מאוורר ישן מטרטר, מנופף בכנפיו הכחולות ואנחנו מסתובבים יחד איתו, מנסים לגנוב כמה שיותר רוח. האבטיח המתוק מתרוקן מקערת הזכוכית במהירות, מותיר שובל דביק על הסנטר. חלון הדירה המשקיפה אל הים פתוח לרווחה ומכניס בשמחה את קולות המטקות מהחוף.
תודו, בסצנה הזאת אפשר לגמרי לדמיין את קולו של דני סנדרסון בוקע מהרדיו, שר בקול גבוה את "יום בהיר של שמש". ובינינו, רוב הסיכויים שזה גם מה שבאמת שמעו בימים החמים ההם באוגוסט של שנות השמונים.
40 שנה בדיוק אחרי שהשיר "גלשן" יצא לאוויר העולם, עומד סנדרסון על הבמה ומתוודה שהוא בכלל לא אוהב את הים. כן הוא יודע, יש לו רפרטואר שלם של יצירה שקשורה לכחול הגדול כמו "לכבוד הקיץ", "אמא ודני" ועוד, אבל מה לעשות, הוא לא כל כך מחבב מגע עם חול ומים. הקהל צוחק, מעריך את ההומור העצמי והקסם של סנדרסון.
סנדרסון בן ה־71 יצא הקיץ למסע הופעות ברחבי הארץ לרגל 55 שנות יצירה ויש לו בהחלט מה לחגוג. בהופעות הוא מארח זמרים צעירים ומצליחים כמו ג'ין בורדו, רביב כנר ונונו, מה שבעיקר מעיד שסנדרסון לא מתרפק על העבר אלא נמצא כאן ועכשיו, ושהוא לא רק זמר מצליח אלא גם יוצר ואמן על־זמני.
הקהל שמגיע להופעות מגוון ונוגע בכל קשת הגילאים, מילדים רכים, דרך הורים עייפים לפעוטות ועד לבני גיל הזהב. בכולם הלהיטים של סנדרסון פועמים תחת העור, מתנוססים בגאון דרך עיניים בורקות, שפתיים מחייכות ושירה מכל הלב של "גוליית", "רוני", "מה הדאווין שלך", "המגפיים של ברוך", "אלף כבאים". אתם כבר מזמזמים אותם תוך כדי קריאה.
לסנדרסון יש כידוע רפרטואר עשיר של הרכבים כמו גזוז, דודה וכוורת, הוא הוציא אלבומים, כתב, הלחין, הפיק ויצר שלל להיטים ישראלים. לאורך הדרך. ההומור שלו נשזר בכל ניגון, נימה או מילה, והוא קורץ וחף מגאווה. גם בהופעה יש להומור מעמד מכובד: סנדרסון מבצע קטעי סטנדאפ קצרים הגורמים לקהל לפרוץ בצחוק. הוא לא מדלג על בדיחות על קומתו הנמוכה, ילדותו, ההורים שלו, וכמובן הגיל שלו. התוצאה היא פאן ישראלי, פופ ורוק עם קורטוב נונסנס.
סנדרסון אולי נראה שפוף וכפוף יותר משהיה בצעירותו, ויש לו כמה קמטים בצידי עיניו, אבל כשהוא פוצח בסולו על הגיטרה החשמלית השנים נושרות והקהל לא נשאר אדיש.
במהלך ההופעה הוא מפרגן לצוות שלו, מחלק סולואים בנדיבות, שר בדואטים ומבצע פליק־פלאקים מוזיקליים מרהיבים. הוא חף מאגו ומפנה את המקום ליוצרים שאיתו. זה מאפיין ניכר של הכישרון שלו לאורך השנים: להעניק מנגינות, מילים ולהיטים ליוצרים אחרים. אבל כאן הגבול הוא דק: ניכר שסנדרסון מעט מתעייף, וצריך את התמיכה של הצוות שסביבו. קולו לא צלול, והבחירה לתת כמעט שיר שלם לאחת מזמרות הליווי קצת גורמת לאי נוחות – הרי באנו עד הלום בשביל סנדרסון ופחות בשביל קולה הענוג של אלמונית.
אחרי ההופעה דני סנדרסון נשאר להצטלם עם חובבי הסלפי, מחייך, מגיב בהנהון לכל המחמאות ובעיקר זורם. הוא כמו הדוד המגניב שחוזר מהרפתקאות ותמיד יש לו חשק לשחק עם הילדים, אבל במקרה הזה דני הוא הדוד של כולנו. אם מתחשק לכם לשיר עד שהגרון יכאב, או לצאת עם הילדים להופעה קיצית, דני סנדרסון הוא לגמרי התשובה.
