עובר ושב: ממה צריך להיזהר בשוק היד השנייה ברשת

לצד הארגזים והמובילים, לכל מעבר דירה מתלווים שיטוטים ארוכים באתרי יד שנייה. אם אתם רוצים להעביר הלאה חפצים ישנים, או שאתם מחפשים הדום צבעוני בזול לסלון החדש, ככל הנראה תבקרו מתישהו ב"אגורה", "יד2" או במרקט־פלייס של פייסבוק. בדרך כלל החוויה הזו תעבור בשלום. אבל לעיתים אתם עלולים להפוך קורבן למזימה של נוכלים. ציר ההונאה רחב ונע בין רמאויות קטנות של הסתרת מידע או פגמים במוצר והפרזה במחיר, ויכול להגיע עד לנפילה כואבת לידיהם של פושעים ממש.

ההונאות לא פסחו גם עליי, כשלפני כשנה עברתי דירה מהעיר לכפר. במסגרת האירוע נתקלתי בשתי תרמיות קטנות. את הארון הירושלמי שלי השארתי בקומה הרביעית ואיתרתי אדם נדיב ונחמד שמכר ארון. נדיב כי הוא פירק את הארון בשבילי וארז יפה את כל החלקים והברגים, ונחמד כי הוא גם עזר לי להעמיס אותו על המכונית. נסעתי עם השלל לדירה החדשה וגיליתי שהארון גבוה בסנטימטר וחצי מהתקרה בחדר. בלית ברירה פרסמתי שאני מוכרת אותו, ומהר מאוד סגרתי עסקה עם קונה פוטנציאלי. אחרי יום או יומיים הבחור ביקש לבוא רק בעוד כמה ימים. התעלמתי מנורת האזהרה ואמרתי לו שאין בעיה, אבל כדי שלא אישאר עם חלקי ארון בגינה, ביקשתי שיעביר חצי מסכום הקנייה. הבחור העביר את הסכום, והארון המתין. שבוע חלף, ורק אחרי הפצרות רבות הוא לקח את הארון ולא העביר את שארית התשלום. עם זאת, את אריזת הברגים הוא לא לקח ולכן חשבתי שמצאתי את הפתרון לצרה הזאת. שלחתי לו הודעות, התקשרתי והצקתי, אבל כלום לא עזר. הוא כנראה הסתדר ואני נשארתי עם ברגים, ידיות לא רלוונטיות וחור בכיס של חצי מסכום הארון.

הסיפור על מכונת הכביסה שלי עדין יותר. כביסה היא עניין חשוב, ולכן את המכונה הפוטנציאלית הלכתי לראות בעיניים ולהריח את התוצרים שלה בנחיריים. הממצאים היו מספקים, החוצניקית החמודה נתנה מחיר הוגן והעסקה נסגרה. כשסביבי ארגזים רבים חשבתי שאין כמו ריח של כביסה נקייה כדי להשרות תחושת בית ופניתי לכיוון המכונה החדשה שלי, והתברר שהיא מסרבת בכל תוקף לעבוד. עמדתי מולה חסרת אונים ומיואשת. ניסיתי לברר עם החוצניקית אם יש הוראת הפעלה שלא הלכתי בעקבותיה, אבל היא מיד שמעה את ההאשמה בין שורות הוואטסאפ וטענה שהיא לא רמאית ושבעצמי ראיתי את המכונה עובדת. רגע לפני שהלכתי לקנות מכונה חדשה מהניילונים, נשמתי עמוק והתקשרתי לטכנאי־מלאך שתמיד עוזר לפתור בעיות של מכונות כביסה, וכך היה גם הפעם. אז הבגדים נקיים וסוף טוב הכול טוב, חוץ מהתחושה שרימו אותי קצת או לפחות לא אמרו לי את כל האמת.

רעות גינדי: "אחותי חוקרת במשטרה ובעבר הייתה קופאית אז לקח לה בדיוק שנייה לראות שמשהו לא תקין ולהגיד, 'תסתכלו על הספרות, זה מזויף, עבדו עליכן'"

"אבא שלי החליט להפתיע את אמא שלי וקנה לה במתנה אייפון 13", מספרת רעות גינדי (38) מחולון, "הוא לא מבין בטלפונים אז הוא לא חשב על כך שמערכת ההפעלה של אפל שונה מזו של אנדרואיד, שאליה היא רגילה. ברגע שהיא פתחה את האריזה כבר לא היה אפשר להחזיר אותו, אז החלטנו למכור את הטלפון כיד שנייה. בגלל שבעבודה שלי כגננת כבר יצא לי לקנות ולמכור דברים שקשורים לגן באינטרנט אמרתי להם שאני אתעסק עם זה. העליתי פוסט במרקט־פלייס, קיבלתי הרבה תגובות ופשוט הלכתי עם ההצעה הרצינית הראשונה שהייתה".

ההצעה באה מטופז לוי, בחורה צעירה שניהלה שיחה נעימה ולא מעוררת חשד. אלא שאל מפגש הקנייה בבית, הגיע בחור שטען שאחותו שלחה אותו. "הוא לא התמקח או התווכח בכלל, בדיעבד אולי זה היה צריך לעורר שאלות. הוא פשוט שם שטרות על השולחן ואמא שלי ספרה אותם, הכול נראה בסדר ונתנו לו את הטלפון. ברגע שהוא יצא אמרתי לאמא שלי, זה היה יותר מדי קל".

גינדי רצתה מראש שאחותה תנכח במעמד הקנייה, אבל היא איחרה למפגש. "אחותי היא חוקרת במשטרה ובעבר הייתה קופאית, אז לקח לה בדיוק שנייה לראות שמשהו לא תקין ולהגיד, 'תסתכלו על הספרות, זה מזויף, עבדו עליכן'".

בני המשפחה ניסו להתקשר אל הבחור אך המספר לא היה קיים. "כנראה הוא השתמש באפליקציה של מספרים זמניים", היא מספרת, "ניסינו לחזור גם לפייסבוק אבל החשבון כבר נמחק, ופה הבנו באופן סופי שזאת הייתה תרמית. אחותי הסבירה שלמשטרה לא יהיה הרבה מה לעשות עם הסיפור הזה כי אין לנו מצלמות או תיעוד של מהלך הדברים ואין דרך להוכיח שום דבר.

"כל אחד לקח את האשמה על עצמו", מספרת גינדי. "אני שהתעסקתי עם פייסבוק, ואמא שלי שספרה את הכסף ולא עלתה על הזיוף. אמא שלי היא אדם מאוד צנוע, אף פעם היא לא קונה לעצמה שום דבר, תמיד היא לוקחת את הטלפונים הישנים שלנו. פתאום אבא שלי קנה לה את הטלפון הכי חדש שיש וגם זה לא הלך. היו לנו יומיים של כאב לב אבל התקדמנו וקנינו טלפון חדש. באמת הכסף לא משנה כלום, הייתי תורמת את הכסף ככה כמו שהוא, אבל זו הרגשה רעה מאוד שנכנסו אלייך הביתה ורימו אותך במקום הבטוח שלך".

תהילה כרמלי לעומת זאת הצליחה לעצור את ההונאה שנחשפה אליה. כרמלי החליטה למכור את המיקסר החדש שקנתה לפני שהיא רוכשת אחר, משום שלא הייתה מרוצה ממנו. "פרסמתי אותו ביד2 ב־900 שקלים, שזה קצת פחות מהמחיר המקורי שלו. אחרי כמה ימים יצרה איתי קשר מישהי שביקשה שאשלח לה תמונות בוואטסאפ כי היא רוצה לקנות את המוצר. שלחתי לה ומיד היא כתבה שהיא לוקחת ומעבירה תשלום עכשיו".

הקונה הציגה את עצמה כאירנה אך בשיחת הטלפון היא התגלתה כגבר. "זה היה קצת מוזר כי בכל הפעמים הקודמות שמכרתי דברים ברשת אנשים באו קודם לראות בעיניים, לבדוק שהמוצר טוב ומתאים להם, אבל אמרתי לעצמי שיכול להיות שהוא פחות בררן. מיד אחר כך הוא אמר לי שהוא העביר לי את הכסף דרך יד2 ושתכף יגיע אליי מייל עם אישור תשלום של 1,400 שקל. הכול היה מוזר בזה, קודם כול כי אני יודעת שאין דרך לשלם דרך האתר של יד2, וחוץ מזה לא הבנתי למה הוא הוסיף 500 שקל. הוא אמר שהתוספת זה כי אני צריכה להעביר את הכסף לשליח שבא לאסוף את המיקסר. קיבלתי מייל מכתובת של yad2.pay עם תמונת פרופיל של האתר ובתוכו קובץ של אישור תשלום עם לוגו של יד2, אז לשנייה חשבתי שאולי בכל זאת יש איזו אפשרות כזאת.

"במקביל הוא התחיל להלחיץ אותי ממש שאעביר דרך אפליקציה שנקראת ביטקוין את התשלום לשליח, כל שנייה הוא כותב לי תעשי את זה עכשיו, מיד, תיכנסי עכשיו תלחצי על זה עכשיו. בהתחלה עוד נכנסתי לאפליקציה לפי ההוראות שלו עד שביקשו שם פרטי אשראי. עצרתי ואמרתי לו שעם כל הכבוד לאישור שלו מיד2, עד שאני לא רואה את הכסף בחשבון הבנק שלי אני לא מעבירה לשליח שלו אף שקל. כבר די הבנתי שהבן־אדם שקרן ושמשהו לא הגיוני, אז גם נכנסתי לבדוק את אישור התשלום, ואני רואה שיש שם שגיאות כתיב וקולטת שהמייל הוא סתם חשבון של גוגל, כזה שכל אחד יכול לפתוח. הוא אפילו לא התאמץ כדי שזה ייראה אמין. כבר ממש כעסתי וכתבתי לו שאם הכסף ייכנס לחשבון נהיה בקשר, וחסמתי אותו. הייתה לי תקווה שאני טועה ושאשחרר את החסימה למחרת והכול יהיה בסדר, אבל מיותר לציין שעד היום הכסף לא הגיע".

תהילה כרמלי: "כל שנייה הוא כותב לי תעשי את זה עכשיו, מיד, תיכנסי עכשיו, תלחצי על זה עכשיו. עצרתי ואמרתי לו שעם כל הכבוד לאישור שלו מיד2, עד שאני לא רואה את הכסף בחשבון הבנק שלי אני לא מעבירה שקל"

כרמלי מבהירה שהיא מעולם לא נתקלה במקרה דומה למרות שזו לא הפעם הראשונה שהיא מציעה פרטים יד שנייה למכירה. "תמיד מי שהתעניינו או קנו היו אנשים טובים ונעימים. חשוב להגיד שליד2 אין קשר לנוכלים האלה והם גם עושים מאמצים כדי להגן על לקוחות".

כרמלי בחרה לשתף פוסט בפייסבוק על המקרה כדי להזהיר מפני אירועים דומים. הפוסט שלה שותף בקבוצת פייסבוק שנקראת "נוכלים/מתחזים במדינת ישראל" ועמוסה בסיפורי הונאה מסוגים שונים, אזהרות והתייעצויות בנושא.

הפחד הגדול יותר הוא מפגש עם גורמי פשיעה רציניים ושוק אפור. בשנת 2018 חשפה המשטרה כנופיה מרמאללה שהתמחתה בהונאת אנשים באינטרנט דרך פלטפורמות של מכירות יד שנייה. במהלך החקירה, שקיבלה את השם "עוקץ הצבי", חוקרי המשטרה גילו שהכנופיה ביצעה כ־250 מקרים שונים של הונאה בסכומים של אלפי עד מאות אלפים שקלים כל אחד, ובסכום כולל של כ־7 מיליון שקלים סך הכול. תוך כדי החקירה, איתרו השוטרים כמאה מקרים פוטנציאליים. הם כמובן פנו ללקוחות וקראו להם לנתק קשר עם הפושעים.

החוליה אומנם ישבה ברמאללה אבל קורבנותיה היו ישראלים שפרסמו מודעות יד שנייה. החוליה נהגה לאתר ספקים ישראלים או כאלה שהציעו עסקאות יחסית גדולות. חברי החוליה היו יוצרים קשר עם הספק, מתמקחים על המחיר ולבסוף סוגרים עסקה, לרוב בזמנים שבהם הבנק סגור.

חברי החוליה היו שולחים נהג מונית או משאית, לפי גודל הסחורה, והמוביל היה נותן לספק צ'ק או אישורי העברה מזויפים ולוקח את הסחורה. עד שהקורבן היה מבין שרומה, הסחורה הייתה כבר בידיים של חברי החוליה שהיו מוכרים אותה לסוחרים ברשות הפלסטינית. העסקאות חבקו כול: ציוד רפואי וחקלאי, ציוד מחשוב, הגברה, כלי רכב, צעצועים ותכשיטים, ואפילו בעלי חיים.

באחד המקרים החוליה יצרה קשר עם חברה מחיפה שממנה "רכשה" מכשיר להסרת שיער בשווי של 40 אלף שקל, באמצעות המחאה מזויפת של בנק מרכנתיל דיסקונט. במקרה אחר החוליה הונתה באמצעות המחאות בנקאיות מזויפות אישה שמכרה את תכשיטיה בשווי 100 אלף שקלים כדי להקל על מצבה הכלכלי ונותרה חסרת כול.

הבית של רחל ודוד מנדלבאום בעפרה מלא בפרטים שנקנו ביד שנייה באינטרנט, אבל עד לאחרונה הם מעולם לא נתקלו ברמאים או בנוכלים. "אנחנו אמורים לעשות איזה שיפוץ בבית וחיפשנו מרצפות ביד שנייה", מספרת רחל, "מצאנו מישהו שמכר ריצוף יחסית זול, דיברנו איתו ובסוף לא הייתה לו כמות מספיק גדולה בשבילנו אבל אז הוא אמר לנו, 'תקשיבו, יש לי כמות גדולה יותר ממשהו אחר באותו מחיר אבל זה ביבנה, לא אצלי'".

דוד הגיע ליבנה כדי לאסוף את הריצוף. שם הוא גילה לתדהמתו שהמוכרת היא אישה מבוגרת שמוסרת את הריצוף ושאין לה עניין בתשלום. בנוסף התברר שמוכר המרצפות שאיתו בני הזוג היו בקשר, אמר לאישה שיסייע לה במסירת הריצוף וניסה לגזור קופון עליה ועליהם. "שאלתי אותה אם היא יודעת שהוא מוכר את זה בארבעים שקל למטר רבוע. היא הייתה ממש בהלם ואמרה שהוא חצוף ורמאי ושאני לא אשלם לו שקל. התקשרתי אליו והוא גמגם איזה משהו שהוא חשב שזה ישר, ושהוא מתווך או שקר כלשהו. ברוך השם יש לנו ריצוף בחינם אבל כמעט שילמנו עליו יפה לאיזה נוכל".

הסיפור הזה, כמו סיפורים נוספים, יכול היה להיגמר אחרת ולא היה להם אפילו למי להתלונן, קל וחומר שלא לקבל החזר כספי או לפחות פיצוי על עוגמת הנפש. מקלדות רבות נשברו בדיון על השאלה האם יש צורך למשטר את המרחב הדיגיטלי הפרוץ מכל חוק ורגולציה או שדווקא ראוי לתת לכוחות השוק לעשות את שלהם. אני נוטה להשאיר את העולם חופשי, אבל אולי לפעמים כדאי להגן גם על צרכנים לא מספיק חדים.