אֵיזֶה עוֹלָם
כמעט דקה שלמה עוברת מהרגע שהשיר "איזה עולם" מתחיל ועד שקובי אוז שר את המשפט הראשון והבלתי נשכח "מי אני, מה אני בכלל". ובכל זאת, לא צריך יותר משלוש שניות כדי לזהות את אחד השירים המוכרים ביותר של להקת טיפקס. שיר שכיכב כפתיח בסדרת הטלוויזיה "שמש" בסוף שנות התשעים, והוא מלא בהומור עצמי ובשאלות קיומיות חשובות ומיותרות בו זמנית, שעלו לכולנו לראש ברגע או שניים של שעמום.
בְּתוֹךְ נְיָר עִתּוֹן
חלק בלתי נפרד מהשירים של טיפקס הוא הביקורת החברתית שהם נושאים בקרבם. הם עטופים במנגינה קליטה ועממית, לפעמים קצבית – אך הטקסטים שבתוכם מלאי אג'נדה, קריאת השכמה. "בתוך נייר עיתון" הוא שיר מחאה על האנשים השקופים, על האדישות שלנו לדברים קשים שקורים מסביבנו ותופסים בסוף מקום של ידיעה חדשותית בעיתון. אם יש פנים לאדישות שלנו, ככה היא נראית.
גַּל פרמן וְרָמִי יוֹסִיפוֹב
הבסיסט והגיטריסט שהקימו את הלהקה יחד עם קובי אוז. השלושה הם חברי הלהקה היחידים שהיו בה מאז ימי הקמתה ונמצאים בה עד היום.
דִּיסְקוֹ מנאייק
73 דקות (!) של מוזיקה כולל האלבום השישי של הלהקה המכיל קצוות מוזיקליים שונים. מתי לאחרונה האזנתם ברצף לאלבום באורך כזה?
הֶלְסִינְקִי
בשנת 2007 טיפקס נשלחה לתחרות האירוויזיון שהתקיימה אז בהלסינקי, בירת פינלנד. השיר שנבחר, "כפתור אדום", עורר ביקורת על כך שהוא לא מתאים לתחרות, אך מארגני האירוויזיון אישרו אותו. טיפקס ביצעה אותו רק פעם אחת, בשלב חצי הגמר, כי לא העפילה לגמר עצמו. במהלך שידור חצי הגמר תקלה שיבשה את השידור במשך כמה שניות בזמן ביצוע השיר. הערעור של טיפקס, שלפיו התקלה פגעה בסיכויי ההצלחה שלו, לא התקבל והדירוג הסופי נשאר כפי שהיה.
וְאַתְּ בְּתוֹךְ הַגִּ'יפּ שֶׁלָּךְ
הימים ימי האינתיפאדה השנייה, ולהקת טיפקס הציבה מראה על הישראליות באותו הזמן, כפי שהרבתה לעשות. השיר "יושבים בבית קפה" יצא בשנת 2001 ומדבר על יושבי בתי הקפה שמרגישים בתוך בועה.
מצד אחד הם "מדברים על המצב" ומצד שני הם גם "מרגישים כמו בחו"ל". כל השיר הולך צעד־צעד, דרך רמות שונות של אדישות משולחנות בתי הקפה ועד לכדי ניתוק מוחלט מהמציאות של "ואת בתוך הג'יפ שלך, את לא שומעת רדיו".
זָהָב
ארבעה אלבומים של הלהקה הגיעו למעמד של אלבום זהב זמן קצר אחרי שיצאו: "האחרון בעשירון התחתון", "דיסקו מנייאק", "יושבים בבית קפה". וכמובן "שביל קליפות הגרעינים", שבימים אלה מלאו 30 שנה לצאתו.
חַמְסָה
החל מהאלבום השלישי החלה להופיע החמסה על עטיפות אלבומי הלהקה וזו הפכה לאחד מסימני ההיכר שלה, לצד התלבושות הצבעוניות והסגנון המוזיקלי המהפכני. היא מייצגת את המזרחי והמסורתי שהפך גם להיות סמל לישראליות עממית. מאז שנת 94' היא איתם, מופיעה על כל אלבום בגרסה קצת שונה ובעיצוב המתאים לנושא האלבום.
טִיפֵּקְס
הלהקה הוקמה דווקא תחת השם "ההוצאה לפועל" אך עוד בתחילת דרכה שונה שמה ל"טיפקס", במטרה למחוק באמצעות המוזיקה גבולות בין קבוצות ואנשים. ומה קרה כשהיה צריך לכתוב את שמה של הלהקה באנגלית? ע"ע האות ת'.
יֵשׁ לִי חֲבֵרָה
השיר של טיפקס שמוכיח שעם מודעות עצמית ולא מעט הומור אתה יכול להיות חינני גם במצב הנוזלי והטיפשי של התאהבות נאיבית: "כשאני איתה אני אחר בכלל", וכמו כן "כשהיא בוכה אני שפוט שלה". הפרודיה משמשת כאן, כמו תמיד, בערבוביה וזה עוד לפני שדיברנו על השיר "צ'יק צ'אק צ'או", שבו הוא מתואר "כמו פרופלור המסתובב לשווא" או השיר "אני אוהב אותך ממש מוגזם" ובו הבית הנפלא: "רוצה לשים לך פתק באוזניים, ובו אכתוב שאני אוהב אותך, כל פעם שתזוזי הוא ייפול לך ותזכרי שאני כאן".
כְּנִימַת עָלִים
סוג של תולעת משי? הניסיון לענות על השאלה "מי אני, מה אני בכלל" בשיר "איזה עולם", הביא את המושג "כנימת עלים" שמבטא יותר מכול את השילוב בין השפה הגבוהה (עד כדי שם מדעי של אחד ממיני הפשפשים) לזו העממית, בטבעיות מעוררת השתאות.
לַהֲקַת הַשָּׁנָה
טיפקס קטפה את היוקרתי במצעדי השירים השנתיים שלוש פעמים, פעמיים מתוכן ברציפות בשנים 2000 ו־2001.
מִיקְס מוּזִיקָלִי
אם תרצו פעם לאתגר את עצמכם – נסו להגדיר את סגנון המוזיקה של טיפקס. מוזיקה עממית, אלקטרונית, פופית, ים־ תיכונית, מזרחית, אתנית, ראפ, מוזיקת עולם? הקושי בלהגדיר מי הם ומה הם מעיד במשהו על מידת ההצלחה של הניסיון של טיפקס למחוק גבולות שבין חלקי החברה ולייצר מוזיקה שתבטא ישראליות משותפת.
נְשִׁיקָה לַדּוֹד
אם לא די בקצוות השונים שטיפקס לא מהססת לחבר, היא גם מגשרת על פער הדורות בין סבא לסבתא, ההורים והילדים. הדאגה של המבוגרים שיכולה להתפרש כמגבילה או ההתנהגות החופשית של הדור הצעיר שנתפסת כלא זהירה. כל המתח והסתירות הפנימיות שם מבית לבית: רק תשמע לנו, שמע להורים, יש לנו הרבה ניסיון בחיים, אנו הגענו למדינת ישראל, שתסתובב חופשי, תהיה מאושר, שתעשה חיים, אז למה אתה לא נזהר.
סָמִי וְסומוֹ
צמד הפושעים שהיה לו הכול: מילים של כבוד, קשרים עמוק באדמה, ושם אחד שמתחרז עם קללה עסיסית.
עַלְמָה זַק
טיפקס שיתפו פעולה עם זמרות כמו שרית חדד שגם נתנו לה במה ראשונה, מירי מסיקה, נוי פדלון ודניאל קריאף, ובשנת 2006 שיתפו פעולה עם עלמה זק בשיר "פרח השכונות" שהפך ללהיט ענק שכל כולו ביקורת על תעשיית הסלבס לרגע ול־15 דקות התהילה, במקרה הטוב. נזכור אותו בעיקר מהמשפט "הייתי חניכה צנועה בבני עקיבא ועכשיו כולם קוראים לי דיווה". פרח השכונות הוא שיר הנושא במחזמר שכתב אוז.
פְּרוֹבִינְצְיָאלִי
טיפקס חיה על המתח שבין מרכז לפריפריה, עוסקת בזהויות של כל אחת מהקבוצות ובאינטראקציה ביניהן. היא לא חוסכת ביקורת מקבוצה כזו או אחרת וחותרת למחיקת הגבולות בין הקבוצות השונות.
צ'יק צ'יקו צ'אק
ע"ע "יש לי חברה".
קוֹבִּי אוֹז
אמרתם טיפקס – אמרתם קובי אוז. סולן הלהקה מיום הקמתה והדמות הצבעונית שהיא הפנים של טיפקס. אוז, שנולד בתור יעקב אוזן, החל את דרכו המוזיקלית עוד כשהיה נער בשדרות ומאז ובמשך עשורים רבים הביא לבשורה של ממש במוזיקה הישראלית.
רִקּוּדֵי עַמְבָּה
פעם ראיתם את עצמכם רוקדים? מה שכיף בשירים של טיפקס הוא האפשרות לצחוק על עצמך, על איך שאתה רוקד, על המנהגים המוזרים שיש במשפחה שלך בשמחות המשפחתיות. כי איזו ברירה יש לנו? לא לרקוד? והרי העלה הכתוב "אם לא נרקוד, נקפוץ לים. אם לא נסתאח, נבכה כולם".
שְׂדֵרוֹת
העיר הדרומית שהחלה את דרכה כמעברת עולים היא המקום שבו נמצאים שורשי טיפקס. קובי אוז וחבריו בני הקיבוצים הסמוכים בשער הנגב הקימו את הלהקה שעוד נכונה לשנות את פני המוזיקה המקומית ולהגדיר מחדש את גבולות המיינסטרים הישראלי.
תֶּה
כשטיפקס רצו לכתוב את שם הלהקה באנגלית הם גילו שהשם, כפי שהוא, שייך בבלעדיות לחברה העולמית המפורסמת לנוזל המחיקה הלבן ולכן הם לא יכלו להיקרא כך. הפתרון היה יצירתי במיוחד. במקום טיפקס הם קראו לעצמם Tea Packs. שקיות תה, גבירותיי ורבותיי.
