תכולת הספרייה: ארונות הספרים נמצאים אצלנו כמעט בכל חדרי הבית, ראשיהם מחככים את התקרה. הספרייה היא מין דיוקן מורחב של בני הבית, לא רק של מה שקראנו אלא גם של מה שאני מקווה שעוד נקרא. אלה ספרים שקניתי, שאספנו, שקיבלתי, שליקטתי בחנויות ספרים יד שנייה ומצאתי על ספסלים, שהבאתי במזוודה מנסיעות לחו"ל ושילמתי על משקל עודף, שהשאילו לי והבטחתי להחזיר. יש בהם ספרות עברית ומתורגמת, פרוזה ושירה, פילוסופיה, חקר קבלה, אמנות, מאות ספרי ילדים. לא פעם יש גם ספרים כפולים של בן זוגי ושלי. לרוב אף אחד מאיתנו לא מוותר על העותק שלו, והפשרה היא עותקים נסתרים בשורה השנייה של הספרייה. גם כך, לספרים שאני אוהבת במיוחד לעיתים יהיו עותקים נוספים שמיועדים להשאלה, כי ספרים נוטים לנדוד. אלא אם מדובר באחותי – היא משיבה לי ספרים שלא זכרתי שהיו שלי.
מדף קרוב ללב: יש לי קרבה מיוחדת לספרי השירה שלי, שמצויים במרכז הספרייה. וישנו הכיסא שליד המיטה, ועליו ספרים שאני מוצאת עצמי קוראת שוב. בלי סדר ברור. שילוב בין שירה, פנטזיה, בלשים, רומנים. תמונת מצב נוכחית של הספרים שנחים עליו כרגע היא "היקום הטרגי שלנו" של סקרלט תומס, הביוגרפיה של קולט שכתבה ג'ודית תורמן, "פס רקמה צר" – תרגומים ורשימות של נוח שטרן, "מוסיקה ללפידים" של א"מ הומס, "לעולם־לא־עולם" של ניל גיימן, "כל מה שהיא שרה מעלה עשן" של שי שניידר־אילת, ו"הכפפה של יד שמאל" – תרגומים של סיון בסקין וריטה קוגן לאנה אחמטובה ומרינה צווטאייבה.
שיטת מיון: לכאורה לפי נושאים ועל פי א"ב מחברות ומחברים. רציתי לומר שהספרייה היא המקום היחיד שבו אני מסודרת, אבל עכשיו עלי לחזור בי, כי כשחיפשתי את העותק האהוב עלי של "אנקת גבהים", התברר שאין לי מושג היכן הוא. אולי זאת עוד הוכחה שספרייה היא קצת כמו אורגניזם, או אולי יער גשם, והיא משגשגת באופנים שלא לחלוטין גלויים לנו.
על ארבעה ספרים
בוקר טוב, חצות
ג'יין ריס / תרגום: עדה פלדור / כתר, 2001
יש טענה שאת גיבורות ארבעת ספריה הראשונים של ריס אפשר להעביר מספר לספר, שהרי אלה אותן גיבורות אומללות ועגמומיות שחיות בלונדון או בפריז. תמיד שוררים שם יחסים איומים בין גברים לנשים, כסף שאף פעם אינו מספיק, ואיזו זרות קיומית. אבל "בוקר טוב חצות", שראה אור בשנת 1939, הוא בעיניי הנפלא שבהם. בכתיבה חדה ושוברת לב, ריס מציעה פיכחון עצום לצד אשליות שמתנפצות.
אגרות ח.נ. ביאליק
דביר, תרצ"ח־תרצ"ט
ליד מהדורת השירים של ביאליק, ששם נעוריה של אימי כתוב עליה, עומדים על המדף חמשת כרכי המכתבים הגוצים של ביאליק, כרוכים בירוק. מצאתי אותם בחנות יד שנייה בתל־אביב. זה היה כמו למצוא אוצר באור היום, וקניתי אותם בחשש שמישהו יראה מה מצאתי והוא יילקח ממני. יש במכתבים עירוב בין ענייני יום־יום להרהורי נפש, בדחנות ורצינות, גורל, עסקים ודברים של מה בכך. נמצא שם את ביאליק הלא רשמי, הצוחק, המתייסר, הקר לפרקים, העורך וגם הסוחר.
אנקת גבהים
אמילי ברונטה / תרגום: אהרון אמיר / כתר, 1990
יש לי עותק שובה לב עם תחריטי עץ, שקיבלתי במתנה מנורית זרחי. "אנקת גבהים" הוא רומן מתוחכם מסדר אחר, שיש בו מְספרים לא אמינים, חלומות שמגיעים לחולם הלא נכון, טבע אימתני ואהבה מכלת־כול של קתרין והית'קליף. כשהרומן ראה אור בשם בדוי מבקריו לא האמינו שאישה מסוגלת לאפלה ולאלימות שכאלה.
אוסף אגדות האחים גרים
עריכה: מריה טטר / נורטון, 2004
את המהדורה היפהפייה הזו רציתי מאוד להוציא לאור בעברית מהרגע שראיתי אותה, אבל מסיבות שונות לא הצלחתי. זהו העולם שנפתח ב"היה היה פעם" – חץ הנשלח אל מקום וזמן אחרים, מוחלטים יותר, של טוב ורע, משימות בלתי אפשריות, אתגרים, ערמומיות, חסד, רשע וגם קסם. תועפות של קסם. אנחנו זקוקים לסיפורים האלה, שסופרו מאות שנים לפני שנולדנו וימשיכו להיות מסופרים.