ספרים בנושאי כלכלה ומנהל עסקים מתרבים והולכים. יותר ויותר אנשים מנסים להשיב לשאלות החשובות בחברה הקפיטליסטית: איך לעשות כסף ולא להיכשל או להפסיד, איך לייעל את הפעילות הכלכלית ולהניע את העובדים לעבוד קשה יותר ובפחות עלויות. קהל גדל והולך של קוראים, עמיתים, יזמים חדשים או צעירים מתלבטים, מחפשים בהם מקור להשראה ורעיונות חדשים לבעיות ישנות. ספרו של סר רונלד כהן חורג מן הדגם הזה. הוא עוסק בהשקעות פיננסיות ומיזמים במודל "אימפקט", הזוכות לצמיחה מהירה בשנים האחרונות.
אף שהמחבר הוא איש עסקים, הוא אינו מתמקד, כצפוי, בתחום העסקי, אלא מבקש להתמודד עם שני הנושאים המרכזיים שעל סדר היום הציבורי בעולם הגלובלי: השמירה על כדור הארץ והסביבה מחד גיסא, והפער הגדל בהתמדה בין עשירים לעניים באוכלוסיית העולם המתרבָּה, מאידך גיסא. בקהל המטרה של ספרו נכללים שני ציבורים גדולים, שעניינם והאינטרסים שלהם מנוגדים לכאורה, והם מושכים כביכול בשני קצותיו המנוגדים של חבל אחד: אנשי עסקים ויזמים אקטיביים, שהמניע העיקרי שלהם הוא כספי – להפיק את מירב הרווחים במסגרת כללי התחרות המוכרים של כלכלה גלובלית־קפיטליסטית שמקדשת את היוזמה החופשית – ולצידם ציבור גדול של משקיעים פסיביים, ששם את יהבו על פעילותם של אותם אנשי עסקים, בשאיפה להפיק את מירב הרווחים לכספם המושקע בפעילות באותו משק קפיטליסטי עצמו.
מנגד, כהן מכוון את ספרו אל כל אותם יחידים, ארגונים בינלאומיים ותנועות ציבוריות מקומיות בעלי רגישות חברתית וסביבתית, המביטים בעין בוחנת ובדאגה הולכת וגוברת על התנהלותו של אותו סקטור עסקי־כלכלי שתואר לעיל, ומנסים בדרכים שונות, אפקטיביות יותר או פחות, לעצור את ההידרדרות שהוא גורם במצבו של כדור הארץ, באיכות הסביבה ובאיכות ותוחלת החיים של האוכלוסיות החלשות בעולם, ולמצוא דרכים חדשות לתיקון העולם.
העימות הזה מוכר ומתנהל בשפה גבוהה, שלעיתים מועדת מראש לאי הבנות ולרצון רע משני הצדדים. הוא מתאפיין בהיאבקות תמידית, עוינות וחשדנות הדדית, ובתחושה המשותפת לכולם שניצחונו של צד אחד הוא תבוסה והפסד של הצד הנגדי. "אימפקט" של רונלד כהן מתרחק במכוון משדה המוקשים הזה. ראשית, הוא ניגש לנושאים הכבדים ביותר בניסוחים פשוטים ושווים לכל נפש, ואינו מותיר מרווח לאי הבנות. שנית, דבריו מכוונים בעת ובעונה אחת אל שני קצותיו של החבל. אל אלה שרואים את עצמם ושנהוג לראותם כבעלי אינטרסים מנוגדים וכעוינים אלה לאלה. המאפיין השלישי והעיקרי הוא שההצעות שלו משקפות ניסיון מעשי וגישה מחוברת למציאות, שקולה ובדוקה, גישה של צעד אחרי צעד, שכבר הוכיחה את עצמה ויש לה קבלות.
אינטרס שהבעיה תימשך
רונלד כהן הוא יהודי יליד קהיר (1945) המתגורר כיום לסירוגין בישראל, בלונדון ובניו־יורק. משפחתו האמידה נאלצה לעזוב את מצרים, הותירה מאחור את כל רכושה והגיעה חסרת כול לאנגליה. רונלד הנער לא ידע בתחילה מילה באנגלית, ובכל זאת סיים בהצלחה בית ספר תיכון, זכה במלגת לימודים לאוקספורד ומשם המשיך ללימודי מנהל עסקים בהרווארד. בשנת2000 זכה בתואר אבירות על תרומותיו לענף הון הסיכון. באותו זמן החל להתעניין בנושאים חברתיים, והקים גוף מייעץ ומסייע לארגונים ומשקיעים בגיוס משאבים למימון של תוכניות התערבות ושינוי חברתי. בעקבות הצלחתו מונה ב־2011 ליו"ר הבנק החברתי הראשון בבריטניה הנתמך על ידי הממשלה.
כהן מאמין בהשפעת הכלכלה על פתרון סכסוכים עקובים מדם. בעקבות הדוגמה המוצלחת של פיתוח צפון אירלנד, הוא סבור, למשל, שאם מצבה של המשפחה הפלסטינית הממוצעת ישתנה – עמדת הבסיס של הסכסוך תשתנה. קרן שהקים ב־2008 השקיעה למעלה ממיליארד דולר בבניית בתים ברמאללה ובשכם. מצד שני, כהן היה מעורב גם בשערוריות ציבוריות ומשפטיות, כתוצאה מפעילותו הפיננסית של תאגיד ההשקעות הבינלאומי אייפקס שהוא הקים בשנות השמונים, ושהיה מעורב ב"היעלמות מסתורית" של קרנות פנסיה בשווי של מיליונים.
דיוקנו המורכב של כהן – אדם חזק ונחוש, שרגיש למצוקות הזולת ולבעיות הגדולות של האנושות מצד אחד, ומי שתואר בעקבות אותה שערורייה כ"קפיטליסט תאב בצע שחי על גבם של אנשים אחרים" מצד שני – אולי מסביר ואף מעצים את דרך החשיבה שבמרכז הספר, והופך אותו למוצק ומשכנע עוד יותר.
טענתו הראשונה של כהן היא שהציפייה שרווחה בעבר, שבכלכלה קפיטליסטית משגשגת, השגשוג יזלוג מלמעלה כלפי מטה ויגרום לצמצום הפערים בין עשירים לעניים, לא התממשה. להפך, הפער רק גדל. העשירים התעשרו יותר והעניים נעשו יחסית עניים יותר – משום שהגדלת השגשוג מעלה את רף הציפיות ואת הביקושים וגורמת לעליית מחירים, וכדי לשמור על מחירים סבירים חייבים להקטין את השכר ולנצל יותר את העובדים, שנעשים יותר ויותר עניים. הגדלת הצריכה גם גורמת לניצול יתר של משאבי כדור הארץ ולפגיעה בסביבה – עוד תוצאה שלילית שחובה למנוע.
פתרון מקובל לבעיות חברתיות וסביבתיות הוא הפעלה של ארגונים שמבוססים על פילנתרופיה. כהן מפנה חיצי ביקורת חריפים כלפי הדרך הזאת. לדבריו, היעד המרכזי של הפילנתרופיה הוא גיוס מתמיד של משאבים לצורך פעילות הארגון – כוח אדם מתנדב ובעיקר משאבים כספיים. פתרון הבעיה שבגללה הוקם הארגון מלכתחילה, עומד במקום השני בעדיפות. כתוצאה מכך, היעילות וההצלחה של מנהלי גופים כאלה נמדדת על פי כמות הכספים שהם מצליחים לגייס, ולא על פי תוצאות הפעילות שלהם לפתרון הבעיות שלמענן קם הארגון. מסיבה זו, במקרים רבים יש לארגון כזה גם אינטרס שהבעיה תימשך ותחריף.
הפושעים שוקמו והמשקיעים הרוויחו
דווקא במסגרת העולם הקפיטליסטי מוצא המחבר כיוונים נכונים לפעולה לתיקון עולם, באמצעות מה שהוא מכנה "השקעות האימפקט". הכוונה היא להשקעות שמממנות פרויקטים מוגדרים ומדידים למען תיקון ליקוי חברתי או למניעת פגיעה בחברה או בסביבה. הדבר נעשה באמצעות "אגרות חוב חברתיות", או בשם מוצלח יותר "חוזה האימפקט החברתי", שקושר בין שלושת הצדדים: המזמין או המשקיע, מבצע השירות, והיעדים המוגדרים לתיקון הבעיה שנמדדים באופן כמותי.
סיפורו של הפרויקט המוצלח של הארגון, "Social Finance", שייסד כהן לשם צמצום התופעה המוכרת של פושעים משוחררים שחוזרים לפשע, הוא דוגמה מהחיים לאופן הפעולה ולהצלחה המוכחת של "השקעת האימפקט". הפרויקט נקרא "איגרת חוב פיטסבורו", על שם הכלא שבו נערך, וביצועו התבסס על שלושה עקרונות: קביעה מראש של מדדים כמותיים להצלחה, התמודדות רב־צדדית עם הבעיה, ורווחיות מעגלית.
החוזה המוקדם של הפרויקט קבע יעד להפחתת אחוזי החזרה לפשע, שאם לא יעמדו בו – הכסף לא יוחזר למשקיעים, ואם כן – "הממשלה תחזיר למשקיעים את ההשקעה המקורית, בתוספת ריבית שתעלה בהתאם לגובה ההפחתה שתושג". הפרויקט כלל סיוע לפי הצורך לאסירים המשוחררים במרכיבים כגון דיור, הכשרה מקצועית, תעסוקה ועוד. במרכיבי הסיוע לא היה חידוש; החידוש היה בהבטחה מראש של התקציב הנדרש, מה שחסך זמן, ייעל תהליכים ואפשר התייחסות מיידית ובו־זמנית לכל גורמי הסיכון הדוחפים את האסיר המשוחרר לחזור לפשע. הפרויקט השיג הפחתה של כמעט עשרה אחוזים בהרשעות החוזרות (2.4 אחוז יותר מהמדד שנקבע מראש), וכך זכו המשקיעים לא רק בהחזר השקעתם מהמדינה, אלא גם בריבית על ההשקעה.
בסיכומו של הפרויקט, למשקיעים היה עניין להשגיח שכל סעיפי החוזה יקוימו, על מנת להבטיח את החזרת ההשקעה. המדינה נהנתה מהפירות הכלכליים והחברתיים של ההצלחה, ואת הכסף שחסכה על טיפול־מחדש באסירים, אפשר היה לגלגל לפרויקט הבא. התוצאה של השימוש ב"השקעת אימפקט" הייתה שבשנה השנייה של הפרויקט הופחת אחוז האסירים החוזרים לפשע ולכלא ב־11 אחוז, בזמן שבכל בריטניה חלה דווקא עלייה של 10 אחוזים בהיקף החוזרים לפשע.
במקום תקציבים ממשלתיים
ספרו של כהן מתייחס לכיוונים והיבטים נוספים של רעיון ה"אימפקט", הן בהקשר החברתי והסביבתי ואפילו בהקשר העסקי והכלכלי. למשל: בחברה המערבית, שמתחילה להעריך שמירה על הסביבה, מפעלים שמקטינים את פגיעתם בסובב – על ידי צמצום פסולת, ניצול נכון יותר של משאבי טבע וכדומה – זוכים לתקשורת חיובית ומעגל לקוחותיהם מתרחב. שקלול כמותי של האימפקט ושילובם של מספרים אלה בתחשיב העסקי ובדו"חות של הנהלת החשבונות של מפעל, מסייע להבליט את התועלות ברעיון האימפקט, ותורם גם הוא לקידום השמירה על הסביבה והחברה.
בסיכום, אומר סר כהן, כי הרעיון של "השקעת אימפקט" קיים בשמות שונים בחלקים שונים של העולם. תחת השם "איגרת חוב לפיתוח" או "איגרת חוב לפי תוצאות" הוא מושך משקיעים רבים, שמעוניינים להשקיע את כספם לא רק על מנת להרוויח ממנו, אלא גם לתרום להשגת יעדים חברתיים וסביבתיים מוגדרים וידועים מראש. הוא טוען כי איגרות החוב לפיתוח מציעות דרך חדשנית להתמודד עם בעיות משמעותיות בתחומי החינוך, הבריאות והסביבה. הן עשויות להניב תשואות אטרקטיביות למשקיעים, וגם לסייע בפתרון בעיית המחסור במימון הדרוש לפיתוח במדינות שבהן הממשלות לא יכולות לשלם בעצמן.
המחבר מסיים את ספרו בהבעת אמונה שבעוד עשר או עשרים שנה, חלק משמעותי מההוצאות על פרויקטים כאלה – כגון פרויקט מוצלח להשגת יעדי למידה בקולומביה הענייה, שהניב למשקיעים ריבית של חמישה־עשר אחוזים, וקרן שתושקע מחדש בתוכניות עתידיות באותה מתכונת – ימומנו מהשקעות פרטיות באמצעות "חוזים לתיקון חברתי", שמבוססים על התחייבות לתוצאות מדודות וספציפיות באמצעות קרנות ייעודיות, במקום להזדקק לתקציבים ממשלתיים. נוכח ההיקף העצום של הבעיות החברתיות והסביבתיות שהעולם ניצב מולן, תקווה כזאת מייצרת אופטימיות להתחלת התמודדות יעילה עם הבעיות. אופטימיות שנדמה כי עד כה לא נוצרה בשום דרך אחרת.
