בערב תשעה באב השיק ערוץ הכנסת הסכת חדש, "מלחמות היהודים", שבו המגיש ירון לונדון מראיין בכל פעם אורח אחר לדיון בסוגיה שנויה במחלוקת, ויחד הם חוזרים לשורשיה בתולדות עם ישראל.
הפודקאסט עשוי היטב, ולונדון הוא מגיש מוערך וראוי. הסוגיות שנבחרו (בשלושת הפרקים הראשונים) טובות ומעניינות, וזווית המבט מעוררת עניין. בפרק על ישראל הראשונה והשנייה לונדון מראיין את ד"ר אבי פיקאר, שסוקר את הנושא דרך תולדות עם ישראל מאז חורבן הבית השני, דרך התהוות המרכזים הגדולים בספרד ובאשכנז, ההמרה שלהם באימפריה העות'מאנית ובפולין, ובסופו של דבר ריכוז היהודים הגדול באירופה שעמד על כ־14 מיליון לעומת כמיליון יהודים בסך הכול בארצות ערב. בעיני פיקאר זו התבנית שבה נוצקו הפערים בין האשכנזים למזרחים מאז קום המדינה. זהו דיון מרתק, הקושר את ההיסטוריה ואת האנתרופולוגיה יחד ונוגע בשאלות העדינות ביותר של החיים כאן.
אבל קשה לא לתהות מיהו בדיוק קהל היעד של ההסכת. למי הדברים מופנים? על מי העורכים והמגיש חושבים כשהם מקליטים את הפרקים? תקוותם היא כמובן שהתוכן יגיע לכמה שיותר אנשים בישראל, אבל נדמה לי שמלבד אנשים שמתעניינים מראש בסוגיות היסטוריות וחברתיות במדינת ישראל ובעם היהודי, או ליתר דיוק אנשים שמעוניינים להעמיק בסוגיות האלה, קשה למשוך אליו עוד מאזינים.
הפרקים ארוכים, מה שמאפשר העמקה ושיחה רצינית עם מומחים, אבל מצד שני הם עשויים לפספס קהל מאזינים פוטנציאלי רחב. זאת אולי הבעיה העיקרית של התוכן בעידן הנוכחי: המתח והסתירה בין הנגשה ובין עומק. רק מעטים יהיו מעוניינים בתוכן הכבד, ורוב הקהל יתנתק אחרי חמש הדקות הראשונות וידפדף הלאה.
ואולי זה בסדר, ליצור הסכת אליטיסטי שנועד למעטים שמעוניינים לבחון את הסוגיות הגדולות בחיינו גם כשהמידע לא מונגש בכפית של אינסטגרם ושל רילס. בשביל זה קיים שידור ציבורי במדינה.
ועוד משהו: ההסכת הזה הוא של ערוץ הכנסת. היינו חושבים שערוץ שעוסק בפוליטיקה הישראלית מבוקר עד ליל יתקשה להמריא אפילו כמה סנטימטרים מעל לפני השטח העכורים של הבחירות, של הסבבים בעזה ושל חיי היומיום שלנו. אבל הנה, בפרק הבא אנחנו מקבלים סקירה על ההיסטוריה העדתית, הבית־מדרשית והפוליטית של המחלוקת על שטחי יו"ש מרגע ששוחררו ב־1967.
הפודקאסט הושק, כפי שציינו, בליל תשעה באב. אין תאריך סמלי יותר להתבונן בסיבות לפירוק החברה שלנו כאומה בעבר וכדי לדון בשאלות שעשויות לבנות או לפרק אותנו בעתיד. תשעה באב, על אף היעדרו מלוח השנה הלימודי בבתי הספר, הוא יום שבו עם ישראל מנסה לעצור רגע, להתרומם מעל "כן ביבי לא ביבי", ולשאול את עצמו לאן לעזאזל אנחנו ממשיכים מפה ומהיכן בדיוק באנו. לכן, אפילו בפן ההצהרתי, ההסכת הזה חשוב.
מלחמות היהודים עם ירון לונדון, ערוץ הכנסת
