בשנת 1988, תשעה ימים אחרי שפורסם הרומן "פסוקי השטן" מאת הסופר הבריטי ממוצא הודי־מוסלמי, סלמאן רושדי, אסרה מדינת הודו את הפצת הספר. איסור זה תקף עד היום. ביום שישי שעבר, במהלך אירוע ספרותי במערב מדינת ניו־יורק, נדקר רושדי כחמש־עשרה פעמים בידי תוקף ממוצא לבנוני בן 24, שעדיין לא נולד כאשר "פסוקי השטן" ראה אור.
אף שלמעלה מעשר מדינות אחרות הצטרפו לאיסור, בהן פקיסטן, שבה התגורר רושדי יחד עם הוריו בשנות השישים, נדמה שדווקא ההתנכרות מצד מולדתו עשויה להכאיב לרושדי יותר מכול. הספר האסור היה ספרו הרביעי של רושדי, יליד מומביי 1947. בשעת פרסומו כבר היה רושדי חתן פרס בּוּקר היוקרתי על ספרו השני, "ילדי חצות" (1981).
רושדי מרבה לעסוק בזהותו ההיברידית, ומבקש לערער על תפיסת העולם הקולוניאלית. הוא סיפר שבחדר ילדותו במומביי, כשהביט מן החלון, צפה על בריכת שחייה פרטית ללבנים בלבד. חבר לבן מבית הספר הזמין אותו להתארח בבריכה, בהתאם למדיניות שאפשרה לאורח חום לקבל אישור כניסה רק אם לבן יזמין אותו. רושדי הבוגר מעיד על תשובתו כילד, כעל ההצהרה הפוליטית הראשונה בחייו. הוא ענה לחברו: "לא, תודה".
בספריו מציג רושדי זהות שבין תרבויות: בין לבן לצבעוני, בין מזרח למערב. הוא משתמש בטכניקה שחוקרי ספרות מכנים "ריאליזם מאגי", שמכניסה אלמנטים קסומים או פנטסטיים, אשר נראים לנו על־מציאותיים או בלתי מתקבלים על הדעת, אל תוך חוקיות רגילה של עולם מוכר. רושדי כתב מעין משלים, אגדות או אלגוריות על הודו ופקיסטן העצמאיות, שבהם אמת ודמיון, קומדיה וטרגדיה, סוריאליסטי וריאליסטי בלולים אלה באלה, באופן שנשען על המסורת של "סיפורי אלף לילה ולילה". בעבודתו הספרותית מבקש רושדי להזכיר תמיד לקוראיו שאין לו מבט אחר על המציאות מלבד מבטו הכפול של המהגר.
מאז סוף שנות השישים התגורר רושדי בבריטניה, והיה בוגר מצטיין של הקינגס קולג' בקיימברידג'. הוא התחתן בה כמה פעמים, ובה נולדו בניו. גיבור ספרו "ילדי חצות" נולד בדיוק ברגע שבו הפכה הודו למדינה עצמאית, וניחן בקשרים טלפתיים עם ילדים כמוהו, שחייהם נקשרו בחייה של מולדתם. רושדי סיפר שהבדיחה האהובה על אביו, שאותה נהג לספר לחבריו שוב ושוב, הייתה שבנו סלמן נולד בתשעה־עשר ביוני 1947, ובדיוק שמונה שבועות לאחר לידתו ברחו הבריטים מהודו. בדיחה זו גרמה לרושדי לחשוב מה היה קורה אילולא אותו פער של שמונה שבועות, ומה אם תינוק היה נולד בדיוק באותו הרגע שבו ארצו נולדה – איזה סיפור היה נולד כתוצאה מכך.
"ילדי חצות" נמכר בלמעלה ממיליון עותקים בבריטניה לבדה, ונבחר לספר האהוב ביותר מכל הספרים שזכו עד כה בפרס בּוּקר. זה הספר שהפך את רושדי לסופר חשוב ומדובר, אבל "פסוקי השטן" הפך אותו לסופר נרדף.
באמצע פברואר בשנת 1989 התעורר רושדי בביתו שבלונדון למציאות חדשה. המנהיג העליון של איראן הוציא פסק הלכה שמתיר לכל מוסלמי למצות את הדין עם רושדי, בעקבות מה שחלק מהמוסלמים רואים כחילול הקודש שאי אפשר לעבור עליו בשתיקה. המנהיג העליון הנוכחי של איראן חזר לאחרונה על אותה פתווה בשנת 2019. הציווי הרצחני חל לא רק על הסופר עצמו, אלא גם על כל האנשים שמעורבים בהפצת הספר. עולה כי עבור קוראים מוסלמים, עלילת הספר מפרה טאבו שאין להפר באשר לקדושתו של נביאם. קוראים אחרים רואים בספר סאטירה הומוריסטית שהיא בשום פנים לא אנטי־מוסלמית, אלא סיפור על זהות־מהגר שבורה ומנוכרת, חיפוש שורשים והשלמה עם פשרות שאין להימלט מהן.
עוד לפני פרסומו של פסק ההלכה, נערכו הפגנות רבות משתתפים נגד הסופר ועותקים של הספר הוצתו. המפגינים נשאו שלטים שבהם נאמר כי "פסוקי השטן הוא פרופגנדה אנטי־אסלאמית", ו"סופרים כמו רושדי הם אויבים אמיתיים של השלום". חנויות ספרים הותקפו, וההוצאה לאור קיבלה איומים בהפצצות. צעיר מוסלמי שהכין פצצה במלון לונדוני נהרג תוך כדי הכנתה, והוכרז כשאהיד בטהרן. המתרגם היפני של הספר נרצח כעבור שנתיים, המתרגם האיטלקי נפצע קשה בפיגוע דקירה, והמו"ל הנורווגי של הספר נפצע אנושות. בישראל ראה אור תרגום לעברית ללא הצגת שם המתרגם, ונטען כי משפחתו של המתרגם מבקשת לשמור על סודיות גם עשורים לאחר מותו. בטורקיה נעשה ניסיון לחסל את המתרגם הטורקי של הספר, וכתוצאה מכך נהרגו 37 בני אדם בהצתת מלון.
רושדי הסתובב בבריטניה תחת שמירה משטרתית, והחליף עשרות דירות מסתור. מאז תחילת המילניום הוא מתגורר במנהטן, ובשנים האחרונות קיבל אזרחות אמריקנית. האמריקנים הפכו את רושדי לידוען, ששמו נקשר בערכים דמוקרטיים כמו חופש הדיבור. רושדי שיתף פעולה עם ההומור שבו הוצגה דמותו, כמו למשל ב"תרגיע", סדרת המצבים הקומית שיצר הקומיקאי היהודי לארי דיוויד. כאשר גיבור הסדרה היהודי מסתבך בחיקוי כוהני דת מוסלמים, הוא נועץ ברושדי כיצד לחיות בצל האיומים. רושדי, שמופיע בסדרה בתפקיד עצמו, ממליץ לו להתעלם מן האיומים ולנסות להמשיך את חייו כפי שהיו עד כה, תוך הצבעה על יתרונות יחסיים של המצב הזה, ובראשם: "אתה לא צריך ללכת לשום מקום שאתה לא רוצה ללכת אליו".
"אני אדם מת"
כאשר התבקש רושדי לבחור כינוי שבאמצעותו תוכל המשטרה ליצור איתו קשר, הוא בחר בשם "ג'וזף אנטון", שילוב בין שמותיהם של שני סופרים שאהב: הסופר הבריטי ממוצא פולני ג'וזף קונרד, שהוגלה מארצו וכתב נגד הקולוניאליזם בשפה שאינה שפת אימו, והסופר והמחזאי הרוסי אנטון צ'כוב, שהיה, בין השאר, סאטיריקן מושחז כלפי אוזלת היד של גיבוריו. כינוי זה, ג'וזף אנטון, הפך לשמה של האוטוביוגרפיה שפרסם רושדי לפני כעשור, ובה העיד בכנות על שנות חיי המסתור שלו, על ההתמודדות המקאברית שלו עם שומריו החמושים ועל האופן שבו קיווה להחזיר לעצמו את החופש שלו כמהלך של התעקשות על אנושיות.
הספר פותח ביום שבו החל המרדף. זה היה "יום האהבה" האמריקאי, אבל הוא לא הסתדר עם אשתו, שאיתה התחתן כשנה קודם לכן. שבוע לפני כן אמרה לו שהיא לא מרוצה מנישואיהם, ואיננה מרגישה טוב לידו. עיתונאית צלצלה אליו ושאלה אותו איך ההרגשה לדעת שזה עתה נגזר עליו גזר דין מוות בידי האייתוללה. הוא חש שאף שהיה זה יום שמשי, שאלתה של העיתונאית כיבתה את האור. "ההרגשה לא טובה", ענה רושדי, אבל בפנים חשב: "אני אדם מת". הוא הסיט את תריסי החלון, נעל את דלת הכניסה והרגיש כאילו עבר בו זרם חשמלי. אשתו השמיעה מילות תמיכה והשתמשה במילה "אנחנו". הוא מצא בכך נחמה.
רושדי מצטט את תדפיס הטקסט של פסק ההלכה, שניתן בידו כשהיה באולפן טלוויזיה באותו יום, לפני ריאיון בשידור חי: "אני מודיע לעם המוסלמי הגאה ברחבי העולם שמחבר הספר 'פסוקי שטן', שנוגד את האסלאם, הנביא והקוראן, וכל המעורבים בפרסומו שהיו מודעים לתוכן שלו – נשפטים למוות. אני מבקש מכל המוסלמים להוציא אותם להורג בכל מקום שבו ימצאו אותם".
תחושותיו של רושדי למקרא פסק ההלכה, כאילו ייצרו מתוכו אדם אחר: "הוא היה אני חדש עכשיו. הוא היה האדם בעין הסערה. לא עוד הסלמאן שחבריו הכירו, אלא הרושדי שהיה מחבר 'פסוקי שטן', כותרת שעוותה בעדינות על ידי השמטת ה"א הידיעה. 'פסוקי השטן' היה רומן. 'פסוקי שטן' היו פסוקים שטניים, והוא היה מחברם השטני, 'שטן רושדי', היצור בעל הקרניים על הכרזות שנשאו מפגינים ברחובותיה של עיר רחוקה, האיש התלוי עם הלשון האדומה הבולטת בקריקטורות שהם נשאו… הוא הביט בעיתונאים שהסתכלו עליו ותהה האם כך מסתכלים אנשים על אלה שנשלחים לגרדום או לכיסא חשמלי או לגיליוטינה".
שלושים ושלוש שנים לאחר מכן, שוכב רושדי בבית חולים בניו־יורק לאחר שאיבד את אחת מעיניו.
ד"ר נוית בראל היא עורכת כתב העת "הליקון" וסדרת הספרים "הדשא הגדול" בהוצאת פרדס
