ר עמי גבעון, מרצה להיסטוריה ולתקשורת. אכן, מספר זה מזכיר מעט את מרדכי נאור, אם כי התמחותו היא בהיסטוריה של ימי הביניים. את ההיסטוריה שנאור מתמחה בה מגלם בן־ליש בקורות חייו. הזקן הערירי נפטר בליל חילופי המילניום, וד"ר גבעון ורעייתו מתנדבים לדאוג לקבורתו וגם לשבת לזכרו שבעה סמלית ולקבל מנחמים.
ימי השבעה הם מסגרת העלילה: בכל יום מגיעים עוד אורחים עם סיפורים מפתיעים. בן־ליש מתגלה כאיש שהיה בכל מקום, איש שהיו לו שמות שונים וגם פנים שונות. גיבור־העפלה, מאהב שנעלם לנסיעות מסתוריות, שליח לשכת הקשר ליהודי ברית המועצות המחליף זהות עם שליח אחר, גיבור הבריחה מכלא עכו, מרגל בירדן. סוג נוסף של מבקרים, המספק גם אתנחתות קומיות, הם בעלי חוב שונים ומשונים הנושים במת ועתה מקווים לגבות את חובם מגבעון. לקראת הסוף מתחברים החוטים – חוטי הסיפורים על בן־ליש וגם, כמיטב מסורת הרומן־העשוי־היטב, חוטים שלא צפוי היה שייקשרו אליו.
הנחלת הידע היא כאמור תכליתו של רומן זה, וגרימת ההנאה מן הקריאה היא האמצעי לכך; הספר אינו נראה כמי שמתיימר לשחק במגרש של הספרות היפה ה"גבוהה" או לפרוץ דרכים אמנותיות. נאור נוהג בספרו הבדיוני כבספריו העיוניים: הוא מקפיד להיות שווה לכל נפש, למבוגרים וגם לנוער, ליודעי היסטוריה ולחסרי ידע. הדמויות נוקטות לעיתים בשיחותיהן סגנון הרצאתי, ומספקות לבני שיחן הסברים שברור שנועדו רק לקורא הזקוק ליישור קו. ועדיין, דידקטיות זו עשויה בעידון ובחן, ומאפשרת לכולם ליהנות – וללמוד.
האיש בחולצת הפסים, מרדכי נאור, טפּר, 2017, 264 עמ'
